מה דניאל בארנבוים חושב על אריאל זילבר?

05/02/2014 ב- 10:10 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על מה דניאל בארנבוים חושב על אריאל זילבר?
תגים:

הימים היו ימי בית הספר היסודי. לא אכחיש, הייתי ילד פרוע ושובב. גם צמא-דעת וידען גדול כבר בגיל הזה. בשיעורים הייתי מפטפט עם תלמידים אחרים או מסביר למורה היכן טעתה. המולה גדולה הייתי גורם כמעט מדי יום. אבל במבחנים הצטיינתי. לפיכך נדהמתי לגלות כבר בכיתה א' כי הציונים הרשומים בתעודתי נמוכים מהישגיי הלימודיים. בצידם הערה: בגלל משמעת ואי-ציות או הפגנת חוסר חיבה לבני אדם. והעוולה הזו שינתה את חיי רבות. אני רגיש מאד לבלבול יוצרות בין התנהגות רעה להישגיות ולהתערבות גורמים חיצוניים על האמת שצריכה להיאמר.

למרות הכול, הסערה שחולל הפרס על מפעל חיים לאריאל זילבר הלמה בי. הופתעתי. כולנו גדלנו על שיריו. הוא מגדולי יוצרינו. זמר שתרומתו המוסיקלית לתרבות לא תסולא בפז. והנה, יש מי שחולק על מתן הפרס. מכבדים את הישגיו, אך שוללים ממנו את הציון הגבוה הראוי להם. במקומו קיבל פרס צנוע יותר. הנה שוב מבלבלים את היוצרות ושוב מתערבים גורמים חיצוניים, כאילו לא גדלתי והתבגרתי מאז, ולמען האמת, גם נעשיתי מרוסן יותר והתחלתי לחבב את הבריות.

אני מעריץ את אריאל זילבר עוד כשהיה חילוני. פרס על מפעל מחצית חיים ודאי יש להעניק לו. משחזר בתשובה אינני יכול להסכים לדעותיו ואינני מסוגל לסבול כמה מהתבטאויותיו. אולם, כפי שקבע חתן פרס ישראל, העיתונאי מוטי קירשנבאום, זכותו לומר אותם. ואני כידוע מתיימר להיות אביר חופש הביטוי. ישנם זמנים שגורמים מהלכי-אימים מבקשים להצר את פטפטנותי. ומדי פעם אני נכנע להם ושותק. ואני כועס על עצמי בגללם. יוצא אפוא שבמקום לכעוס על אמירותיו הבוטות, אני מוצא עצמי כועס על אלה שמבקשים להשתיק את אריאל זילבר. לא הזמר, אלא האזרח.

אין לי מושג מה עשתה הגברת דליה רבין בחייה שהכשיר אותה להיות אחראית על ועדת השיפוט שבחנה את מכלול יצירתו המוסיקאלית. אולי מינויה באקו"ם הוא פרס כיבודים על השתייכות לחוג "המקושרים". אני מבין לליבה, אבל אינני רוצה שפוליטיקאים ישמשו משטרת מחשבות בדבר מה טוב ובדבר מה רע. אריאל זילבר סבל אף הוא מהם. הימין הקיצוני שטף את מוחו ונטע בפיו את הפליטות הצורמניות. יש לבוא בטענות אל הימין המתון שלא ריסן אותו. לא אליו. הוא זמר שנשבה.

חשוב להקצין את מקרה אריאל זילבר עד תומו, למרות אי-הנוחות. אם היטלר היה ליאונרדו דה וינצ'י, האם המבקרים בלובר היו מחרימים את המונה ליזה? היטלר היה צייר בינוני ומתוסכל. אילו היה מוכשר ומצליח יותר, אפשר שהיו נחסכים מהאנושות כל המוראות של מלחמת העולם השנייה. אבל השאלה ההיפותטית שהצגתי עומדת בעינה. הסיבה שבגינה מכחישים בתוקף הטבעונים כי היטלר היה צמחוני מטעמי מוסר, וכך היה, היא מפני שאינם מוכנים להכיל כי הברייה האנושית היא ברייה אנושית על כל מכלולה. במכתבי הימלר שנחשפו בחודש שעבר גילינו כי היה בעל אוהב ואב מסור, ממש כמו רובנו, ובין השאר שימש כרוצח הסדרתי הגדול בהיסטוריה. זה היה הימלר. מפלצת ואיש משפחה ("אני נוסע לאושוויץ. נשיקות ממני").

מי מבין שוטרי המחשבות שזעמו על מתן הפרס לאריאל זילבר מתכוון להחרים את סרטיהם של ו'ודי אלן ורומן פולנסקי? יתכן כי מחמת השעמום, אבל האם בגין הפשעים המיניים שביצעו מחוץ לקולנוע?

האם בגלל שרוג'ר ו'וטרס מגנה את ישראל ורודף אותה יומם וליל, אפסיק לאהוב ולהעריך את יצירתו הנפלאה? האם אין שכל בקודקודי לעשות הפרדה מוחלטת בין פוליטיקה למוסיקה? אמשיך להאזין לפינק פלויד, ואמשיך להאזין לאריאל זילבר שנמצא בצד הקיצוני האחר של המתרס.

המוסיקאי והמנצח דניאל בארנבוים אמר שצריך להבדיל בין ריכרד וגנר המלחין ולהציג את האופרות שלו, לבין ריכרד וגנר האנטישמי, שאסור להשמיע את דעותיו. הקהל בא להופעותיו של אריאל זילבר בגלל המוסיקה שלו. לא בגלל אמירותיו. אם ידבר ולא ישיר, הוא ימצא עצמו מדבר באולם ריק. דעותיו אינן חשובות בקרב מעריציו. שיריו הינם.

היה לי ויכוח נוקב עם דניאל בארנבוים בעשור הקודם. קיבלתי את טענתו הכללית, והיא תקפה גם ביחס לאריאל זילבר. אמרתי לו שאין להשמיע את וגנר בישראל בזמן שניצולי השואה עדיין בחיים. יש לכבד את רצונם. זהו המעט שנותר לנו לעשות למענם. רק אחר כך ניתן יהיה לדון בסוגיה. שאלתי את מר בארנבוים אם הוא כה תומך בהרחבת גבולות חופש הביטוי, מדוע מפריעות לו האמירות המיליטריסטיות של הישראלים. מדוע הוא מחרים חיילים וחיילות. לפי משנתו הידועה, זו זכותם להביע אותן. בארנבוים ענה לי באופן מחוכם: במסגרת חופש הביטוי הרחב, יש לו את הזכות לא לשמוע אותם או להיות נוכח בחברתם. במסגרת חופש הביטוי הרחב, יש לאחינועם ניני את הזכות לא לשמוע את אריאל זילבר ולא להיות נוכחת בחברתו. זו זכותה לוותר על הפרס שאקו"ם הועיד לה מפני שהועיד פרס גם לאריאל זילבר, שנוא נפשה. אין לבוא אליה בטענות. יש לגנות את אקו"ם בלבד שהעדיף את דעתה הצרה של הגברת רבין, על פני הישגים אמנותיים ועל פני חופש הביטוי. אסור היה לו לחזור בו מן ההחלטה שקיבלה ועדה מקצועית ובלתי תלויה. אסור להיכנע אף פעם לשוטרי המחשבות.

אגדה יפנית. השיר האהוב עליי ביותר מבין שיריו של אריאל זילבר.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.