כיצד התפתח ריקוד הסולו השוויצרי שמשגע את כל העולם?

24/02/2014 ב- 15:41 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על כיצד התפתח ריקוד הסולו השוויצרי שמשגע את כל העולם?
תגים:

זה קרה בשנת 2012. אלפי לוחמים שוויצרים מן הכוחות המיוחדים, מלווים בסיוע אווירי, ערכו תרגיל גרנדיוזי בשמונה ערים במדינה. העיתונות העולמית סיקרה בקצרה את המאורע, והרבה גבות הורמו פתאום ברחבי תבל. לשווייץ יש צבא? שאלו כולם. האם אינה ניטראלית? תהו בקול. אכן, לשווייץ יש צבא חזק ביחס לגודלה על מנת ששום אומה אחרת לא תתערב בענייניה. חובת הגיוס חלה על כל אזרחיה בני ה-19 שמתאמנים במשך 18 שבועות. במהלך עשר השנים הבאות הם ייקראו עוד שבע פעמים לשירות. רק לאחר שמכסת ימיהם בצבא תגיע ל-260 ימים הם ישוחררו מן המילואים. מטרת התרגיל שזכה לשם Stabilo Due היתה להתכונן לקראת השלכותיהן של הפרות סדר נרחבות באירופה. אפשר שבעטיין יצטרך הצבא השוויצרי לטפל בגלי מהגרים עצומים מספרד, איטליה, צרפת, יוון ופורטוגל, ולסייע למשטרה בהפגנות אלימות.

הפערים בין מדינות אירופה בולטים עתה יותר מאי פעם, בכמה מהן שיעורי אבטלה גבוהים. ואל שווייץ שכלכלתה משגשגת, ממשיכים לנהור מבקשי עבודה רבים מן החוץ. כ-25 אחוזים מאוכלוסייתה כבר מורכבת מהם, כשמחציתם הגיעו מאיטליה, גרמניה, פורטוגל וצרפת. למעשה, כ-65 אחוזים מן המהגרים הינם תושבי אירופה. השאר הם בני יבשות אחרות. כיום מתגוררים בשווייץ 8 מיליון איש. במשאל העם שנערך לפני בראשית פברואר החליטו האזרחים, בעיקר אלה מהקנטונים של דוברי גרמנית, לבטל את ההסכם שחתמה שווייץ עם האיחוד האירופי, אשר התיר תנועה חופשית בין כל מדינות. אזרחי אירופה לא יוכלו אפוא להגר עוד אל שווייץ.

כשהתפרסמו תוצאות המשאל, שוב הורמו הגבות בעולם. דומה כי נשתכחו זה מכבר הנסיבות שבגללן היתה שווייץ לניטראלית. המבנה הטופוגרפי של הארץ, מכשולי המים הרבים והיותה מבודדת בין הרים מושלגים, הביאוה להיות עסוקה רק בענייני עצמה בהיעדר מידע שהגיע אליה מבחוץ. בקרב תושביה נוצרה חשדנות עצומה כלפי נוכרים מפני שהמגע עימם היה נדיר. שווייץ ניטראלית לא מפני שהיא אומה שוחרת שלום וסולדת ממלחמות, אלא בגלל סלידתה מזרים, בעיקר זרים שהתערבו בנעשה בתוכה. מיעוט הפלישות הצבאיות אליה והתנועה המוגבלת של גובי מיסים בגבולותיה, הפכו אותה למקום בטוח לשמור בו ממון, ושווייץ נעשתה מרכז בנקאות אזורי ואחר כך לעולמי. הגנת הסודיות הבנקאית, כעיקרון של שמירה מפני אי-התערבות זרה בתחומה, היתה לה לנכס לאומי, ומנגד הכעיסה מדינות אחרות שהתקשו לגבות מיסים בגלל המדיניות השוויצרית. בחלוף הדורות נפרצו מעברי הרים באלפים, נכרו בם מנהרות, ושווייץ הממוקמת במרכז אירופה, הפכה להיות מוקד תחבורתי חשוב ביבשת. וכשהפכה להיות נגישה, התרככה גם הגישה. אזרחי שווייץ החלו לקבל בסבר פנים נאה זרים שדיברו גרמנית, איטלקית וצרפתית, ממש כמותם. ומשנקלטו יפה בקרבה, הצטמצמה הרתיעה מפני שכניהם, ושווייץ ניאותה לחתום עימם על הסכם סחר משותף בשנת 1972, ואחר כך להצטרף גם כחברה באמנה למעבר חופשי ביבשת. אז מה אירע פתאום? מדוע שוב התקשחו השוויצרים?

שווייץ היא מדינה שמורכבת כבר מאות שנים מערב רב של אנשים שלשונותיהם שונות זו מזו. לכאורה, בגלל כך היה מצופה ממנה שלא תדחה את השונה, את הזר, שתבלע אותו אל קרבה מבלי שתחוש בדבר. ברם, שווייץ אינה מסוגלת להסתגל אל השונה והזר דווקא משום ההרכב האתני המסובך שלה. בעוד אומה מונוליתית חסינה יותר מפני הבאים לשנותה, לשווייץ יש מערכת חיסון חלשה במיוחד. קבלת זרים לתוכה עלולה להפר את האיזון שהתהווה בה בעמל רב. הדבק היחידי שמלכד אותה הוא היסטוריה דתית משותפת. סמל הצלב בדגלה משותף לקתולים ולפרוטסטנטים. ההגירה עשויה לפרום קשר זה.

כשהחליטה שווייץ להדק את הקשרים הכלכליים והחברתיים עם אירופה, טרם החלו גלי ההגירה העכשוויים אל היבשת. ואילו כיום, כבר כמעט 5 אחוזים מאוכלוסייתה הם מהגרים מוסלמים. רובם הגיעו מטורקיה, גרמניה וצרפת. נאמר נגדם כי בתחרות לא הוגנת על השכר הם תופסים משרות עבודה שהיו שייכות לתושבי המדינה, ומביאים לגאות באבטלה, שתוצאתה עלייה בשיעורי הפשע בקרב אלה שנותרו ללא פרנסה. נאמר גם כי מספר המהגרים הרב גורם לצפיפות אוכלוסין המביאה לזינוק בתעריפי השכירות ולעליית מחירי הנדל"ן, לנטל על מערכת החינוך ושירותי הבריאות, ואפילו משפיעה על התחבורה עקב דחיסות נוסעים ברכבות ועומסי תנועה בדרכים. בניית בתים רבים למענם, כך סופר, אף הורסת את הנוף המרהיב ומביאה לפגיעה בתיירות. דומה כי ההצטדקויות הללו משמשות אך כתירוץ לחוסר הסובלנות הטבוע בחברה השוויצרית מאז ומתמיד, ועתה מופגן בעיקר כלפי מוסלמים. כבר במשאל העם הקודם משנת 2009 אסרה שווייץ לבנות צריחי מסגדים בתחומה, ואילו עתה, סמלי הקמפיין של 'העם השוויצרי', המפלגה הימנית והגדולה ביותר בפרלמנט שקידמה את משאל העם האחרון, היו עץ שחור ששורשיו לופתים את מפת המדינה, ואשה עטויה רעלה, שלצדה הכתובת "בקרוב – מיליון מוסלמים". שווייץ נדבקה מחדש בחיידק השנאה לזרים.

החברות השוויצריות הבינלאומיות וראשי התעשייה במדינה הביעו מורת רוח מביטול ההסכם עם האיחוד האירופי. מזה זמן רב הורגלו להסתמך על כוח עבודה זר, והמעבר החופשי בין מדינות אירופה גם התיר להם לבחור את העובדים המוכשרים ביבשת. ברם, ביטולו יגרום לשתי בעיות חמורות עוד יותר עבור כלכלת שווייץ, בהנחה שגיל הפרישה מעבודה לא יועלה. הן כרוכות בצמצום שיעור הילודה במדינה, ובעליית תוחלת החיים בה, 82 שנים כיום, שהיא מהגבוהות ביותר בעולם.

זרם המהגרים לשווייץ הסתיר את העובדה שסבלה מהתכווצות אוכלוסייתה. מ-1980 ועד 2005 היה קצב הריבוי הטבעי במדינה פחות מ-0.7 אחוזים בשנה. רק בשנים האחרונות עלה כתוצאה של ההגירה, אך עודנו נמוך מן הרצוי. על מנת שאוכלוסייה תוכל לשמור על גודלה, שיעור הילודה צריך להיות 2 ילדים לאשה (ביחס שווה בין זכר ונקבה). כשגודלו של כל דור הוא רק נתח מן הדור שקדם לו, כוח העבודה מצטמצם משנה לשנה. או אז, על מנת שהכלכלה תצמח, יצטרך הפריון לגדול בשיעור גבוה יותר מן האובדן בכוח העבודה. הפריון אינו יכול לגדול עד אינסוף, אם בכלל, וההתכווצות הכלכלית בוא תבוא, ותזין את עצמה בכך שתחריף עוד יותר את התכווצות האוכלוסייה, בגלל הגירה שלילית ותמותת תינוקות רבה יותר (כתוצאה מפגיעה ברמת החיים, כגון צמצום בשירותי בריאות יקרים).

אין מדובר בתיאוריה כלכלית שחלוקות עליה הדעות אלא בחוק טבע. ניתן להדגימו בתרבית של חיידקים. בשלב הראשון מסתגלים התאים למצע וחלים בהם שינויים לקראת רבייה. בשלב השני מתחלקים התאים לשניים פעם אחר פעם, מ-1 ל-2, מ-2 ל-4 וכן הלאה. בשלב השלישי גדלה הצפיפות על המצע. ללא יבוא חדש של חומרי התזונה יורדת כמותם, וכמו כן, מופרשים חומרי לוואי רעילים למצע. בשלב הזה משתווה קצב חלוקת התאים לשיעור התמותה ואוכלוסיית החיידקים אינה משתנה בגודלה. בשלב הרביעי, מפאת מחסור מתמשך בחומרי תזונה ומחמת הצטברות של חומרי הלוואי, אוכלוסיית החיידקים מתחילה לרדת בהדרגה.

בדומה לתרבית חיידקים, מתקיים החוק בחברה האנושית. בשלב הראשון מגיעה אוכלוסיה לארץ חדשה ומתמקמת בה. אנשים בגילאים 15-65 שנים מתחילים לעבוד. בשלב השני מתרבים האנשים וכעבור 15 שנה גדל משנה לשנה מספר המועסקים ביחס לכלל האוכלוסייה. כאמור לעיל, הגידול בכוח העבודה אחראי לגידול מתמשך בצמיחה הכלכלית (כשהפריון קבוע). כשעולה רמת החיים, משתכללים שירותי הרפואה, ופוחת שיעור מקרי המוות כתוצאה ממחלות. וככל שגדל שיעור שרידותם של האנשים החיים, כך קטן שיעור הילודה מפני שאין חשש לתמותת צאצאים. זאת ועוד, כשעולה רמת החיים, מביאים לחצים חברתיים להצטרפות נשים למעגל התעסוקה, ועקב שינויים בתכנון המשפחתי חלה ירידה נוספת בשיעור הילודה. ברם, בינתיים גדל מספר העובדים בשל הצטרפות הנשים ומפני שבמשך 15 השנים הבאות מצטרפים עוד עובדים חדשים, והצמיחה עוד יותר מתגברת. בשלב השלישי מתחלפת מגמת הגדילה של האוכלוסייה בקיפאון. הצמיחה נעצרת מפני שמספר בני ה-15 שמצטרפים לשוק העבודה מחליפים מספר דומה של בני 65 שעוזבים אותו. בשלב הרביעי יורדת הצמיחה כששיעור הפורשים ממעגל העבודה כבר רב יותר משיעור המצטרפים אליו.

לפיכך, אם השוויצרים בעצמם לא יפרו וירבו, תעמוד בפניהם רק דרך אחת לא להיקלע לשלבים האחרונים, והיא לקלוט בארצם כוח עבודה מיומן שמקורו מארצות זרות. הם חיוניים להצלחת כלכלתם כמו יבוא חומרי תזונה למצע החיידקים. רק בעזרתם יוכל המשק המקומי להתמודד עם הקושי של עזיבת שוק העבודה בקרב בני גילאים מבוגרים. על כן, ברי כי ההחלטה להטיל מגבלות על תעסוקת אזרחים מהאיחוד האירופי היא הרסנית לשגשוג כלכלת שווייץ.

ההגירה הרבה אל שווייץ גם הסתירה את העלייה בשיעור הזדקנות האוכלוסייה במדינה. זו אמורה להתחוור כתוצאה מגידול במספר הקשישים משנה לשנה ביחס לכלל התושבים, כששיעור הילודה היה נמוך, אך כוח עבודה צעיר שנהר אל המדינה בשנים האחרונות מנע הטיה מוגברת לטובת שכבת הזקנה. תופעת ההזדקנות בחברה השוויצרית נובעת מהתארכות תוחלת החיים, והיא מציבה בפני כלכלת שווייץ בעיה חמורה. אומנם ידועה מדינה זו במערכת הפיננסית המפותחת שלה, אך כמו ארצות רבות צפויה אף היא להיתקל במשבר פנסיוני חריף. אין לשגות ולסבור כי קיימת קרן פנסיה אגדית במימדיה שתוכל לכסות לעד את עלות התשלומים לגמלאים. סכום הקרנות הוא סך ההפרשות אליהן וסך הרווחים מהשקעותיהן (שחלקן יורדות לטמיון). ואין מדובר רק בהפרשות הגמלאים מן השנים שבהן עבדו, אלא גם בהפרשות משכרם של העובדים בימינו. אלה משמשות גם כן במימון הפנסיות העכשוויות. אולם, אם שיעור הילודה לא יעלה ומשך החיים ילך ויתארך, יקטן מספר העובדים שמפרישים משכרם לקרנות הפנסיה, ובזמן הזה יגדל מספר הזכאים לתשלומי פנסיה, וכך יגדל נתחם של העובדים במשא הנטל הפנסיוני. אי לכך, המערכת הפנסיונית תצא מאיזון, והעובדים של ימינו לא יוכלו להסתמך על הדורות הבאים שיממנו אותם בזקנתם המתמשכת, אלא אם המדינה תמשוך אליה ידיים עובדות מבחוץ, שתזינה את גלגלי קרנות הפנסיה. רצוי כי יהיו אלה מהגרים משכילים, ולא משפחות שלמות מן העולם השלישי שהופכות בעצמן לנטל כלכלי מכיוון שאינן משתלבות בשוק התעסוקה, או שפריון העבודה של בניהן הינו נמוך.

אין להתפלא אפוא כי לנוכח החלטת שווייץ להסתגר אל תוכה, כך פתאום, מורמות הגבות בעולם מפני החשש לאיתנותה הפיננסית. הסתגרותה בעבר תרמה לחיזוק המוניטין של הבנקים המקומיים כמקום הבטוח ביותר לשמור את כספי הציבור. אולם התבדלות במאה ה-21 דווקא גורעת משמם הטוב, הואיל והאויב הכי מסוכן בכלכלה המודרנית הוא חוסר הוודאות. המשקיעים בימינו, כמו מאז ומתמיד, תרים אחר יציבות, ולא אחר הפתעות או שינויים לרעה. תוצאות משאל העם בשווייץ מערערות את תדמיתה החיובית בסוגיה גורלית זו.

הערה: המאמר מוקדש לוועדת פרס נובל של שנת 1987.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.