מי שתומך בפשפשים, שלא יתפלא שהכלבים נושכים אותו

07/01/2015 בשעה 16:46 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על מי שתומך בפשפשים, שלא יתפלא שהכלבים נושכים אותו
תגים:

כמה ימים לפני יום הולדתו של ישו מנצרת, כשצרפת לבשה חג, החלו להתרחש במחוזותיה תאונות דרכים משונות. עוברי אורח נוצריים נדרסו כך פתאום, בהמוניהם. הרשויות הצרפתיות לא התרשמו מצירוף המקרים המוזר: כל הדורסים לא היו אילמים. כל הדורסים צעקו אללה אכבר. כל הדורסים היו מוסלמים. לאחד קראו שיכור שאיבד את השליטה על עצמו; את השני כינו אדם מעורער בנפשו; והשלישי, איש בריא בדרך כלל, ודאי התפלא שהדביקו לו התקף לב. במקום לקרוא בשמו לתינוק שנולד וגדל למפלצת, ביכרו הצרפתים להזיז את פניהם הצידה, כאילו לא קרה דבר. במקום שקריאת השכמה תהדהד במסדרונות השלטון, בחר הממשל הצרפתי לפקוק את אוזניו עמוק בתוך החול.

פיגוע שאין שומעים עליו, האם הוא פיגוע? צחקו הפקידים הצרפתיים למקרא הכותרות בעיתונים על השיכור, המשוגע וזה שליבו בגד בו. אולם, מי שמטאטא את האמת מתחת לשטיח, חייב לדעת שהשטיח יהיה אדום מדם, שהאמת תצא החוצה כמו נמלים מכל החורים ואי אפשר יהא עוד לעצור בעדה. היום התעוררה פאריס לאחד הימים המקוללים בתולדותיה. שוב התבצע בה טבח נורא. כה מתייסר הלב, כה עצובה הנפש, וכה מזעזע שדווקא העיתונות ששיתפה פעולה עם הטיוח המדכא ערב חג המולד, היא זו שספגה נקטלים רבים כל כך.

במקום שממשלת צרפת תקדיש את מירב מאמציה להבין מהם שורשי הבעיה, שמתפתחת למימדים עצומים, היא עצמה את עיניה ונרדמה. והבעיה היא כבירה, כמעט בלתי נתפשת: מיליוני מוסלמים אזרחי צרפת חשים במצוקה הולכת ומחריפה, כשהימין הקיצוני מפלס דרכו בנוחות אימתנית אל ארמון האליזה. מתחת לשטיח האדום שצועדים עליו שועי עולם, הקרקע רועדת, אבל במיטה הנשיאותית נם לו איש, שאפילו מאה טונות של עדשים לא תפרענה לשנתו. כשהאדמה תבער, לשונות האש יעירוהו, אבל כבר יהא מאוחר. פיח שחור ימשול בערים, אפר לוהט ישלוט בשדות.

מה שהחל כדבר פחות-ערך באירופה, הפגנות מעוטות-משתתפים שאיש לא נתן להן שימת לב, התעצם והפך לנחשול עכור של שנאת זרים, לאיבה שעומדת לבלוע לתוכה את הכול. ההשתוללות ברחובות דרזדן אינה מפתיעה איש, לבטח לא את היהודים. אולם, צרפת היתה זו שטיפחה באומץ את החירות, השוויון והאחווה, שחרתה ערכים אלה על דגלה; ולאחר שהרשתה באדישותה לצבעי הטריקולור לדהות, עתה גם אינה עושה דבר כשהדגל המתנופף בתורן משחיר כענני סערה, כשחופש הביטוי מומת בכדורי רובה. במקום שתעסוק בצרה החמורה שמאכלת את יסודותיה, שתשאל עצמה היכן שגתה כשהכניסה מיליוני מוסלמים והשליכה אותם ל"תחנה המרכזית הישנה" שלה, היתה הרפובליקה הצרפתית – מכבוד הנשיא ועד זוטר הפקידים – עסוקה בניסיון לעלוב בארצות הברית, לבזות את ו'ושינגטון. זוהי אותה אמריקה ששלחה את חייליה כדי לשחרר את צרפת מציפורני הרשע. זוהי אמריקה שהקריבה את מיטב בניה למען חירות הצרפתים, והרפובליקה גמלה לה בהשפלה.

מה לצרפתים ולכנופיית המושחתים במוקטעה, שמקיזה את דם הפלשתינים בחוסר נכונות לפשרה ומושכת דיבידנדים על חשבון סבלם? ביקש יפה הנשיא אובמה מהצרפתים לבל יתמכו בהצעה המבישה של אבו מאזן באו"ם, הפציר כמה וכמה פעמים שלא יתנו ידם ליוזמה השערורייתית של הערבים, שחלילה לא ייאלץ הבית הלבן להטיל וטו בבושת פנים. אבל צרפת הגחמנית העדיפה על פניו את חבורת הפרעושים תאבי הדם מרמאללה, ביכרה לתחוב את אפה לעניינים לא לה, במקום שתתמקד באסונותיה שלה. תחת שתתערב בסכסוכים מדיניים מקצה העולם ועד קצהו, אולי מוטב שתחדל להביט החוצה, שתתבונן אל תוכה, שתקשיב למצוקת המוסלמים הדורשים מענה לה; שתבקש לאחות את השבר המרסק את גופה, הקורע בשיניים חדות את בשרה לגזרים, שמתפלש בדם אזרחיה; שתנסה לפתור את הקונפליקט הפנימי שמביא עימו פורעניות, מעשי נקם אכזריים ופעולות טרור נפשעות, ומביא עוד ועוד אנשים מן השורה לאהוד את מפלגתה הגזענית של מארין לה פן. עוד מסמר בקברותיהם של מאות ואלפים.

עדכון (ביום זה): המרדף בעקבות המפגעים עודו בעיצומו לאחר שרצחו הבוקר עשרה עיתונאים ושני שוטרים. כמה מוזר שההסתה במסגדים נמשכת גם הערב. במקום לרדוף את הנמלים, אחת אחר אחת, יש להדביר את הקן. חובה לעצור את המטיפים לשנאה.

עדכון (למחרת היום): זה עתה דווח בפאריס כי שוטרת תנועה נורתה למוות. אין לדעת לפי שעה האם יד המחבלים הנמלטים אשמה בדבר, האם קמו להם חקיינים, או שמא היתה זו פעולה של חולייה נוספת באותה התארגנות טרור.

עדכון (יומיים אחר כך): לאחר אירוע דריסה נוסף, רביעי במספר, מסרה משטרת צרפת כי התקלקלו בלמי המכונית שבה נהג, בדרך המקרה, צעיר מוסלמי. בינתיים, החשוד בירי לעבר שוטרת התנועה מחזיק בני ערובה במרכול פאריסאי. נמסר כי במהלך השתלטותו רצח כמה מהם. כנראה, היו יהודים.

עדכון (כעבור שלושה ימים): נמשך המצוד אחר מחבלת שהיתה שותפה לרצח חפים מפשע בימים האחרונים. היא נמלטה אתמול בזמן שמשטרת צרפת כיתרה את המרכול. שלושת המחבלים הנוספים חוסלו בה בעת. טרם התברר מניין החברים בהתארגנות הטרור שפעלה השבוע. יש לצפות לרע מכל.

עדכון (ארבעה ימים אחרי כן): הבחורה ששיתפה פעולה עם המחבל במרכול היא יהודיה שאולצה לעשות כן. זו שחשדו בה כי היתה עימו שם וכביכול הצליחה להתחמק בחסות ההמולה, עזבה את צרפת כמה ימים לפני ביצוע הפיגועים.

עדכון (לאחר חמישה ימים): צפיתי היום בראיון שנערך אמש, בעת צעדת האחדות בפאריס, עם שתי צעירות. האחת יהודיה שאמרה באופן אירוני כי היא רוצה לעזוב את צרפת בה נולדה, אולם לא לישראל כי הארץ יקרה. אירוני מפני שהישראלים מאשימים בעיקר את היהודים הצרפתיים בעליית מחירי הדיור. השנייה היא ערביה משלנו שלומדת בצרפת, ורוצה לשוב במהרה לישראל. צרפת אינה סובלנית יותר למוסלמים, היא טוענת, ומציינת את "כולנו שרלי הבדו" כסיסמה שאינה יכולה להזדהות עימה בשום פנים ואופן. אמרה שהיא מגנה בכל לשון את הטבח במערכת העיתון, אבל מגנה באותה המידה את הקריקטורות על מוחמד שהתפרסמו בו. ואז הסבירה למראיינת המעט המומה כי לאחר רצח רבין היו יהודים שגינו את ההתנקשות, אבל המשיכו לגנות את הוויתורים שלו. והיא המשיכה לזעום: אתם, הצרפתים, אומרים שהבאנו את הטרור מהמזרח התיכון אליכם הביתה. כבר שכחתם את הכיבושים שלכם? כבר אינכם זוכרים שאתם עדיין תוקפים אוכלוסיות ערביות? אתם באתם אלינו. אם תישארו בתוך הגבולות שלכם, אף אחד לא יבוא אליכם.

עדכון (20 בינואר): ראש עיריית פאריס הצהירה היום שתתבע את רשת פוקס ניוז האמריקנית בגלל שלל התבטאויות כנגד אוכלוסיית העיר. האם כבר שמעה על חופש הביטוי של העיתונות?

ראו גם: אולי לא מתו מספיק צרפתים

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.