שקרים קטנים

25/01/2014 ב- 09:45 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, ענייני דיומא | סגור לתגובות על שקרים קטנים

ישנו יותר מקמצוץ של אמת בטענת הפלשתינים. לא כל דבריהם הינם אמת, ואפילו היו אמת, ודאי שאין לייחס משקל רב-ערך למוצא פיהם. לפלשתינים – עם שהומצא רק למען צורך השעה – אין קשר ממשי להר הבית, ואפילו קשרם של המוסלמים והנוצרים מבוסס כולו על הקשר של עם ישראל אל המקום שנותר קדוש לו. לא יכולה להתקיים הטענה על קשר בין דת כלשהי לירושלים ללא טענה הקודמת לה על אודות הקשר בין היהדות אל העיר. ברם, לא ישראל כמדינה (כפי טענת הפלשתינים), אלא ישראלים כפרטים אכן חותרים לשינוי המצב בהר הבית. בעבר הייתי מסייר שם כיהודי יחיד. בפעם האחרונה, שלשום, נתקלתי בקבוצות אחדות של יהודים, כולם אנשים יראי שמיים וחדורי אמונה. המצב אכן הולך ומשתנה משהיה בעבר.

סקרי דעת קהל גם מצאו כי רוב הישראלים היו תומכים בהקמת בית המקדש אילולא התסבוכת הנלווית לתהליך. בנוגע אליי, דומני כי אין לי זכות להביע דעתי ביחס להקמת בית המקדש. אילו היתה לי זכות כזו לא הייתי מתיירא להביע דעה לפיה יש למוטט את מסגד אל-אקצה, למרות ההשלכות המסובכות, ולבנות שם מקדש עבור היהודים. ישראל הינה האומה החזקה ביותר בדברי הימים ביחס לגודלה. היא האומה הקטנה הראשונה בהיסטוריה שיש לה יכולת להשמיד כליל את המעצמה העולמית החזקה ביותר בזמנה. אינני מתיירא מפני המוסלמים. אינני מתיירא מעמים זרים. אני בן לאחת המעצמות הצבאיות שארץ אחרת אינה יכולה לה בימינו.

בנוגע לתסבוכת, אינני מוצא טעם לדון במחיר שתשלם ישראל על הריסת מסגד אל-אקצה לפני שנברר לשם מה יש להחריבו, מפני שלא מצאתי עד כה נימוק חשוב לצורך זה. היכל האבן שבנה שלמה המלך הוקם על מנת להוות תחליף קבוע למבנה נייד. בית המקדש, כמוהו כאוהל מועד, היה מקום מקודש רק משום ששכן בו ארון הברית. על פי הכתוב במקרא, הארון היה קודש הקודשים של עם ישראל ולא המבנה שהכיל אותו. בימי הבית הראשון אבדו עקבותיו ולוחות הברית לא נמצאו עוד. מקימי הבית השני נאלצו לבנות את המקדש רק כמקום פולחן לעם ישראל וקדושתו נפלה מזו של הבית הראשון בשל היעדר הלוחות. בית המקדש השני איבד אפוא מחיוניותו. ברבות הימים נעשה האתר עצמו קדוש לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, כאשר נשכחה הידיעה כי לא ההר קדוש היה – אלא מה שהונח בו, קרי ארון הברית. לפיכך, בלעדי לוחות הברית אין צורך להקים את המקדש בימינו.

אם אין צורך כזה אז לשם מה מתקיימת הפעילות של 'תנועת נאמני הר הבית'? אם אין צורך כזה אז לשם מה יצר 'מכון המקדש' כלים כגון המנורה ומזבח הקטורת, שולחן הפנים והכיור, ונתפרו בגדים הזהים לבגדי הכהנים? אם אין צורך כזה אז לשם מה לעורר לשווא את חמת הגויים? אין לי זכות להביע דעתי ביחס להקמת בית המקדש מפני שאינני ממלא את כל הציוויים החקוקים בלוחות הברית, הם עשרת הדברות. אבל מחובתי לומר כי אין צורך בו, במקדש.

פרשת השבוע שנפרד מעלינו לרעה היא פרשת 'משפטים', בה מסופר על הברית שכרת אלוהים עם בני ישראל ועל עליית משה להר סיני. לא הייתי מתוודע לפרשה דווקא כעת, אלמלא סיירתי בירושלים לאחר ששני אסונות מיותרים בתכלית הייתור – פיצוץ בשל דליפת גז והרעלה כתוצאה מהדברת מזיקים – פקדו משפחות דתיות הגרות בעיר, ושמעתי שם הסברים משונים שאינם עולים בקנה אחד עם דעה רציונאלית. אמר לי אחד שראוי כי מפעם לפעם יבחן פלוני את עצמו לנגד עשרת הדברות, ומפני שירא אנוכי כי מראה בוהקת של מכונית החונה במקום אסור תסנוור את עיניי ותביא למותי בנופלי לתוך בור בלתי מגודר שלא ראיתיו, סבורני כי הגיעה גם שעתי לעשות כן, דיבר אחר דיבר:

1. אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

אינני ממלא אחר הדיבר הראשון. אין ברשותי דרך לדעת האם קיים כוח עליון והאם קיימת השגחה עליונה. לפיכך, אני נוטה לסבור כי הצלחנו לצאת מארץ מצרים בכוחות עצמנו. אולם, האמונה נוטעת כוח רב במחשבת הבריות. ניתן לסבור כי האמונה באל לבדה סייעה לבני ישראל לחצות את מדבר סיני. בלעדי האמונה היה חודר הפקפוק לליבם בנוגע לסיכויי הצלחתם.

2. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. לא תעשה לך פסל וכל תמונה.

אינני ממלא אחר הדיבר השני. בימים אלה ממש אני מגלף מעץ פסל של משה רבנו ההופך במטהו את עגל הזהב לנחש שבולע צפרדע שמנשקת נסיך והופכת אותו ללוחות הברית. בדרך זו, לפי הפסל הבלתי גמור שלי, נוצרו לוחות הברית. רעיון מקורי זה צץ בראשי בכיתה ב' וכבר חיברתי אודותיו שיר מחורז בעת ההיא.

3. לא תשא את שם ה' אלוהיך לשווא.

אינני ממלא אחר הדיבר השלישי. כמו כולם, גם אני נשבע כשיש הכרח בדבר. וכמו נילס בוהר – שמשרדו דמה לאורווה מרוב פרסות אף שנמנע מלהאמין בתפלות שכזאת – אני ממאן להישבע בחיי על דבר שקר שמא אסכן אותם אם לשבועה יש רגליים. אז אני נשבע רק בחיי אלוהים. יצור פחות-ערך כמותי ודאי לא יסכן את האל בכבודו ובעצמו בגלל שבועת שווא.

4. זכור את יום השבת לקדשו.

אינני ממלא אחר הדיבר הרביעי. עם זאת, אינני מקפיד לחלל את שמירת השבת כדרכם של חילונים משוקצים הצולים בשר חזיר דווקא ביום הזה. הדבר קורה מאליו, למשל, בעת שאני פותח מטריה ביום השביעי כשגשם מאיים לרדת עליי ולהרטיבני. לפי משנתי, מדובר בפיקוח נפש מפני שאדם רטוב עלול ללקות במחלת ריאות. לפי דיני היהדות משול הדבר לבניית אוהל של קבע האסור באיסור חמור ביום השבת, ומקומי בגיהינום כבר מובטח.

5. כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך.

אינני ממלא אחר הדיבר החמישי. בל נטעה, אין מדובר ברחשי סימפטיה כלפי הורינו מולידינו. הכבוד (Honour) הוא אחד מן הרעות החולות של המין האנושי בקהילות רבות. כבר בתקופה המקראית היה תולדה של ייחוס המשפחה, כוחה הפוליטי והיכולת שלה לפתוח באלימות או להגיב באלימות. עד ימינו נרצחות נערות הרות ונשים בוגדניות על רקע חילול כבוד האב והאם. כמו כן, אני מבקש להימנע ממתן כבוד לזולת מחשש שחיי יתארכו יתר על המידה. אם אגיע למצב התרדמת ממנה סבל אריק שרון עליו השלום, אני חפץ שיוחלט במרומים כי לא מגיע לי לזכות ביום נוסף אחד של חסד. שייטלו ממני את נשמתי מיד כשמוחי יושבת ממלאכתו.

6. לא תרצח.

אני ממלא אחר הדיבר השישי. לפי דין תורה, חייבים אנו למחות רק את זכר עמלק. לפיכך, מעולם לא המתתי יהודי. מעולם לא המתתי אדם בתוך גבולות ישראל.

7. לא תנאף.

אני ממלא אחר הדיבר השביעי. ביחס להבאת אשה לכדי בגידה – למרבה הדאבה, ביליתי בלא יודעין בחיקה של בחורה שהסתירה מפניי את מצבה המשפחתי. היתה זו חברתי לשעבר בה נתקלתי במהלך סימפוזיון בעיר אילת. לימים, כאשר התגרש ממנה בעלה התברר לי שהיתה נשואה בזמנים ההם. ביחס להבאת אשה להיות נבגדת – מעולם לא מצאתי צורך בדבר. אינני מסוגל להתפתות כשבחירת ליבי בכל עת היא הנחשקת מכולן. עם זאת, אולצתי לשקר לכמה מחברותיי בעת פרידתנו ולספר כי בגדתי בהן על מנת שתרפינה ידיהן ממני.

8. לא תגנוב.

אני ממלא אחר הדיבר השמיני. ביחס לגניבת בני אדם – בעת שירותי הצבאי חטפתי כמה ברנשים. רובם היו חיילים בעמדות שמירה שלא הכירוני מחופש ואיימתי לענותם אם לא יגלו לי סודות מדינה. נדהמתי לגלות עד כמה רכרוכי מסוגל להיות הלוחם הישראלי. ביחס לגניבת רכוש – כבר בימי בית הספר נהגתי להשיב לנהג האוטובוס את כספו אם שגה במתן העודף על רכישת כרטיס. עם זאת, כשהאוטובוס היה עמוס והייתי נאלץ לעלות אליו מדלתו האחורית, בחרתי שלא להעביר את כרטיסייתי דרך הנוסעים הרבים מפני שפעם אחת היא לא הושבה אליי בחזרה. מדוע לא ניקבתי בעצמי את הכרטיסייה ברדתי מהאוטובוס? אמרתי בליבי שנסיעה בדחק אינה שווה את מחירה הנקוב, וכמו כן, חברת האוטובוסים ודאי לא תתרושש כשציבור נוסעים כה רב נלחץ זה לזה כמו בקופסת סרדינים. אתעלם מגניבת לחמניה ושקית שוקו בבוקר השכם שלאחר מדורת ל"ג בעומר מתוך הנחה סבירה שהמכולת גנבה גם מכספי, וכי גנב מגנב – פטור.

עוד ראוי להוסיף כי כל השגת ממון על חשבון אחרים וללא תמורה, מריגול תעשייתי ועד שוד בנק, היא גניבה. אולם, מה דין פריצה שקטה לחנות ספרים ביום חול וקריאת ספר עד תומו? קיים היזק כלכלי כלשהו לסופר, למו"ל ולמשווק מפני אי-תשלום על שימוש במוצר, למרות שהכרך נותר שמיש במדף וניתן למוכרו בבכסף מלא. ככל שרבים קוראי החינם, כך מרובים ההפסדים בגין אי-מכירה. מאידך, השגת מידע, כקריאת ספר שאינו למכירה, אולי פסולה לעיתים מבחינה חוקית, אך אינה גניבה על פי ההגדרה האמורה.

9. לא תענה ברעך עד שקר.

אינני ממלא אחר הדיבר השמיני. לעיתים, יש לשקר למען האמת. לעושר דעתי, עדות שקר בבית המשפט, עליה מדברת התורה, נחוצה לפעמים על מנת שייעשה הצדק. אם אדם אנס פלונית ואי אפשר להרשיעו מבלי לפברק ראיות – יש לפברקן ובלבד שיורשע. ביחס לשקרים בכלל, זכור לי מקרה משעשע שאגולל את קורותיו בקצרה. ארוכת השיער "תפסה אותי משקר לה על חם" או כפי שנהוג לומר בשפת הרחוב: טמנה לי מלכודת ביודעה את האמת ואני שיקרתי לה ונפלתי בפח. היה זה מסוג השקרים ההכרחיים במערכת יחסים בין אדם לרעהו – השקרים הקטנים שאי אפשר בלעדיהם. נשאלתי על ידה האם הבאתי למענה חפץ שביקשה ממני לקנותו. לא חשקה נפשי ביום ההוא ללכת לבית המסחר וסיפרתי כי לדאבון הלב מצאתיו סגור ונעול. מיד הציגה בפניי את החפץ שרכשה שם ואת חשבונית הקנייה עם תאריך ושעה. ועבורה, דין שקר זה כדין השקרים כולם. במשך כל שעות הערב השמיעה ללא הרף בבית את השיר 'Tell me Lies' של פליטו'וד מק – עונש חינוכי להווייתה, והיתה כה מאושרת. אפילו רקדה לפניי, ואני צחקתי והתכעסתי לסירוגין, אבל לא נכנעתי לגחמותיה. שקרים קטנים, שקרים לבנים, הם כורח המציאות.

10. לא תחמוד.

אני ממלא אחר הדיבר העשירי. בכלל, הנני אדם שהקניין החביב ביותר עליו הוא הידיעה על שכיות חמדה בחיק הטבע שאיש אינו מכירן. מן הסתם, איש גם אינו יכול לחמוד אותן.

יוצא אפוא שאני ממלא רק ארבעה דיברות מתוך עשרה. אף על פי כן, אני מכיר בחשיבותם העצומה לברוא סדר יש מאין, ומוקיר תרומה ענקית זו של בני עמי מימי קדם. ללא היהודים מי ידע אימתי היתה ממציאה האנושות את ציווי יום השבת.

בהיותי לילה אחד בברזיל התעוררתי מצמא מתוך חלום שהיו לו חוטי עלילה מרובים, וברגע ההוא ידעתי כי אפילו הייתי ישן עד קץ הדורות לא הייתי מצליח לשזור את קצוותיהם למסכת שלמה, ולכן שמחתי שקטעתי את העלילה באבחת היקיצה. בעקבות החלום שהסתבך חיברתי בשעה אחרי כן את עשרת הדברות החלופיים שנשאתי בחזוני ביום ההוא בכנסייה פרוטסטנטית-בריאתנית אליה הוזמנתי לנאום.

אני מאמין שיום אחד בחיי האדם יתקיים עולם שבו יבחרו כולם לחיות בשלום ובאחווה בינם לבין סביבתם כשהם מטפחים את עשרת הכללים:

א. אל תבגוד באלה הנותנים בך את אמונם ושמים בך את מבטחם.
ב. אל תבצע מעשה תרמית וכחש.
ג. אל תיטול נשמתו של אדם ללא דין ומשפט.
ד. אל תכניס ידך לכיסי אחרים ללא רשות הזולת.
ה. אל תכפה דעתך ודרך מחשבתך על אחרים באופן אלים ורודני.
ו. אל תלבין פני אחרים ברבים.
ז. אל תעביד שבעה ימים רצוף בשבוע ללא מתן יום מנוחה.
ח. אל תזיק למשפחתך ולכל אלה החשים אליך קרבה.
ט. אל תפגע בסובב אותך, בין אם יהא דומם, חי או צומח.
י. אל תקדש את שטח המחיה על פני החיים עצמם.

הקהל רגש בסאן מיגל דו ארגואייה. מאות מאמינים נשאו את כף ידם אל-על והריעו לי ממושכות. צמרמורת חולפת בי בכל פעם שאני נזכר.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.