האם זכאי יגאל סרנה לפרס ספרותי?

21/01/2015 ב- 16:56 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על האם זכאי יגאל סרנה לפרס ספרותי?

לאחרונה, העיתונאי יגאל סרנה אינו יורד מהכותרות. תחילה הצית אש, בעקיפין, בין השר נפתלי בנט לפרשן רביב דרוקר בעניין הפגזת מוצב האו"ם בכפר קאנא. צער רב חשנו על אובדן האזרחים (והיו שם עוד "אזרחים") ששהו בו, אך כוח מגלן בפיקודו של בנט לא היה אחראי להריגתם. גם סרנה וגם דרוקר שגו בפירוש העובדות. אינני זוכר איפה הייתי בלילה ההוא, כמאמר הנושאים ונותנים. לא בלבנון בוודאות, וכנראה, גם לא במיטתי החמימה. אולי קראתי באותן שעות דו"ח מסוים במלואו כיצד חיילים נורבגיים ששירתו בכוח יוניפי"ל, סייעו לשני מחבלים להימלט מכלא אל-חיאם שבשליטת צה"ל, בהלבישם אותם במדי או"ם. אולי. אינני זוכר.

ואולי היה צריך רביב דרוקר לזכור כי יגאל סרנה לא נודע כתחקירן צבאי למופת. זכור במיוחד מסעו לבירור האמת ברפיח, כשחקר את משפחת המחבלת הקטנה, החשודה כי אספה מודיעין לפני פיגוע במוצב גירית. גם אילנה דיין נפלה באותו הפח. מחבלת היא מחבלת היא מחבלת, גם אם היא בת 14. צעירים ממנה כבר נצפו בשירות דאעש מוציאים להורג עיתונאים.

בעיקרו של דבר, צדק רביב דרוקר כשהתנפל על השר. נפתלי בנט שואב אליו מנדטים מציבור המוקסם מעלילותיו העלומות במגלן. על כן, הוא נדרש לספר, במגבלות הצנזורה, מה היתה אחריותו לפאשלות הגדולות. זכות הציבור היא לדעת וזכותו של רביב דרוקר היא לשאול, הן כאזרח, הן כבוחר המתלבט למי להצביע, והן כעיתונאי.

אחר כך היתה ידו של יגאל סרנה במעל, בהשוואת הנפת היד לשלום של בנימין נתניהו למועל יד. הקוראים התקוממו, ובצדק רב. מעשהו החמור גבל בהסתה, ואפילו ניתן להשוותו להלבשת מדי אס.אס. על דיוקן ראש הממשלה. האם לא קצה נפשנו משידור נוסף של מרפסת הנואמים בכיכר ציון?

ולבסוף, על רקע שיגור טילי הלפייר לעבר פמליה חבלנית של גנרל פרסי, רמז יגאל סרנה כי קול הירי – קול ישראלי, אבל הידיים היורות – ידי הממשלה. היא הממשלה שסרנה מפלל להחליף. על פי יגאל סרנה, ישראל המדינה אינה אחראית להרג. אחראית רק הממשלה. ואם ירצו האיראנים לסגור חשבון – שיסגרו חשבון עם הממשלה היוצאת, לאחר הבחירות. אנא מהם, הוא מבקש, שלא יטעו ויערבבו בינה לבין המדינה.

עוד לא הספיקו הרוחות הלוהטות להתקרר ממעשיו האחרונים, והנה דווח כי יגאל סרנה עומד לזכות בפרס ממשלתי על פעילותו הספרותית, וקמו מתנגדים. ואילו אני סבור כי הוא ראוי לפרס הזה, אפילו אם בימינו כבר לא מסוגלים להקדיש יותר ממבט חטוף לכתבה קצרה, ודאי לא למסעותיו האישיים בעקבות האקטואליה של החודש שעבר. בזמן שאנו דוהרים קדימה בכל הכוחות, מתמהמה יגאל סרנה עוד רגע בחדשות של אתמול, מעניק להן זווית ראייה אחרונה, לפני שתיבלענה במלל אינסופי של ידיעות עתידיות.

ואת מסעותיו אחר החדשות האבודות, הוא משלב במילים דוממות – לא בסערה שהוא הרגיל אותנו בה לאחרונה. בדממה של אבנים ממש, הופך אבן אחר אבן כדי לגלות מה הסתתר תחתיהן וכבר נעלם. מהסיבה הזו היה ראוי שאלחם כדי שיישאר בידיעות אחרונות כשרצו משם לסלקו, ומהסיבה הזו אאבק כדי שיקבל את הפרס. זהו פרס שניתן על כתיבה כשרונית. זהו אינו פרס על דעה ומחשבה, אלא פרס על הדרך לבטא אותן בכישרון.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.