הבחירות לתחפושת הכי יפה בעיר

03/01/2015 בשעה 06:31 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על הבחירות לתחפושת הכי יפה בעיר

כפרפראזה על ציטוט ידוע ומפורסם ניתן לומר כי על מנת להעלות את הסולם אל גג הבית, נדרש הסולם כדי לטפס עליו, ומכאן שזוהי פעולה בלתי אפשרית. ואכן, אי אפשר ליצור חברה שוויונית בדיוק מן הסיבה הזאת. מעת שלכלל החברים בקהילה כלשהי ישנה חזקה אחידה על רכוש משותף, היא מתחילה להתפורר, אלא אם מוזרמים אליה משאבים חדשים מבחוץ. במונחים אקולוגיים, החברה השוויונית היא מבלע, המתקיימת על הזנה ממקור חיצוני. היא אינה יכולה להתקיים בכוחות עצמה. הקיבוצים החזיקו מעמד כל עוד ממשלות ישראל כיסו את חובותיהם, או שהיו ממוקמים במוקדי משיכה למי שארנקים בכיסם. ברית המועצות, שדבר לא היה חסר בה בגלל שטחה הבלתי נגמר, קרסה לבסוף. אפילו הסתמכותה על יערות קדמוניים שהפכו לנפט לא עמדה לה. הקפיטליזם היה אויבה המר, אבל לא הוא זה שהכריע את המערכה. הקומוניזם פשט את הרגל מפני שהיה כשל ביסודותיו.

חסידי הקפיטליזם ידעו על הכשל. הם ניחשו נכונה שהקומוניזם ייאלץ לרדת מהסולם, שקואופרטיב כזה לא יוכל להתקדם ולעלות בהשתמשו בסולם אחד, במגל אחד. עתידו של הקיבוץ הסתיים ביום שהוחלט כי הטרקטור יהיה משותף לכולם. ואז, במפגן תעמולתי מוצלח במיוחד, הקפיטליסטים כרכו את כל יריבותיהם האידיאולוגיות, בהן המשנה הסוציאליסטית, יחד עם הקומוניזם, כאילו חד הן. כשהקומוניזם ייפול, תיפולנה כל המתחרות יחד איתו, כך קיוו. כיום, רוב הציבור האמריקני סבור כי קומוניזם וסוציאליזם הם שני צדדיו של אותו מטבע, למרות שאינם. שתי המשנות חותרות לשוויון, אולם לכל אחת שיטה משלה להגיע אליו. הקומוניזם מדגיש את השוויון ברכוש, ויצר אותו בהינף יד כוחנית מפני שאין דרך אחרת להשיגו. הסוציאליזם מדגיש את השוויון בהזדמנויות, בדרך לשוויון ברכוש. הדגש הוא על הדרך, לא על השוויון. אי-השוויון מצוי כעובדת חיים בתפישה הסוציאליסטית. הוא חייב להתקיים בה. היא אינה מציעה להעלימו בזרוע נטויה, כפי שנהג הקומוניזם, אלא מבקשת לצמצמו. בעוד ברית המועצות הנהיגה משטר טוטליטרי, דנמרק המצליחה, הסוציאליסטית, נחשבת לחברה החופשית ביותר בעולם.

יש להפריד, אפוא, בין שוויון הזדמנויות לבין שוויון על הרכוש. שוויון הזדמנויות הוא הרצון להעניק לבן העני מלגה מלאה ללימודים, ומבן העשיר למנוע אותה. אולם מאין יוכלו לממן את המלגה? מכספי העשיר. יש לגבות תשלום מיוחד ממנו ולתת לעני על מנת שלכל הילדים תהיה הזדמנות שווה להשיג השכלה. צמצום הפערים בחברה סוציאליסטית אין פירושו חילוק הרכוש מחדש שווה בין כולם, אלא מתן אפשרות שווה לכל אחד מהם להשיג רכוש, על ידי אפליה מתקנת. למרבה הדאבה, המון אנשים אינם תופשים זאת בימינו.

אין לי סיבות רבות לקנא בחברה האמריקנית, הקפיטליסטית במופגן, אבל אחת מהן, הנערצת עליי, היא האבחנה הברורה בין המחנות הפוליטיים. יש צד לבן ויש צד שחור (במובן האנלוגי), ואין מתחם אפור שמטשטש את הגבולות ביניהם. כך צריכה להיראות הפוליטיקה, וכל אחד יעשה את הבחירה לעצמו: האם רוצה הוא במועמד שטוען כי תורת דרו'ין היא מהתלה כמיט רומני, או שמא יבחר שוב בנשיא שאפילו לעצמו כבר אינו מאמין כי יביא שינוי. יש צד אחד ויש צד שני, ואי אפשר להתבלבל ביניהם. שום מניפולציות לא תעזורנה לצייר מישהו שהוא איננו, לתאר בפנינו אישיות בדויה שנאמין כי קיימת הינה. האפשרות השלישית היא לשבת בבית ולא להצביע. גם זו בחירה.

ואצלנו בארץ כל מפלגה היא קונגלומרט של דעות, חלקן מוצקות, חלקן פונות לאן שנושבת הרוח, וכל יום הננו מגלים כי פורים נחוג כל השנה. כולם מתחפשים לכולם, ואי אפשר לדעת מי תומך במי או מה, ולמה. חודשיים לפני יום הבחירות מחלקים לנו מצעי מפלגות המודפסים על דפי כרומו, ויום לאחר ההצבעה מתברר שהנייר לא החזיק מעמד. כל ההבטחות היו ואינן. מתחילים בשחר של יום חדש, ומחר נצטרך להתרגל ליום חדש מחדש, שונה לגמרי מקודמו. אתם בוחרים באהוד ברק כדי שיביא שלום, ומתברר לכם שהאיש רק מערער את יציבות האזור ומחרחר מלחמה. אתם מצביעים עבור אריק שרון על מנת שיקצה מיליארדי שקלים למען ההתנחלויות, ושנה אחר כך מתברר שהיה זה תליין בתחפושת עבור יישובי חבל עזה.

אובמה לא הצליח להביא את השינוי הגדול לאמריקה. איש לא היה מסוגל בפרק הזמן הזה. וגם הוא לא השתנה. אותה האישיות שקדמה לבחירתו עודנה מכהנת בבית הלבן. הדברים שהבטיח הם הדברים שביקש ליישם. המועמד שהבטיח לשפר את יחסי החוץ של ארה"ב הוא הנשיא שפתח דף חדש עם קובה. זהותו הפוליטית נותרה כשהיתה. אובמה לא נבחר כדי להתחפש, אלא לבצע את עיקרי משנתו עליהם הצהיר והעיד קודם לכן.

לריקוד סלסה דרושים שניים. בחודש שעבר הגיע לתומו נשף המסכות של זקני הוואנה. מחול של דעות לא התקיים שם. בערוב ימיהם החליטו האחים פידל וראול קסטרו לא להסתיר עוד מעמם שהרצפה עקומה, וכי מהקומוניזם לא תצמח הישועה לארצם. גם קובה המסוגרת נכנעה לכשל שביסודותיו. 56 שנים לאחר שמנואל אורוטיה ניתק אותה מהעולם היא עומדת להתגלות מחדש, כמו ביום ההוא באוקטובר 1492, כשספן איטלקי בשירות ספרד נחת בחופיה, בדרך לאמריקה. עולם חדש עמד בפתח.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.