האם הבולטות של ישבן אימהי משפיעה על האינטליגנציה של בני אדם?

19/01/2015 בשעה 15:43 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על האם הבולטות של ישבן אימהי משפיעה על האינטליגנציה של בני אדם?

הפולמוס על מקורות האינטליגנציה האנושית יימשך לנצח, ולא רק משום שאין לה הגדרה המוסכמת על הכול, או מפני שישנם חילוקי דעות על השיטות למדידתה. תמיד יהא מי שיגיד כי התורשה היא האחראית הבלעדית, כפי שהציע פרנסיס גולטון לראשונה בשנת 1865, ויש מי שיתנגד לסברה ויאמר כי הסביבה היא הממונה הראשית על התפתחות התבונה, אך השפעתה אינה מורשת לדור הבא. גם מושג הסביבה נתון לפולמוס. האם מדובר רק בתחום הלא-גנטי בעליל, או גם כל דבר שנמצא מחוץ לגנים עצמם, ויש לכלול בו אינטראקציה בין גנים ודומיננטיות של גנים זה על זה.

גם נכשל הניסיון היחידי להכריע בסוגיה; אותה הבדיקה שתוצאותיה יתכן והיו מתקבלות על כלל הקהילה המדעית, בסופו של דבר. הכוונה היא למבחנים שנעשו בקרב תאומים זהים שהופרדו בלידתם וגדלו במשפחות שונות.

ראשית, לתנאים הסביבתיים השוררים ברחם ומושפעים מתזונה, טמפרטורה, מצב בריאותי וחשיפה לסמי רפואה, ישנם השלכות רבות על התפתחות העובר. כך התגלה גם אצל מיני יונקים אחרים. ולכן עולה הטענה שאין שום אפשרות להפריד לחלוטין בין גורמים תורשתיים לגורמי הסביבה בחקר אותם התאומים. הרי הופרדו זה מזה רק לאחר צאתם מרחם אימם.

שנית, התברר כי תאומים זהים ושאינם זהים הם אינטליגנטיים פחות מאשר יילודים בודדים, הן בבני אדם והן בקרב יונקים אחרים, אולי בגלל חלוקת המשאבים המצומצמים מעת ההיווצרות ברחם ועד העצמאות מן ההורים. לפיכך, אין לדעת האם מסקנות מחקר תאומים הינן תקפות לגבי האוכלוסייה הכללית.

שלישית, המחקרים מתבססים על מדגם קטן של כמה עשרות זוגות תאומים. זהו גודל שאינו מספיק להסקת מסקנות כלליות. זאת ועוד, תאומים מופרדים אלה נמסרו למשפחות מאמצות שהיו בעלות רקע דומה מבחינת המאפיינים הכלכליים, החברתיים וההשכלתיים שלהן, ומשום כך גדלו בסביבות שהיו ביניהן הבדלים קטנים מכדי שנוכל לגלות את הקשר שלהן לאינטליגנציה.

אריסטו, הפילוסוף היווני שהשפיע על דורות רבים של הוגים, סבר כי המחשבות שוכנות בלב, והמוח המלא בצינורות נועד לצנן את הדם כרדיאטור ביולוגי, שמא אחת מסגולותיו הפיסיות של נוזל החיים היא לבעבע ברותחין וכך לחמם את הגוף. משהתברר כי דווקא המוח הוא איבר החשיבה, החלו אנשי מדע לתהות האם גודלו משפיע על האינטליגנציה, כפי ששריר גדול יותר מסוגל להרים משקולת כבדה יותר. ג'ורג' מורטון (Samuel George Morton) היה זה שטען כבר בשנת 1839 כי ניתן להעריך את יכולתו האינטליגנטית של אדם על פי גודל גולגולתו, ואחריו נהו חוקרים רבים. סמנים גופניים הפכו לגולת הכותרת ביחס לתכונות האופי, עד כי צ'זארה לומברוזו גרס בשנת 1876 כי כל הכייסים נולדים עם ידיים זריזות, בגלל פגם תורשתי, ולכן המוח הבלתי זריז דיו, אינו מצליח לשלוט עליהן ואלה נתחבות מעצמן לכיסי הזולת כדי לשלוף משם ארנקים.

טענתו של לומברוזו התבססה על התיאוריה של בנדיקט אוגוסטן מורל (Bénédict Augustin Morel) שהאמין כי גורמים סביבתיים שונים מקלקלים את המטען התורשתי – הד לתיאוריית הלמארקיזם לפיה הסביבה לבדה מעצבת את התורשה. מאוחר יותר התברר כי אין קשר בכלל בין גודל המוח האנושי של בוגר למידת האינטליגנציה, אבל אפילו היה קשר כזה, לא היה נודע מיהו האחראי לגדילת הגולגולת: האם התורשה, שמא הסביבה, או השילוב ביניהן? חזרנו לנקודת ההתחלה.

והנה התפרסם בימים האחרונים על ידי מדען בשם ו'יליאם לאסק (William Lassek), כי הישבן האימהי אחראי במידה רבה לאינטליגנציה של היילוד. באומרו זאת, אם יאוששו דבריו, גם פתר בבת אחת את השאלה שהעסיקה רבים כל כך: מדוע לנשים יש ישבן בולט יותר מגברים, ביחס לגודל הגוף.

אין לבלבל עם אגן הירכיים הנשי. הוא רחב יותר ביחס לנקבות היונקים, על מנת לאפשר את מעבר הוולד גדול-הראש בזמן לידתו. אין אח ורע לגודל יחסי שכזה בעולם החי, וראשו עוד יגדל ויתפתח הרבה, בהשוואה לגדילת הראש אצל וולדות של יונקים אחרים. בשל מגבלות אנטומיות, בין השאר בגלל היותנו מהלכים על שתיים, האגן הנשי אינו מסוגל להתרחב עוד, ולכן התפתחות העובר נעצרת לאחר תשעה חודשים ברחם, וממשיכה מחוצה לו. זוהי הסיבה שהוולד האנושי תלוי לגמרי בהוריו עד גיל מאוחר יחסית, בהשוואה לכל היצורים האחרים. ניתן לקבוע בוודאות כי אם האגן הנשי היה מסוגל להתרחב יותר, היה התינוק האנושי עוזב את הרחם לאחר שהות בת שנה ומחצה, ואז משך תלותו בהוריו היה קצר יותר, וקרוב לתקופה המקבילה אצל קופי האדם. נשוב, אם כך, מעצמות האגן אל רקמת השומן שבישבן.

ואכן, זוהי תעלומה עתיקת יומין. לנקבת האדם יש כ-28 אחוזי שומן ממשקלה הכולל, בניגוד גמור לרוב מיני היונקים. רמת השומן בגופה דומה לזו של דוב חום לפני הצום הממושך בחורף, או לווייתנים החיים באוקיינוס הארקטי וזקוקים לבידוד מפני הקור. לעומתה, גוף הזכר האנושי מורכב מ-7 אחוזי שומן בממוצע, ולכן מכיל מסת שריר גדולה. משום כך, הוא חזק יותר מאשה בגודל גוף זהה.

לפנים הסבירו עובדה זו באמצעות ברירה טבעית: גברים הגנו תמיד על נשים והתמודדו בעצמם עם הסביבה העוינת. כתוצאה מכך נחשפו ללחצי הברירה. החלשים מתו וסולקו מהאוכלוסייה, ומספר הגברים החזקים הלך וגדל מדור לדור. מאידך, הנשים החלשות לא סולקו מהאוכלוסייה, ולכן הצטברו במטענן התורשתי תכונות גופניות כמו שומנים במקום שרירים. ההשערה הזו מעולם לא אוששה, אולם נמצאו לה תימוכין בעקיפין: הרפואה המודרנית מגוננת על חולים תורשתיים שבימים עברו לא היו מצליחים להתרבות, ולפיכך צפוי לגדול מדור לדור שיעורם ביחס לאוכלוסיה.

גם לאסק גורס כי זוהי תוצאתה של הברירה הטבעית, אך מסיבה אחרת. השומן בישבן האימהי עשיר בחומצה דוקוסהקסנואית, שכמות רבה ממנה נחוצה להרכבת מערכת העצבים ובניית המוח האנושי אצל הרך הנולד. שומן זה מצטבר שם עד שהתינוק נולד, ואז מועבר אליו באמצעות יניקת החלב. מדי חודש בחודשו מאבדות נשים מניקות כחצי קילוגרם של שומן. האמהות שמאגרן מידלדל מהר מדי גורמות למחסור חמור בתזונת העוללים ופוגעות בהתפתחות מוחם. בדרך זו נפגעת מותאמותם האבולוציונית. יוצא אפוא שהישבן הבולט עוצב על ידי הברירה הטבעית מפני שצאצאים אינטליגנטיים שנשאו את הגנים לתכונה אימהית חריגה זו, והעבירום לבנותיהם, התחרו בקלות עם פרטים פחות אינטליגנטיים באוכלוסיה, וזכו להתרבות ביתר הצלחה.

הישבן האימהי התעצב במהלך מיליוני השנים האחרונות, כשהמוח של אבותינו גדל מ-400 סמ"ק ל-1200 סמ"ק. מדור לדור הלכו וגדלו הדרישות של התינוקות, והאמהות צריכות היו לטפח ישבן בולט יותר כדי לממש את הפוטנציאל התורשתי של מוחותיהם. מכאן, יש להסיק כי האינטליגנציה נקבעת בתורשה ומושפעת מהסביבה: גנים לישבן בולט אין בהם די כשתזונת האם היא לקויה, וגנים להתפתחות המוח אין בהם די כשחלב האם דל בשומן.

ניתן לשער כי גם לברירה הזוויגית היה משקל רב בעיצוב הישבן האימהי, גם אלמלא נרמז לנו כך מעיני הגברים המרותקות למראה בולט זה. אולי מצא האדם הקדמוני בגברת בעלת ישבן דשן רמז לבריאותה הטובה, מאחר שנקבות כחושות היו לפעמים חולניות. אפשר גם שהדבר העיד על כך שיש לה גישה למזון, והוא ראה בכך יתרון הישרדותי. לפני שנים אחדות מצא מחקר שנערך בקרב גברים, כי די בצום בן כמה שעות כדי שיגלו משיכה מינית כלפי נשים שופעות יותר, משהיו שבעים. המתאם יכול להיות מוסבר על ידי העובדה שהרעב והחשק המיני נשלטים על ידי אותו חלק במוח. וכמובן, עוד מימיו כפרימט הולך על ארבע, הצביעה תצוגת עכוז תפוח לנגד עיניו על חיוניותה המינית של הנקבה ועל רצונה להזדווג, והוא חיזר אחריה. ההזדווגות הולידה צאצאיות עם גנים לישבן בולט וצאצאים עם גנים למשיכה כלפי נקבות עם ישבן כזה. יש לתת את הדעת כי לברירה הזוויגית יש כוח אבולוציוני רב. ריבוי הבלונד הטבעי בימינו נובע כתוצאתה. אם היתה זו פעולתה בלבד של הברירה הטבעית, צפוי היה להימצא בלונד כמעט אך ורק על ראשיהן של מחומצנות השיער.

הרצון הנשי לטפח ישבן קטן ככל האפשר, הוא צו אופנתי. יש הגורסים כי מעצבים ששמם הולך לפניהם מלבישים דוגמניות הנעדרות סממנים נשיים מכיוון שהחזות הנערית היא שמושכת אותם. אני הצעתי גם כי החיבה בת ימינו לישבן הקטנטן נובעת מאריכות החיים, ועל כן, נוטים בדורנו חסד רב יותר לימי העלומים, לגופן של ילדות לפני התקמרותו. תהא הסיבה אשר תהא, לאבולוציה התרבותית השפעה לא מבוטלת על תורשת האדם, מקיבוע גנטי של דחיית בעלות הישבן הדשן, שיביא להידלדלותן באוכלוסיה; ועד קיבוע גנטי של דלדול מאגרי השומן בישבן האימהי בגלל שימוש בחלב סינתטי להנקה, כדרך חלופית לספק לעולל את מזונו המלא. נשים שלא תצטרכנה לבזבז אנרגיה בבניית מאגר השומן, תשרודנה ותתרבינה בשיעור רב יותר. הגנים שלהן ישתלטו באוכלוסיית הדורות הבאים.

באותה דרך משוערת נעלם הלקטאז אצל ילדים בעידן שלפני החקלאות. אנזים זה מפרק את הלקטוז שבחלב, ולאחר תקופת הינקות לא היה נחוץ יותר. איש לא גידל פרות אז. המוטנטים שאצלם דעך ייצור האנזים עד שנעלם, לא בזבזו עוד אנרגיה מיותרת. הם תיעלו אותה לצרכים אחרים, ולכן היו מותאמים יותר מהיצרנים הקבועים של האנזים. על כל פנים, אם כמעט כולן תתהדרנה בישבן קטנטן, נדירותן של המעטות עם הישבן המדושן אולי תעשינה אותן לאטרקטיביות יותר בעיני הגברים, והמגמה תתהפך מחדש.

ראו גם:

האם המראה החיצוני מושפע מתכונות האופי שלנו?
מהו סוד המשיכה אל מראהו של חזה גדול?

מילות מפתח: אבולוציה ישבן עכוז אשה אישה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.