תהיות נורבגיות: האם אתיאיסטים יבקשו להסיר את מגן דוד מדגל הלאום?

20/01/2014 ב- 23:11 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על תהיות נורבגיות: האם אתיאיסטים יבקשו להסיר את מגן דוד מדגל הלאום?
תגים:

במשרד ראש הממשלה ישנו ארכיון בו שמורים הפרוטוקולים של הישיבות. בדרך כלל, מאוישות שם המשרות על ידי בוגרי החוג להיסטוריה. בכהונתו הראשונה ביקר במקום ביקור נימוסין בנימין נתניהו בלוויית יועציו המדיניים וביקש להציץ בפרוטוקול האחרון דווקא, על מנת להתרשם ממלאכת המזכירות לפי זיכרונו. בשבועות שלפני כן הניח ז'ק דקל, השגריר בקולומביה לשעבר, הצעה להוסיף שני בתים להמנון 'התקווה' באלו המילים:

מתפוצות תבל שבנו למכורה,
להגשים תפילה קדומה.
בתש"ח מדינה ישראל קמה
להחזיר עטרה ליושנה.

שלום וצדק הם יעדנו
נס עברי כאור לעמים
כחול לבן כטלית דגלנו
בירתנו ירושלים.

נתניהו לא פצה פיו בכל השבועות הללו עד שדחה על הסף – שמא בבוז – את ההצעה, והתייחס בביטול גמור להצעות מעין אלה בהציגו בפני רואיו בארכיון חיוך נדיר מאוזן לאוזן. ברגע ההוא, כשפרוטוקול ההחלטה על 'התקווה' תחת עיניו, נתבשר מפי אחד מיועציו כי שר החוץ הנורבגי הביע זעם כלשהו על דבר מה, וכמאורע הזה היה קורה חדשות לבקרים באוסלו, והימים היו ימי פוסט-הסכמי אוסלו. ונתניהו, במקום להתייחס בכובד ראש לרטינה הנורבגית השגרתית עד לעייפה, נותר מחייך והמשיך לעיין בהצעה לשינוי ההמנון ופתאום פנה בשאלה: ומה יקרה אם אתיאיסטים ידרשו להסיר מדגל הלאום את מגן דוד [סמלו של ה' אלוהי צבאות מגן מלכי ישראל] מפני שהם דוחים את האמונה באל, האם גם אז יתערבו הנורבגים?

כהונתו הראשונה של נתניהו הסתיימה כשאזרחים כמותי תמכו במועמדותו של אהוד ברק, וכשהחלה האינתיפאדה השנייה הייתי מזועזע לחלוטין מיחסן של האומות כלפי ישראל. ציפיתי שתגלנה אמפטיה כלפי סבלנו ההולך ומתגבר. הטרור הכה בארץ בעוצמה, דם רב נשפך מדי יום, והממשלה היא ממשיכתה של ממשלת רבין. זו לא היתה עוד ממשלת נתניהו, אבל העולם גילה כלפינו רשעות בלתי תיאמן, כאילו אנו אשמים במותנו. הייתי המום עוד יותר מיחסן הרע של ממשלות סקנדינביה. איך יכול להיות, שאלתי את עצמי. הסקנדינבים שהכרתי בקיבוץ ומחוצה לו הם כה נחמדים. מה אירע להם לפתע? מאז ועד היום לא התחדשה התנדבותם בקיבוצים. זו כבר היסטוריה.

עשר שנים אחר כך, כשהרוחות נרגעו בחלוף הזמן, וכבר חידשתי את הקשר שנותק עם ידידיי בצפון הרחוק, החלו הנורבגים לדבר עימי בשפתה של האינתיפאדה השנייה, כמו בימים הנוראים ההם בירושלים כשמחבלים היו מתפוצצים יום אחר יום, כך חשו באוסלו כשקצב ריבוי מעשי האונס בידי מוסלמים הלך והתעצם. חוסר האונים, הפחד הקיומי והיעדר הביטחון האישי שחשו הישראלים דבקו בנורבגים כך פתאום ביום בהיר. ואני סיפרתי לכם ביוני 2011 אודות המתרחש. חודש אחרי כן התבצע הטבח המחריד באי אוטויה. מאז המשכתי לעדכן אתכם אודות הנעשה בנורבגיה. בכל השנים הללו כיהנה שם ממשלת שמאל רדיקלי שהמשיכה לגנות את ישראל, והיו רבים שסירבו להאמין כי באוסלו השתנו הלכי הרוחות. נדהמתי לגלות שם כי האהדה כלפי מולדת היהודים שבה לאיתנה, והיא עוד הלכה והתחזקה מיום ליום. הנורבגים חזרו להיות ידידינו. שנאתם כלפי המוסלמים כיום אפילו רבה יותר מאשר אצל המתיישבים ביצהר.

ואז התקיימו הבחירות בנורבגיה וממשלה ימנית עלתה לשלטון, כשאחת מהבטחותיה היתה להיות "ישראלית" ביחסה כלפי המוסלמים. והגינויים היומיומיים נגד ישראל פסקו בחודשים האחרונים. וליבו של אריק שרון נדם, והמנהיגה הזרה הראשונה ששלחה תנחומיה לעם ישראל היתה ראש ממשלת נורבגיה. ובהלווייתו של ראש הממשלה לשעבר התעקשו הנורבגים להניח זר פרחים לזכרו. השבדים התחלחלו ממש. עבורם, יאסר ערפאת הוא עדיין מלאך ואריק שרון הוא טרוריסט נפשע. עבור הנורבגים אריק שרון הוא גיבור. משורר נורבגי עימו אני מצוי בקשר אפילו התעניין אם אוכל לסייע לו בחיבור אפוס ענק על תולדותיו של גיבור ישראל.

והימים הללו הם ימי נתניהו.

נורבגיה משנה את יחסה כלפי ישראל, דיווח היום עיתונאי ידיעות אחרונות. ממשלתה החלה לפעול לחיזוק הקשרים בין שתי המדינות ולהידוק שיתוף הפעולה בתחומים שונים.

אכן, בדיוק כפי שדיווחתי לכם קודם לכן.

עוד מספר העיתונאי אלדד בק כי ממשלת נורבגיה כללה במצעה סעיף הקובע שתיישם מדיניות מאוזנת כלפי המזרח התיכון. זאת, בניגוד לשלטון ממשלות השמאל הקודמות, שמדיניותן הייתה פרו-ערבית מובהקת. ראש הממשלה ארנה סולברג מעוניינת לבקר בישראל עוד השנה, אחרי היעדרות ארוכת שנים של ביקורים בדרג רם. ובניגוד לקריאות שנשמעו בשנים האחרונות בנורבגיה להחרים את ישראל, אומרת שרת התרבות החדשה, ת'ורנהילד וידוויי: איננו רואים בחרם אמצעי יעיל לקדם שינוי חיובי. הממשלה הנורבגית מעוניינת ביחסים הדוקים יותר בין שתי המדינות.

אכן, אסור אף פעם לאבד תקווה. זהו אינו רק ההמנון שלנו, אלא ציווי החיים של כולנו. בזמן שעיתון 'הארץ' מפרסם בכל הזדמנות שנקרית לו סיפורי חרם אזוטריים נגד הישות הציונית, אנו עדים בתקופה האחרונה למהפכה של ממש ביחס כלפי מדינת ישראל. רומניה מבטיחה אמונים, צ'כיה יוצאת מגדרה מרוב אהדה, קנדה מביעה את הערצתה הכנה, אוסטרליה טוענת בתוקף כי אין שחר לאי-חוקיותן של ההתנחלויות, ונורבגיה רוצה להיות ידידתנו הטובה. זו כבר לא רק מיקרונזיה. אכן, ימי אבלות פוקדים את הפוסט-ציונים, ואפשר כי יימשכו לנצח.

עדכון: לא חלפו מספר ימים ונודע כי בנימין נתניהו קיים פגישה לבבית עם ראש ממשלת נורבגיה בדאבוס שבשוויץ.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.