ממודיעיני לצבאי: צעד קטן במינוח, זינוק גדול ביחסי סעודיה-ישראל

22/02/2014 ב- 18:42 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על ממודיעיני לצבאי: צעד קטן במינוח, זינוק גדול ביחסי סעודיה-ישראל
תגים:

המתנחלים שהינם מיעוט שבמיעוט באוכלוסיית ישראל היו מנוצחים בקרב על בתיהם, אילולא נאלצה השרה ציפי לבני לשבת בחדר אחד ולשמוע מן הדוברים בצד הפלשתיני כי הם היו פה קודם, ישו היה אחד מאבותיהם והם משתייכים לצאצאי הכנענים. הארץ היא שלהם. ללא מודיעין – אבוד הקרב, ולמתנחלים אין רסיס של מידע מן המתחולל בחדרי הדיונים שבהם מתקבלות ההחלטות על גורלם. הקרב עדיין אינו אבוד מבחינתם רק מפני שהיריב אינו רוצה לנצח. הפלשתינים מטפסים כל יום מחדש על עצי סקויה שצמרותיהם בשמיים. ולעת עתה, אין להם שום כוונה לרדת משם.

וכי ידעתם מי יניף דגלים מעל חומות ירושלים ומי ייקבר בהר הבית? בראשית החודש פרסמתי הן בתיבה הלבנה והן ברשת החברתית מהי הסוגיה הבוערת במו"מ. הדרישה האולטימטיבית של הפלשתינים היא לקבל לידיהם את ירושלים העתיקה, ואחר כך אמרו שישקלו האם להחכיר את הרובע היהודי לישראל. רק אחר כך. מאז זרמו עוד מי קולחין בנהר הירדן והפלשתינים הנדיבים ניאותו להסכים. אכן, אבו מאזן "בן הכנענים" הבטיח שיעשה לכבודנו מערוף וירשה ליהודים להסתובב בקרבת הכותל. נאה מצידו. כשאני פרסמתי את הדברים הללו, התעקשו הכתבים המדיניים לדווח על סוגיות שוליות במו"מ כמרכזיות. איש מהם לא סיפר את אשר אני אמרתי. והמתנחלים, שאין להם מקורות משלהם למעט דברים סתמיים המתפרסמים בעיתונות, השתוללו וגעשו על הדברים הבלתי נכונים, בזמן שירושלים העתיקה היתה על ראש שמחת הנושאים ונותנים. ב-14 בחודש זה, כבר ציטט העיתונאי אבי יששכרוף מקור פלשתיני שאמר לו: "הסוגיה הבעייתית ביותר מבחינת הרשות הפלשתינית היא ירושלים". יומיים אחר כך נפגש אבו מאזן עם ישראלים במוקטעה ונאם בפניהם: "אין צורך לחלק את ירושלים. כשנקבל אותה לידינו, נכיר בזכות היהודים להתפלל בכותל המערבי".

שוב התברר כי אני מקדים את כלי התקשורת בהפצת החדשות, ושוב התחוור כי הנני המדווח האמין היחידי. בזמן שאני דיווחתי על ירושלים, העיתונאים לא ידעו מימינם ומשמאלם מה מתרחש. אולם אבו מאזן לא הסתפק בדברים הללו. בשיחת טלפון עם ראש ממשלת מלזיה סיפר לו: אני חולם על היום שבו יניפו ילדי פלשתין את הדגלים מעל חומות אל-קודס, על היום שנבקר את קבר הראיס ערפאת באל-חרם א-שריף.

במקום שיתייחסו לחדשות על אודות ירושלים, כמה מן המתנחלים שקראו את מאמרי המוזכר לעיל, בחרו להתעמת עם דבריי בסוגיית השליטה על עם זר. כידוע, אני תומך בפשרה טריטוריאלית דחופה מפני שאני מתנגד לשליטה על בני לאום אחר. מחד, שליטה כזאת מתנגשת בערכים ההומאניים. מאידך, היא משחיתה אותנו. היא הופכת ישראלים שחוו אותה לאנשים קשי לב. דעתי גם שהשליטה הזו מתדלקת את גחלי האלימות בחברה הישראלית. ברם, המתנחלים שהתדיינו עימי צודקים כי רוב הפלשתינים בימינו אינם מצויים תחת כיבוש פרטני וגם מחסומי הדרכים התמעטו. עדיין ישנה שליטה צבאית ב'שטח סי' והם מציעים לספח אותו על תושביו הערביים, ואז לא יחיו הללו יותר תחת כיבוש. אני סבור כי זהו תקדים קריטי. אינני רוצה שישראל תספח לאוכלוסייתה אף אחד שאינו יהודי. די היה לנו במתן אזרחות לערביי 1948 בגבולות שהכיר בהם האו"ם. הפיתרון שמציעים המתנחלים הוא גרוע עבור מדינת היהודים. מתן אזרחות לערבים יצמצם את הרוב שלנו. על מנת שלא תתחולל שואה נוספת צריכה ישראל להחזיק לעד בארסנל גרעיני (לפי פרסומים זרים). אסור להתפרק ממנו. איבוד הרוב היהודי במדינה עלול להוביל אותנו לסיטואציה הזו, ומשמעותה היא אובדן הרתעתנו כלפי הגויים.

לפני פתיחת המו"מ שמתנהל כעת, דרש אבו מאזן רק את שחרורם של מחבלים, ביניהם רוצחים, שביצעו פיגועים מלפני הסכמי אוסלו. תמורת הארכת המו"מ בשנה מתכוון יו"ר הרשות הפלשתינית לתבוע שחרור מחבלים רוצחים חברי פת"ח, ביניהם גם אזרחי ישראל, שביצעו פיגועים גם לאחר הסכמי אוסלו. בנימין נתניהו מתכוון להיכנע לדרישה וליצור תקדים מסוכן: גורם זר מתערב בענייניה של מדינה ריבונית ותובע שחרור אסירים שהם אזרחיה. על פי רוח המפקד, מתקיימים בימים אלה ממש דיוניה של ועדה מיוחדת במשרד המשפטים, על מנת לקדם חוק המונע זכויות סוציאליות ממחבלים אזרחי ישראל, אם ישוחררו במסגרת המשא ומתן.

ישראל נוטה להסכים כי בתקופת ההארכה של המו"מ, היא תקפיא את הבנייה מחוץ לגושי ההתיישבות, אך מבקשת להימנע מהצהרה פומבית. האמריקנים יהיו אלה שיקבעו מיהן ההתנחלויות המבודדות, איש עדיין אינו יודע כמה משאבים הם יפעילו כדי לפקח על אי-הבנייה. בפעם הקודמת יצאו האמריקנים מגדרם כדי לתפוס את ישראל בקלקלתה. הנשיא אובמה טלפן אז מאינדונזיה בגלל החלטת עירייה לאשר סגירת מרפסת בשכונת גילה.

בשיחת הטלפון האחרונה שיזם ברק אובמה לא דובר כלל על איראן. נתניהו בחר לדבר על ירדן. לממלכה ההאשמית ישנם שני אינטרסים חיוניים בהארכת המו"מ לכינון שלום בין ישראל והפלשתינים. ירדן מעוניינת שתימשך בינתיים רגיעת הרוחות של הרוב הפלשתיני בגבולותיה. ואחר כך תרצה להוציא ככל שיותר פלשתינים משטחה לתוך המדינה שתקום ממערב לה, למרות שכבר זכו לקבל אזרחות ירדנית. עם זאת, המלך עבדאללה בן חוסיין, כפי שאמר לישראל ולארה"ב, אינו רוצה בגבול משותף עם פלשתין. הוא דורש שבקעת הירדן תעבור לשליטה בינלאומית ולא לידיים פלשתיניות. נתניהו מתנגד לדרישה הירדנית. הוא דורש נוכחות צבאית של ישראל בבקעה.

ברם, המאורעות שמתחוללים בימים אלה מעבר לנהר הירדן מטרידים מאד את ישראל. מאז 1967 הסתמך צה"ל על כך שירדן תעצור בשטחה את הסכנות מן המזרח. אף ממשלה בירושלים לא רצתה באמת שממלכת ירדן תהיה למדינה פלשתינית עוינת. אבל לוחמי האסלאם זוחלים אליה ממלחמות האזרחים הבלתי נגמרות בעיראק ובסוריה, והתבססותם שם מאיימת על ביטחון ישראל. גם סעודיה מוטרדת. כפי שפלשה לבחריין על מנת להשליט בה סדר לפי הווייתה, כך היא שוקלת לשלוח את צבאה אל עמאן במידה שתתלקח סכנה קיומית לשלטון השושלת ההאשמית. לפיכך, מלבד שיתוף הפעולה המודיעיני ביחס לאיראן, שחשפתי לפניכם באופן בלעדי, החל מתרקם בימים אלה תיאום ביטחוני בין סעודיה וישראל בנוגע לירדן. אין משמעו שנראה בעתיד את חיילי שני הצבאות לוחמים כתף אל כתף נגד אויב משותף. התיאום נובע מסיבה מציאותית יותר. לסעודיה יש צבא חזק ומודרני שעלול לאיים על ישראל אם יימצא בקרבת גבולנו המזרחי. כניסת כוחותיו אל ירדן מחייבת אפוא הסכמה ישראלית שבשתיקה, אחרת יהיו מותקפים על ידי צה"ל. התיאום הביטחוני בין ישראל וסעודיה ימנע הסתבכות צבאית ביניהן בעת שהכוחות הסעודיים יבקשו למגר את לוחמי האסלאם מירדן.

לא רק ישראל מהדקת את קשריה עם סעודיה. האמריקנים שזנחוה לטובת חיזור אחר איראן, שבו להדק את לפיתתם בחצי האי ערב. ואילו אובמה כבר כמעט יוצא מדעתו. הוא מפציר בסעודים להציג בפני אזרחי ישראל סוג מסוים של נורמליזציה, מבקש שיעניקו לישראל נתיב טיסה אזרחי מעל ארצם, ומתחנן ללא לאות בפני בית המלוכה הסעודי שיוריד את הפלשתינים מהעץ של ירושלים העתיקה. אובמה גם חפץ לכנס ועידה אזורית בהשתתפות ישראל, הרשות הפלשתינית, מצרים, ירדן וסעודיה. אך הסעודים אינם נענים לו. אובמה מוכן אפילו לטוס כברת דרך ארוכה עד לריאד כדי להשתטח לפני המלך ובלבד שיסכים.

בימים אלה אין כמעט בישראל מי שסבור כי ניתן להגיע לפתרון הסכסוך עם הפלשתינים באמצעות הסכם שלום. עבור הרוב נתפשת אפשרות זו כדמיונית. הלאום הפלשתיני אינו אלא המצאה של הערבים לאחר שקמה ישראל. אין לפלשתינים גנטיקה משותפת משלהם. אין להם היסטוריה משלהם. אין להם אפילו שפה משלהם. אין להם דבר. כמעט כולם הינם צאצאים לפלאחים סוריים ומצריים שהובאו בידי העות'מנים לארץ-ישראל במאה ה-19 כמשקל נגד לעליה הציונית. עתה, במקום שיהיו מציאותיים, הפלשתינים המציאו לעצמם היסטוריה חלופית. מן הבחינה הרציונאלית, שלום עם אנשים חסרי זהות אינו יכול להתקיים. לפיכך, אם לא יישמר הסטטוס קוו, תעמודנה בפני ישראל שתי אפשרויות בלבד. האחת, היפרדות חד-צדדית מן הפלשתינים. השנייה, העברת הפלשתינים ללא הסכמתם לשטח ירדן. זוהי אפשרות בלתי הומאנית לחלוטין, אבל היא הולכת ונעשית סבירה משנה לשנה. בחירת ישראל היא להתנתק אט אט ממוקדי ההשפעה הכלכלית והמדינית במערב אירופה ובארצות הברית, ובהיעדר הלחץ הפוליטי, אי אפשר יהיה להתנגד למעשה של טרנספר. הממשלה תוכל לעשות כאוות נפשה. ובל נשכח, ללא מימון ארגונים פרו-פלשתיניים בארץ, אפילו לא תישמע מחאה קלה ברחובות ישראל. רק מתי מעט כמותי, שדעתם אינה נקנית בכסף, יתנגדו באופן נחרץ.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.