כיצד מצליח הבלוג האישי לשגשג בתקופת הפריחה של פייסבוק?

11/01/2015 ב- 00:04 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על כיצד מצליח הבלוג האישי לשגשג בתקופת הפריחה של פייסבוק?

כמעט אלף טקסטים מכילים מחסני 'התיבה הלבנה' שנפתחו לציבור לפני כעשר שנים. מבחינת הפורמט מה שמייחד אותה משאר הבלוגים הוא היעדר אפשרות להגיב בכל אחד מדפיה. ההנחה המוקדמת בשחר האינטרנט גרסה כי בלוג מסוג זה אינו מסוגל להצליח לאורך ימים. הוסבר כי הקוראים תובעים בזמננו לבטא בפומבי את אשר בליבם, ואפילו להתדיין בינם לבין הכותב ובינם לבין עצמם. אני מנעתי מכולם את האפשרויות הללו, אם כי הותרתי ברירה לשלוח אליי תגובות מאחורי הקלעים. מדוע עשיתי כן? דעת הקוראים חשובה בעיניי. דעתם, אך לא הם עצמם. מראש גמרתי אומר לא להיות שבוי של קוראיי, מכיוון שאז אצטרך להתחשב ברגישויות לא לי, ואיאלץ למתן בצורה מלאכותית את דבריי כדי לא לאבדם. לפיכך, העדפתי לוותר על מצבורים של קוראים קבועים לטובת כתיבה משוחררת מכל השפעתם.

מזה שנים אינו מטפס המספר הנע ונד בקביעות של קוראיי, אך ודאי התחלפו רבים ביניהם. מחד, כתיבתי מוכרת להרבה מאד אנשים, אולי ריבוא. מאידך, רק כמה מאות קוראים בשקיקה כל מה שאני כותב למענם ולמען קוראים מזדמנים. האחרונים נמנים על מרבית קוראיי. אני מכנה אותם קוראים ולא צופים מפני שהם מגיעים לדפי הבלוג דרך מנועי החיפוש. מזו הסיבה מנחש אני כי מונה הקריאות הלא ידוע של הבלוג חופף במידה רבה את מונה הצפיות שלו. פלוני שמגיע דרך מנוע חיפוש מבקש הרי להשיג דעת בדף שנצפה לעיניו. זוהי מטרתו שלשמה הקליק על תוצאת החיפוש. ובזמן שאני משוחרר מכבלים מחייבים של העדפות קוראיי, רק הולך ומאמיר מספרם משנה לשנה של הקוראים המזדמנים הודות לכבוד שעושים מנועי החיפוש לדפי הבלוג.

'התיבה הלבנה' מתייחדת גם שאין לה חשבון נלווה בפייסבוק. גם לכותב עצמו אין. בלוגרים רבים סברו שדרך הרשת החברתית ימשכו קוראים נוספים לבלוג שלהם, וכמעט כולם התאכזבו. הם שמו לב כי ישנן פחות הקלקות על הלינק המפנה לפוסט בבלוג מאשר מספר הלייקים על ההפניה. אז בלית ברירה החלו בהדרגה להעביר את מה כל שרצו לכתוב בבלוג לכתיבה בפייסבוק, וכמעט שאינם מעדכנים יותר את הבלוגים שלהם. יתכן שיש להם הרבה יותר קוראים ממקודם, אבל הם נעשו מחויבים להם. תמיד יחששו לכתוב דבר מה שירגיז את הקוראים הקבועים ובשל כך אולי יאבדו מדי פוסט אחד או יותר מהם. כאמור, אני בחרתי מראש לוותר על התלות הזו.

יכולתי גם לכתוב את כל דבריי רק בפייסבוק מבלי להתחשב באיסוף קוראים קבועים, אלא שהפלטפורמה הזו אינה ידידותית למנועי חיפוש וגם אינה נגישה דיה לקורא המזדמן, שלרוב מתאווה להיחשף למאמר נוסף או שניים מפרי עטי תוך דפדוף בארכיון. בשתי דרכים אלה מגיעים קוראים מזדמנים למאמרים שפורסמו מלפני כעשר שנים. בפייסבוק כותבים לקוראי השעה. כמעט בלתי אפשרי להגיע אל הכתוב דרך מנוע החיפוש, ולבטח אי אפשר לדפדף בין הטקסטים השונים.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.