"צונאמי החרמות": האם חרם על כלכלת ישראל ישפיע לחיוב או לשלילה?

26/01/2014 ב- 20:20 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על "צונאמי החרמות": האם חרם על כלכלת ישראל ישפיע לחיוב או לשלילה?
תגים:

באופן בלתי מוסבר נעלמה מהדיון ההיסטורי סוגיית החרם היהודי על כלכלת גרמניה הנאצית. אף אחד אינו מדבר עליו עוד. כמעט אין אנשים שיודעים אודותיו. בשיאו, התאספו ב-15 במרץ 1937 אלפי אנשים בהיכל מדיסון סקואר גארדן, וקראו להמשיך בחרם הכלכלי על הנאצים. הכינוס שנשתכח מהתודעה העכשווית נערך בהשתתפות הקונגרס היהודי האמריקני וראש העיר היהודי של ניו יורק, פיורלו לה גוארדיה. רבים חשו בעת ההיא שנחל הצלחה רבה. החרם שהחל במרץ 1933 באמריקה הצפונית ובבריטניה הלך והתהדק, התנחל בלבבות היהודים והפיח בהם תקווה. מה היו תוצאותיו, כולנו יודעים.

Anti-Nazi_Boycott_1937

באדיבות ספריית הקונגרס האמריקני.

חרם בינלאומי של צרכנים מארצות זרות על מדינה אחרת, ולהבדיל מחרם ממשלתי, הוא מאורע נדיר בהיסטוריה המודרנית. ב-13 באוקטובר 1909 הוצא להורג בספרד המהפכן פרנסס פרר גוארדיה. בתגובה למעשה הכריזו חוגים מסוימים בצרפת ובבלגיה חרם על הסחורה הספרדית. החרם לא צלח ושלטונות ספרד המשיכו להוציא להורג את מתנגדיהם ללא מפריע עוד שנים רבות אחר כך. במשך שנתיים, 1919-1921, השתולל 'הטרור הלבן' בהונגריה. הוא היה מכוון בעיקר נגד יהודים. במהלך התקופה הזו ארגן האיחוד הבינלאומי של הסתדרויות הפועלים חרם על הונגריה כמעשה גמול, אולם תוצאתו היתה חסרת משמעות. בשנת 1960 הטיל איגוד יורדי הים האמריקני חרם על ספינות מצריות בתגובה כנגד החרם הערבי על אוניות אמריקניות הסוחרות עם ישראל. החרם הזה הסתיים כלעומת שבא, ואילו החרם של הממשלות הערביות נמשך עוד שנים רבות. בשנת 1995 רתחו בעולם מזעם על כוונת צרפת לבצע ניסויים גרעיניים באיי פולינזיה. אזרחים אירופיים ואמריקניים הכריזו חרם על מוצרים צרפתיים כגון יין, גבינות וקוסמטיקה, אולם הנשיא ז'אק שיראק לא נרתע והורה לבצע את הניסויים עד תומם. למעשה, לא ידוע על חרם צרכנים בינלאומי שהצליח לשנות את מדיניותה של האומה המוחרמת.

כלכלת ישראל מאוימת תדיר באמצעות חרמות. החרם המדיני של ארצות ערב החל עוד לפני הקמת המדינה, כבר בשנת 1945. הלוחמה הכלכלית של הערבים ביקשה להסב נזק  לקיומה של ישראל ופעלה בד בבד עם הלוחמה הצבאית, ושתיהן לא צלחו בטווח הארוך. המניעים לא היו פוליטיים בלבד. ארצות ערב, שכלכלותיהן היו בתחילת דרכן, חששו גם מהתחרות שהציב בפניהן היישוב היהודי בארץ ישראל ואחר כך המדינה הצעירה. גם צרפת לא למדה מההיסטוריה. המצור הימי שהוטל על בריטניה במלחמות הנפוליאוניות בראשית המאה ה-19 אילצו אותה לשפר את ייצור המזון המקומי כדי להקטין את התלות בייבוא. האמברגו הצרפתי שהוטל בשנת 1967 על יצוא כלי נשק לארצנו היה הגורם המכריע בפיתוח התעשייה הביטחונית, שהיוותה קרש קפיצה למהפכת הטכנולוגיה העילית בישראל ולשינוי האדיר לטובה בכלכלתה. במלחמת הישרדותה נדחקה התעשייה המקומית למפגן יצירתיות יוצא דופן, בשילוב האופי הישראלי והראש היהודי, והתמחתה בתחומים מגוונים הייחודיים רק לה. היא החלה לייצר סחורות שאין להן מקבילות בעולם הרחב ומבלי אפשרות מעשית להימנע מרכישתן. אין מדובר במוצרים מסורתיים שניתן לקנותם בכל מקום, אלא בסחורה מתקדמת ואטרקטיבית שאי אפשר בלעדיה. למרבה האירוניה, האילוץ לוותר על התעשייה המסורתית פגע בראש ובראשונה בערביי ארץ-ישראל שהיו מתמחים בעיקר בה. המשק הישראלי גם פיתח שיטות שיווק האופייניות אך ורק לו, והן ניכרו באי-פומביותן. בזמן שבתי חרושת בחו"ל נתנו פרסום לכל עסקת מכירה על מנת להגדיל את המוניטין, הסתפקו המפעלים הישראליים בשבחים העוברים מפה לאוזן. התברר כי שיטות אלה הן יעילות באופן בלתי רגיל.

ביחס לגודלה, ישראל היא יצואנית מצטיינת של מכשירים מדויקים, תוכנות ורכיבים אלקטרוניים, ואלה נחשבים לטכנולוגיית הקצה אפילו במדינות המפותחות ביותר. בעידן של שיתופי פעולה כלכליים, הסכמי סחר וגלובליזציה, אף חברה עסקית לא תבקש להימנע מרכישת המוצר הטוב ביותר שידה משגת. בנוסף לזאת, אין נתקלים לרוב במותגים ישראליים. תעשיית כחול-לבן היא חמקמקה ומתאפיינת ברכיבים שניתן להתקינם במערכות אחרות שלא מתוצרתה. אלו אינם פריטים המונחים על המדף תחת עינו הבוחנת של לקוח אנטי-ישראלי. לפיכך, כל עוד מתמקדת ישראל ביצוא הטכנולוגיה הגבוהה שלה, נהיר היטב שחרם בינלאומי של צרכנים לא יצלח נגד כלכלתה. ניתן לנסות ולהחרים תוצרת חקלאית או מוצרי פרפומריה, אבל מעשים כאלה יהיו סמליים בלבד ולא ישפיעו כלל על המשק המקומי. ודאי לא כאשר ישראל עומדת להפוך ליצואנית גז ורשימת הרוכשים העומדים בתור הולכת וגדלה.

הדיבורים בשנים האחרונות על חרם המתממש בקרב תושבי אירופה נגד תוצרת ישראלית הם עדיין מופרכים. בשנה החולפת גדל היצוא אליה, ולא פחת כלל. לפי המגמה, הביקוש למוצרינו ממשיך לנסוק בקצב חד, תוך כדי ביטול השפעת ההגירה המוסלמית אל יבשת זו, ולמרות המשבר הכלכלי השורר שם ושבעטיו: א. חברות עסקיות המשוועות להשקעה קורצות לעולם המוסלמי; ב. כוח הקנייה המקומי הצטמק; ג. הקריאות שמאשימות תדיר את היהודים בעושק נפוצו שוב. בה בעת, שווקים חדשים בעולם השלישי מתפתחים ליעדי יצוא, בעיקר במזרח-אסיה המתעוררת. המשק הישראלי הולך ומסתמך על יצוא למדינות שהאנטישמיות בהן פחותה עד בלתי קיימת. אין זאת אומרת שהמדינה צריכה לנוח על זרי הדפנה ולא להיאבק בדעת הקהל המקומית והעולמית. ניתן יהא לשכנע את אזרחי ישראל להכריז חרם נגדי על חברות מסחריות בארצות שתושביהן מחרימים את תוצרתנו. יהודים בנכר ואוהדינו מבין שכניהם יוכלו גם הם להחרימן או להשפיע על בית המחוקקים לקבוע תקנות לפיהן אי אפשר יהיה להגיש סיוע ממשלתי למחרימי ישראל. באמצעות הסברה פשוטה ומדויקת, אזרחי מדינות רבות יהיו מסוגלים לתפוש כי מדובר במאבקו של האסלאם נגד תרבות המערב, וירצו לרכוש בכל הזדמנות תוצרת כחול-לבן כדרך לסייע ולתמוך בישראל. הנה, באפריל 2010 קראו פעילים אנטי-ישראלים בטורונטו להחרים יינות מישראל לקראת חג הפסח, ואף הציבו משמרות מחאה ליד חנות אלכוהול גדולה. פעילים בפדרציה היהודית של טורונטו שלחו בתגובה הודעות בדואר אלקטרוני לאלפים מחברי הקהילה בקריאה להצביע בארנקיהם נגד החרם. התוצאות לא איחרו לבוא: בתוך פחות משעה אזל כל מלאי היין לאחר שמאות פעילים פרו-ישראלים חלפו לצד משמרת המחאה ובידיהם יין מתוצרת הארץ.

חרף ההשוואה בעיתונות המגויסת, יש הבדל מהותי וניכר בין מצבה הנוכחי של ישראל לבין זה שהיה לאפריקה הדרומית. במקרה שלה, מועצת הביטחון של האו"ם הטילה בשנת 1977 את הסנקציות שחייבו את כל המדינות. אלה היו סנקציות שכללו איסור על מכירת נשק למדינה האפריקנית. ישראל רחוקה מאד מהמצב הזה, ואין שום סיכוי כי הסכסוך בינינו ובין הפלשתינים יוביל בעתיד ליצירת קונצנזוס אנטי-ישראלי כזה במועצת הביטחון.

אולם, לא הסנקציות והחרמות שבאו בעקבותיהן הם שפגעו בכלכלתה של אפריקה הדרומית באופן קריטי. המחקרים הראו כי משנת 1975 שקעה היא לבדה במשבר עמוק. האפרטהייד, כך התברר, התאים לכלכלה המבוססת על כריית אוצרות טבע, אבל עיכב את פיתוחה של כלכלה מודרנית הזקוקה לכוח אדם מיומן, מלומד, עירוני וחופשי לנוע. בנוסף לבעיות המבניות שלו, המשק הדרום-אפריקני שותק החל משנת 1984 על ידי שביתות והפגנות של עובדים. יש הטוענים כי אלה היו הסיבות העיקריות למשיכת ההשקעות הזרות מהמדינה באותן שנים, אך למניע הכלכלי צורפה עילה של יחסי ציבור בדמות התגייסות פוליטית. לפי החישובים, הנזק שהסבו הסנקציות והחרמות לכלכלה הדרום-אפריקנית לא עלה על אחוז אחד מהתוצר הלאומי. אמברגו הנשק שהוטל עליה הכריח את אפריקה הדרומית לפתח תעשיית נשק מקומית, שאף הפכה לענף ייצוא.

ראוי שלא נשכח כי כלכלת ישראל מעולם לא ניזוקה ממש כתוצאה מחרם זה או אחר. בכל פעם שנפגעה, קרה הדבר מסיבה אחת ועיקרית: פעילות הטרור נגדה. אף חרם עולמי לא הזיק למשק המקומי כמו מסירת טריטוריה לאויב תחת לחץ בינלאומי ובהיעדר הסכם שלום אמיתי. האינתיפאדה השנייה התרחשה כאשר כך נהגנו, ואז התערערה כלכלתנו בצורה קשה. היא שבה לאיתנה רק לאחר שכוחות צה"ל תפסו מחדש את כל שטחי יהודה ושומרון. אבל לא כל הנזק תוקן. פגיעת המחבלים המתאבדים היתה כה מכאיבה שעד עצם היום הזה לא התחדשה תנועת המתנדבים ההמונית מאירופה אל הקיבוצים. על כן, מי שרוצה באמת בשלום מוטב שיידע כי נסיגה משטחים בגדה המערבית למען הקמת מדינה פלשתינית תיעשה רק באמצעות משא ומתן, ולא תחת מכבשי לחצים.

סרטון אירוני הקורא כביכול "להחרמת ישראל" וממליץ לצופיו לא לקנות מחשבים ניידים, טלפונים סלולריים, ומוצרים רפואיים מצילי חיים, משום שהם או חלקים מהם פותחו או יוצרו בישראל – גזרה שגם הפעיל האנטי-ישראלי הנלהב ביותר יתקשה לעמוד בה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.