כיצד איבדנו את זה

08/12/2013 בשעה 19:45 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על כיצד איבדנו את זה

תופעת העדר הישראלי כה מפורסמת בעולם עד כי נשאלתי בבוליביה פעם אחת על ידי צעיר מגמביה איך זה שאינני נע בחבורות גדולות כמו שאר אחיי. מגמביה!

תמיד נעים בחבורות גדולות הישראלים. מטייל ניו-זילנדי כבר בטוח שהגיע לחור השומם ביותר עלי אדמות. פתאום פוגש הוא שם ישראלים. לא שניים. שלושים.

בשבוע שעבר טייל נשיאנו היקר שמעון פרס במכסיקו. לא לבד. עם פמליה ענקית. ביריד הספרים ה-27 בגוודלחרה אמר: ישראל היא אימפריה ספרותית! האומנם?

ישראל היא אימפריית הייטק ביחס לגודלה. תופעת העדר הישראלי, היעדר האינדיבידואליזם בחברה שלנו, הם המתכון להצלחת ההייטק. רק כך מצליחים אנשים לשתף פעולה כגוף אחד. כמו נמלים חסרי אישיות משל עצמן.

אנשים תוהים מדוע חנונים עובדים בהייטק, אף על פי שישנם גאוני מחשבים מחוץ לתעשייה הזאת. הסיבה היא שאינדיבידואליסטים אינם יכולים להגשים את עצמם שם.

ישראל אינה אימפריה ספרותית, אלא אם נטיל את גאוותנו ב'ציפור הנפש' של מיכל סנונית – הספר הישראלי הנמכר ביותר בחו"ל. אמירותיו של פרס אינן מספיקות. בימינו לספרות הישראלית אין מה להציע. אלה שצריכות לסבור כי בכוחנו להציע משהו הן אומות העולם. עם עצמנו רשאים אנו רק להתיימר, אבל לא די ביומרה כדי לשנות מציאות.

אחת הסיבות שכמעט אי אפשר למצוא בחנויות הספרים בתבל כולה יצירות ישראליות מתורגמות, היא איבוד האינדיבידואליזם בחברה שלנו. הקולקטיב הביס אותנו. אנו חיים בעדר.

מרקס כתב על עיירה בקולומביה, פוקנר כתב על עיר במיסיסיפי, בולגקוב על מוסקבה, אבל המסרים שלהם היו אוניברסליים. הם הצליחו לא בגלל שכתבו יפה. בארצנו כותבים לא פחות יפה מהם. הם הצליחו כי דיברו לאנושות כולה.

אם הספרות הישראלית רוצה לפרוץ החוצה היא חייבת להיות אוניברסלית. תופעת העדר הישראלי גורמת לסופרינו להתעסק בעדר עצמו, לא במרחב שמחוצה לו.

סיפורה של רות המואביה אהוב ביותר בעולם כולו. המסר שלו הוא אוניברסלי. בימינו מונעת העדריות הישראלית כתיבה כזאת. בתקופת המקרא היה הולך אדם למדבר כדי להיות לבד. היום זה כבר בלתי אפשרי. היחד ניצח את הרצון העצמי.

המקרא ינק מהספרות המסופוטמית בתקופתו הקדומה, ואחר כך מתרבויות מאוחרות יותר בסביבה. בה בעת, בימים ההם, הפרתה ספרותנו ספרויות זרות.

מימי המקרא ועד הספרות הישראלית החדשה אין המשכיות. יש נתק גדול. היום אנו מדברים אל עצמנו, מתעסקים בתוכנו, אז נשאנו מסרים לאומות כולן. אז היינו עם הספר. כיום איבדנו את זה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.