הגבול שנבלע בין האור והחושך

05/02/2015 ב- 09:52 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על הגבול שנבלע בין האור והחושך

ראה, חמוד! היא מסבירה לי אחרי שהרבצתי בה תורה על ברירה טבעית בקרב עשי בריטניה. אתה מוצא חן בעיניי ואשמח לבלות כל הלילה הזה איתך, הלילה שאחריו וכל הלילות אם עדיין תרצה, אבל אם אתה מתכוון לזבל לי את השכל בדברים שאינם מעניינים אותי, אתה תצטרך לשלם תעריף כפול. הברירה השנייה היא שתהיה רשאי לצלם אותי בכל פוזה שתרצה תמורת חמישה דולרים לתמונה, ותעשה עם התמונות מה שתרצה אחר כך. די לי עם הדיבורים על פרפרים. אתה יודע מה, בגלל שאתה נראה בן אדם הגון באמת, תן לי להזמין אותך למשקה. אני אשלם עליך. בוא נבלה ביחד כמו גבר ואשה בלי כל הבולשיט מסביב. תן לי לאהוב אותך הלילה. אחר כך תחליט אם אתה רוצה להמשיך. אני ארצה כנראה, אבל תדבר פחות ותעשה יותר. אני שלך בחינם. עכשיו נשק אותי.

כשעה וחצי לפני כן התחלתי לפסוע על חוף האוקיינוס לבדי. קצף הגלים החזיר את לובנה של תאורת העיר, ושצף הצופרים נשמע למרחוק. על החולות התעלסו גברים עם נשים. בחורה אחת התווכחה עם מישהו והפניתי את מבטי לעברם. כה בהירה היתה. אז התקרבה אליי, והמשכתי ללכת, מתפלא לעצמי מה מישהי עם חזות מזרח-אירופית עושה כאן. הגוש הקומוניסטי התפזר לכל עבר. שמתי לב כי לא היתה היחידה, ובבירור ניתן היה לראות כי הנשים הבהירות תינו אהבים סמוך יותר לקו המים, וכהות-העור עשו זאת קרוב לגבול שבין תאורת הרחוב למחשכים המגיעים מן הים. ההפרדה היתה ניכרת לעין ממבט ראשוני. בהתחלה שאלתי עצמי האם למקומיות מתחם משלהן ולזרות מתחם משל עצמן, עד שתפשתי פתאום כי ממבטה של ברייה בטיילת כולן מוסוות, כל אחת לפי גוונה. הכהות, מטבע עורן, לא היו צריכות כה להרחיק. בדרך חזרה פסעתי על הטיילת, ושם אפשר היה להבחין כי הכהות לובשות בגד בהיר לעומת האירופאיות, על מנת שהטורפים יימשכו אליהן בקלות, כפי שנטרפים עשים לבנים על גבי קליפת עצים המשחירה מפיח, באנגליה המתועשת.

בעקבות התובנה הזו פניתי לכהה הראשונה שלפניי וביקשתי לצלמה עם שמלתה הלבנה, בין אורה של העיר לחושך על פני הים. אני נראית כזו אטרקציה? גערה בי והחלה לצחוק. עזוב אותי במנוחה ולך לצלם במוזיאון או שנלך יחד מכאן והצילום יהיה כלול במחיר. תמונה בלבד, התעקשתי. דמייני שאת דוגמנית שמשלמים לה על תצלומים. מרוב שצחקה איבדה את שיווי המשקל, כמעט מעדה וחיבקה את גופי לבל תיפול עוד יותר. וכשאני אוחז בה כך, והיא מביטה אל עיניי, שחררתי אותה ממני, והגדתי שאפנה לבחורה אחרת. כשעזבתיה קראה לי: תן לי עשרים דולרים, צלם אותי פעם אחת ואני אהיה איתך חצי שעה. תוכל לספר לי על עצמך בזמן הזה.

מיד לאחר שהבהירה כי לא תשמע עוד על אבולוציה, הלכנו מחוף הים אל מועדון ריקודים בקרבת מקום, אבל שם סירבו להכניס אותה פנימה. לבית המלון לא יכולתי לקחתה, והיא הציעה שניסע לביתה. נסענו חצי שעה במונית, בכבישים סלולים ובדרכי עפר, אל כפר חשוך לגמרי, כשרק פנסי מכוניות מגרשים מלפנים את העלטה. נכנסנו אל בית עם תקרה נמוכה ביותר, עד שנאלצתי להתכופף. היא הורתה לי לסובב את פניי. מחיתי קלות אבל נעניתי לה, וחיש קל הסירה את המלבוש היחיד שהיה מעל גופה וכיסתה עצמה בבגדים מכף רגל ועד ראש, משל היתה נזירה. ואז סחבה אותי לכנסייה. זה המקום היחיד באזור שמתאים לגובה שלך, צחקה.

עד שזרחה השמש ישבנו שם וסיפרתי לה על ירושלים ונצרת, על הגליל והכינרת. שכנעתי אותה שישו לא נולד בבית לחם, לאחר שבתחילה טענה שזו כפירה; שהיהודים לא הרגו אותו; ושברית מילה היא לא מה שמתארת באופן כה חמור לעצמה, אף על פי שאינני יכול להוכיח לה כעת. היא חייכה ואז צחקה: הו אלוהים, הייתי צריכה לנחש מהרגע הראשון שאתה אוהב מישהי אחרת. אתה מבין כי לך תהיה תמונה שלי ולי לא תהיה אחת משלך, כי אין לי מצלמה? אז תשלח לי אם תרצה. הבית ההוא, שם נולדתי, הוא הכתובת היחידה שלי. אם יום אחד תחזור ולא אהיה נשואה, אל תחשוב פעמיים ובוא אליי. ואני מבטיחה שאשמע את כל הסיפורים שלך על פרפרים. ושוב התגלגלה מצחוק, וכבר היה בוקר וסילקו אותנו משם.

Maria_and_the_beach

תמונתה האילוסטרציונית של אנה מריה, אי-שם בארץ רחוקה, בין חושך חשוך וחושך מואר. תחת הצל המעיק של הגורל, ליד הים שמטביע את כל צרות החיים, פגשתי ברייה שמחה. "קרן אור באפלה" כיניתיה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.