גורמים חוץ-ממשלתיים דורשים לחפש בגולן הסורי אחר גיא חבר

16/12/2013 ב- 20:34 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על גורמים חוץ-ממשלתיים דורשים לחפש בגולן הסורי אחר גיא חבר
תגים:

עידן הפיסיקה המודרנית התחיל בפריצת דרך אינטלקטואלית, כפי שתיאר יעקב ברונובסקי בספרו 'מותר האדם'. לאחר שג'. ג'. תומסון גילה את האלקטרון בשנת 1897, נתברר כי המספר האטומי מן הטבלה המחזורית אינו רק ישות תיאורטית שהגה דמיטרי מנדליב, אלא משקף מציאות פיסיקלית בתוך האטום. הפיסיקה הפכה בשנים ההן למפעל השיתופי הגדול ביותר במדע, ואף יותר מזה, ליצירת האמנות הקולקטיבית הגדולה ביותר מאז ומעולם.

בשנת 1911 תיאר ארנסט רתרפורד כיצד בנוי האטום. רוב בניינו הוא גרעין כבד הניצב במרכז, בעוד אלקטרונים מקיפים אותו במסלולים שונים, כפי שכוכבי הלכת סובבים את השמש. כך קרה שתמונת העולם של קופרניקוס שנדחתה בזמנה בטיעונים דתיים הפכה לדבר המובן מאליו בטבע. אולם משהו לא היה בסדר בדגם הזה. אם האטום הינו באמת מכונה זעירה, איך ניתן להסביר את העובדה שפעולתה אינה פוחתת והולכת? כוכבי הלכת המקיפים את השמש מאבדים אנרגיה בהדרגה. אט אט נעשים סיבוביהם קטנים וקטנים יותר, ובבוא הזמן יפלו על השמש. אם דומים האלקטרונים לכוכבי לכת אזי חייבים גם הם ליפול על הגרעין, אולם דבר כזה אינו קורה.

בשנת 1913 גילה נילס בוהר מדוע נמנע האיבוד ההדרגתי של אנרגיית האלקטרונים. הוא עיין בהוכחה שפרסם מקס פלאנק בשנת 1900, אז טען כי בעולם אשר בו החומר מורכב מגושים קטנטנים, מן ההכרח שגם האנרגיה באה בגושים, להם קרא קוונטים. את הקוונטום צירף בוהר לדגם של רתרפורד וכך בנה את הדגם המודרני של האטום. בניגוד לכוכבי הלכת, יכול האלקטרון לקפוץ באקראי בין המסלולים הסובבים את הגרעין. המצב הזה קרוי 'קפיצה קוונטית' (Quantum Leap). בתהליך הקפיצה נקלט או נפלט קוונטום של קרינה אלקטרומגנטית שנקרא פוטון. כשהאלקטרון קופץ למסלול בו האנרגיה גדולה מזו שבמסלול הקודם אזי נקלטת אנרגיה, והיא נפלטת בחזרה כשהוא קופץ למסלול בו האנרגיה קטנה יותר. כך אין אובדת האנרגיה. היא נשמרת תמיד בתוך האטום.

ביולי 1998 טלפנתי לבת זוגי הדנית דאז כדי לבשר לה שליאנדרו מת באמצע חייו. דיאנה לא ידעה מיהו. זה הארנב שלך? היא ביקשה לנחש. ואז השמעתי לה את השיר 'סערת אהבה' (Temporal de Amor). ביום ההוא הקשבתי לו עשרות פעמים, עד שבמקום עבודתי ניסו להעלים את הקלטת כשיצאתי מהמשרד לרגע, ובדירתי כמעט תלשה השותפה את דלת החדר. הקלטת שנרכשה בברזיל נדדה איתי לכל מקום. ללא שימת לב מיוחדת בתחילה, ואחר כך מתוך כוונה. הייתי משמיע אותה במקומות שונים ומשונים, בין היתר ניסיתי אך ללא הצלחה גם במכון ויזנטל בווינה ובמכון נילס בוהר בקופנהאגן.

דיאנה זיהתה את השיר, כמובן. הרי האזינה לו כה הרבה פעמים בלית ברירה. לפיכך היתה פליאתי רבה שטרם ידעה מיהו ליאנדרו, ונזקקתי גם לספר לה כי הוא חציו של צמד האחים 'ליאנדרו וליאונרדו' (Leandro e Leonardo). ברגע ההוא תהיתי בליבי כמה דברים סיפרתי לה עד העת הזו והיא כלל לא הקשיבה. נעלבתי.

מאוחר יותר בלילה ההוא שוחחתי עם הידיד של שותפתי. דיווחתי לו על מותו של ליאנדרו. הדבר לא עניין אותו בכלל, אבל כשסיפרתי כיצד ניסיתי להשמיע את שירי הלהקה במכון בוהר הוא כבר הסתקרן. ניצלתי את ההזדמנות לספר גם על מודל האטום של המדען הדני. כזה הוא אני. הרי כך נהגתי כלפיכם. ומן השיחה שהתגלגלה לה התוודעתי מפיו לגלגולו של המונח 'קפיצה קוונטית'. בסיפורת המדע הבדיוני הוא הושאל כדי לשמש עלילות בהן מתפצלת ישות אנושית לשתיים, וכל ברייה חיה את חייה במנותק או באופן הדוק לרעותה.

החייל הנעדר גיא חבר, לפני שנעלם, הותיר זכר שמוגיע מוחות רבים. הוא עיין באחת העלילות של "קפיצה קוונטית". הספר קרוי 'Double or Nothing' מאת כריס הנדרסון ולורה אן גילמן. סם, הדמות שבספר, מתפצל לשתי ישויות, נהג משאית המצוי בקשיים כלכליים ופרופסור מצליח. שניהם אחים, כמו ליאנדרו וליאונרדו, ואין ביניהם אהבה. הם אויבים בנפש. אחד מהם יצטרך להסתלק מהעולם, למות פתאום באמצע חייו. סם נלחם אפוא בעצמו. מה קרה לבסוף, אולי גיא חבר לא הספיק לדעת. הוא נעלם מעל פני האדמה ב-17 באוגוסט 1997. רק הספר נותר ממנו, כאילו התפצל לכרך צנום ולברייה שמתהלכת בתוכנו.

ההערכה הרווחת בצה"ל היא שהחייל מצא את מותו בנסיבות עלומות. אף אחד אינו מאמין בליבו באמת כי גיא חבר מצוי חי היכן שהוא. לתקשורת ולציבור מסופר כי כל האופציות שרירות וקיימות, אך בתכתובת הפנימית אין למצוא אופטימיות. בשבוע שעבר פרסמתי ברשת החברתית כי על פי מקורות סוריים נודע לי שחיילי צה"ל חצו בבוקר ההוא את גדר הגבול בין ישראל וסוריה. מאורע כזה הפך שכיח למדי בחודשים האחרונים. אני מקבל דיווחים כאלה מדי חודש, ואחר כך מתפרסם בארץ כי חולצו פצועים, הוגש סיוע רפואי וכיו"ב. ברם, לאחר שסיפרתי את הדברים הללו דמם דובר צה"ל. רק ביום שישי פרסם הערוץ הראשון כי כוחות צה"ל חילקו לתושבים בגולן הסורי שמיכות וציוד חימום כדי שיוכלו להתגונן מפני הסערה הקשה.

בסמיכות מקרית פורסם בשבוע שעבר כי חודשו החיפושים אחר החייל גיא חבר, בן 36 אם עודו בחיים. ברם, החיפושים חודשו אחר גופתו. מטרת החיפוש היא למצוא שרידי אדם כלשהם בעקבות סחף הקרקע בשטחי הגולן. איש אינו מחפש אחר גיא חבר בבתי הכלא הסוריים, כפי שמספרת האגדה. אם היה נמצא שם, מדינת ישראל היתה יודעת.

בימים האחרונים ניסיתי לתהות היכן מתכוון צה"ל לרכז את מאמצי החיפוש ואז נתגלה לי כי גורמים מסוימים דורשים במפורש להרחיב את החיפושים בשטח סוריה תוך ניצול האנדרלמוסיה השוררת שם. אין מדובר בחיפוש אחר אות חיים או חייל חי שנעלם אך אתמול, אלא אחר שרידי גופה. לדעת אותם הגורמים, קיים סיכוי שגיא חבר חצה את הגבול לסוריה ואולי מצא שם את מותו. לדבריהם, הסיכוי הוא רב מפני שעד כה לא הועילו מאמצי החיפוש בתוך שטחי ישראל. אם אינו פה – אזי הוא נמצא שם.

לפי מיטב ידיעתי, ממשלת ישראל אינה מתכוונת להיענות לדרישה ודוחה אפשרות כזאת על הסף. אבל חשוב לפרסמה ברבים. אם תישאר בסתר, עוד עלולים מתי שהוא לשלוח חיילים חיים על מנת לחפש אחר גופה. הפרסום ברבים יסייע למנוע סיטואציה עתידית מסוכנת שכזאת. אם ייחטף חייל ישראלי בידי כוחות אל-קעידה המצויים מעבר לגבול, כולנו ניקלע לתסבוכת שכמעט מאומה לא יוכל לחלצנו ממנה. אני קורא לא עוד.

ברונובסקי מספר על הממצאים מעמק האומו שבאתיופיה, שם נתגלו שרידי מאובניו של האדם הראשון. בצידם מופיעים גם מאובנים של חיות אחרות. בהביטנו במאובני האדם מלפני שני מיליון שנה בולטים לעינינו ההבדלים בין שלדו ושלדנו. טבעי הוא אפוא שנצפה לשינויים ניכרים גם באנטומיה של בעלי חיים ששכנו בסביבה ההיא בימיו. אולם המאובנים מראים כי אין הדבר כך. מתברר כי בעלי חיים אלה השתנו רק במעט. האדם הראשון שצד את אנטילופת טופי, אם היה מבצע "קפיצה קוונטית" לזמננו, היה מכיר מיד את האנטילופה הזו שעודנה נפוצה בסוואנה של אפריקה. אך הוא לא היה מזהה את הצייד שבימינו, כאחד מצאצאיו.

החיפושים אחר עצמותיו של גיא חבר בן ה-20 נכשלו. צה"ל שבוי בקונספציה של אנטילופת טופי במקום לחפש אחר בחור בן 36 שצמח והתפתח מן החייל ההוא. שניהם כבר אינם נראים אותו הדבר. ספרו של הנדרסון מרמז כי גיא חבר ביקש לבצע "קפיצה קוונטית" לדמות אחרת. הוא ודאי עשה ככל שנדרש על מנת שמי שראה אותו בשנת 1997 לא יזהה אותו בשנת 2013. הוא חי בינינו או במקום אחר, מבלי שנדע. אבל הוא עודו חי, ככל הנראה.

"קפיצה קוונטית" אינה התפצלות חייו של אדם לשני עולמות מקבילים שנמשכים במקביל. מדובר בהתפצלות דרמטית יותר שיוצרת חיים כפולים. עבור משפחתו של גיא חבר הוא חייל נעדר עם עתיד בלתי ידוע. עבור אהובתו בימים אלה הוא גבר בן 36 עם עבר הידוע לה מאז שנפגשו. אין נקודת חיבור בין הזמנים הללו כמו בסרט 'דלתות מסתובבות'. אבל החיפושים מתמקדים בה בלבד. על מנת למצוא את גיא חבר יש לחפשו במרחב הזמן מן הרגע שנעלם ועד הרגע שלבש זהות חדשה בפני אלה שמכירים אותה כעת. רק שם ניתן לאתרו. רק שם שכנו יחדיו צמד גיא חבר באותה ישות אחת. אחרת לא יימצא לעולם.

אדם שבורח מחייו הקודמים חייב להותיר קצה חוט. זה לא נעלם מאליו. העובדה שטרם נמצא קצה חוט אין משמעה שאינו קיים. משמעה שלא ידעו היכן לחפש. קצה החוט עודו קיים. החוט הזה נמשך מהרגע שבו גיא חבר בחר להיעלם ועד הרגע שבו טשטש את עקבותיו במרחב הזמן שצריך לחפשו. יש להיות משוכנעים שגיא חבר חזר לטשטשן. הואיל וקרא את ספרו של הנדרסון ודאי עשה זאת. אולם, אדם אינו יכול לחזור מעתידו אל העבר כדי למחוק את עקבותיו מבלי להותיר עקבות חדשות, מבלי לעשות את הטעות הזו.

מי שרוצה למצוא את גיא חבר חייב לחדול מלחפשו ביום שנעלם. החיפושים צריכים להתחיל קודם לכן. הם צריכים להתמקד רק ביום שהחליט להיעלם. ביום שבו היה לבד ונכסף לחיים אחרים עד שהבריק הברק, עד שמוחו נסער ממה שגילה, ואז החליט ליישם.

מדוע אני כה אוהב את שירם של 'ליאנדרו וליאונרדו'? אף פעם לא חזרתי אל העבר כדי לטשטש שם את עקבותיי. מעולם לא עשיתי את הטעות הזאת. קצה החוט נותר במגבת. לפני שנים רבות עוד ניתן היה למצוא שם את מי האמבט שכיסו את גופי, והם התאדו.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.