הערכה בישראל: אסד לא הגיב עד כה מחשש לקשר בקצונה נגדו

18/05/2013 בשעה 16:14 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על הערכה בישראל: אסד לא הגיב עד כה מחשש לקשר בקצונה נגדו
תגים:

אחד ממכריי גר כמה מאות מטרים ממני. הוא משוגע על כדורגל. לפני כמה שנים בנה בגינתו בריכת דגים עשויה זכוכית אקרילית שקופה. תחילה חפר בור מלבני, פרש עליו דשא סינטטי והפך אותו למגרש כדורגל על ידי צביעת פסים לבנים. על הדשא הניח את המיכל. יש שם אחד-עשר דגי זהב ועוד אחד-עשר דגי זהב. בין כה וכה אין לדעת לעולם איזו קבוצה קרובה לניצחון. אין שערים וגם אין כדור. את הרעיון מצא בבריכת דגים דמוית משחק דמקה. בשכנות לביתו מתגוררות תאומות זהות. אי אפשר להבדיל ביניהן, עד שלאחרונה אירע מקרה מוזר. אחת מהן שברה את זרועה. לתומי תהיתי האם בינתיים תבקש אחותה להתקין לעצמה תחבושת גבס גם כן. אתמול באתי לשם. ישבתי בגינה והתבוננתי בדגים וגם התאומות הגיעו. בעל הבית התרווח על משענו וסיפר כי קרא אודות משחק הכדורגל ששיחקו ביניהם האויבים המרים במלחמת העולם הראשונה בעת חג המולד. הוא שאל האם יתכן כדבר הזה בסוריה בין המורדים לחיילי הצבא. אבל אני המשכתי להתבונן בשתי האחיות. שמחתי על ההזדמנות הארעית להבדיל ביניהן. תהליך דומה מתרחש עתה אצל אסד.

המפתח להבנת המתרחש כיום בשלטונו של אסד נעוץ במקרה שלא זכה להתייחסות מפורשת. ב-3 במאי, כמחצית היממה לאחר ההפצצה הישראלית בסוריה (שדבר קיומה נודע רק למחרת), הופעלה פעם אחר פעם מערכת האזעקה ברמת הגולן. זו לא היתה תקלה כפי שסופר לתושבים אלא ניסוי צופרים. הצמרת בירושלים חששה פתאום מתגובת דמשק, כך התברר. למחרת אף נפרשו שתי סוללות 'כיפת ברזל' בצפון הארץ. מאין נבעה החרדה הזאת? קדמה לה שאננות. ניסוי הצופרים לא נערך כמה ימים לפני כן. סוללות 'כיפת ברזל' עדיין לא היו פרושות ביום שישי ההוא. ולפתע השתנה הכול.

עדיין לא ידועים לי יעדי ההפצצה של חיל האוויר הישראלי ב-30 בינואר. גם לכלי התקשורת הם אינם מוכרים. יש להם מושג קלוש או לפעמים אפילו לא בדל של מידע על מה שקורה באמת בזירה הסורית. אני יודע כי מערכת נ"מ SA-8 הופצצה. בחו"ל פורסם כי מערכת נ"מ SA-17 נפגעה גם כן. אינני יודע אם אכן כך קרה, אבל יש דרך ליישב בין שני הדברים. תתכן אפשרות אחת לפיה מערכת SA-17 הייתה מטרת התקיפה, שנכשלה, ובמקומה הפציצו את מערכת SA-8 בשוגג, בשל גחמה נקמנית, או בלית ברירה כי היוותה סיכון אמיתי או מדומה. אם כך אירע, יש לצפות לניסיון נוסף לפגוע בה בשטח הסורי או שכבר הועברה ללבנון. לפי האפשרות האחרת, מערכת נ"מ אלו, SA-17 ו-SA-8, לא היו מטרת התקיפה אלא תוצאת לוואי שלה. אולי היה צורך להשמיד אף אותן. זוהי אפשרות סבירה יותר. לאורך הגבול הסורי עם לבנון – במרחק נסיעה קצרה מביירות – כבר מצויות סוללות מדגם SA-17. ישראל לא פגעה בהן אף על פי שניתן להעבירן לידי חזבאללה בהתראה קצרה.

גם הדיווחים אודות כך שמטוסי הקרב הישראליים חוששים ממערכת SA-17 אין להם על מה להסתמך. בפועל, טייסינו חשים אותה הרגשה בטוחה כשהם חולפים מעל סוריה ומעל הנגב, כפי שנוכחנו לדעת בחודשים האחרונים. הלוחמה האלקטרונית של צה"ל משבשת כליל את מכ"ם האויב. בזמן שהאמריקנים פיתחו מטוסים חמקניים בעלות אדירה, הישראלים המציאו מערכת משוכללת עוד יותר כדי לא להתגלות. מה יתרונה? על מנת לא להותיר חתימת מכ"ם, מטוסים חמקניים אינם יכולים לשאת מיכלי דלק ניתקים או חימוש נוסף. למטוסי הקרב של צה"ל יש אופציות חשובות אלה.

מה קרה בין ה-30 בינואר ל-3 במאי שגרם לצמרת הישראלית לחשוש מתגובת הסורים בגין תקיפת ארצם? בימים האחרונים שמעתי בחדשות סברה משונה: כביכול, ירושלים מעולם לא נטלה אחריות על התקיפות הללו, ולשלטון הרעוע בדמשק היה לפיכך נוח להתעלם מהן במישור ההצהרתי, אולם לאחר שהאמריקנים סיפרו לכל העולם אודות הפעולות הישראליות, אסד לא יכול היה שלא להתייחס אליהן. ברם, סברה זו אינה מבארת את העלאת הכוננות הישראלית ב-3 במאי (זו לא הועלתה כלל ב-30 בינואר). הרי האמריקנים סיפרו על הפעולה שהתבצעה ב-3 במאי רק יממה לאחר העלאת הכוננות בפיקוד צפון. ברי אפוא כי חל שינוי בדמשק שנודע לנתניהו ב-3 במאי לאחר התקיפה. קודם לכן היתה ההערכה בישראל שאסד לא יגיב על התקיפות בסוריה.

הערכה שכזאת מתקבלת בישראל על ידי ראש הממשלה בלבד. הוא מקבל לידיו חומרי גלם והסברים מלהק מודיעין בחיל האוויר, מאמ"ן ומהמוסד, ומחליט לבדו בסופו של דבר מה יש לעשות. ב-3 במאי היתה התנגשות בין הערכת אמ"ן להערכת המוסד, ונתניהו בחר לקבל את זו של המוסד. הסיבה היא פשוטה: המוסד מפעיל סוכנים משלו בסוריה – ועתה ביתר שאת בגלל ההזדמנויות המרובות שנובעות מהמצב המתנדנד – ומפיהם מקבלת ישראל אינפורמציה חשובה ביותר שלא ניתן להשיגה בלא מודיעין אנושי. גם אסד יודע שהמוסד מפעיל סוכנים בתוך צבאו. אין דרך אחרת להסביר את הצלחת התקיפות הישראליות שמבוססות בראש ובראשונה על מודיעין מדויק. מודיעין שכזה קשה להשיג באמצעים אלקטרוניים כמו האזנה וצילום ופענוחם. ומאידך, גם המורדים אינם יכולים לספק מידע מדויק שכזה. אם היה להם אותו אז היו מפרסמים את כולו בראשי חוצות. אסד לא הגיב לתקיפה הישראלית ב-30 בינואר כי הסיק שגורמים בצבאו פועלים בשיתוף עם המוסד, וחשש מקשירת קשר נגדו במידה שיפעל נגד ישראל וזו תגיב בעוצמה. מצבו היה כה מעורער, והקנוניות שרוחשות כל הזמן בצמרתו כדי להדיחו לא אפשרו לו לעשות דבר. זו היתה הערכת ישראל בין ה-30 בינואר ל-3 במאי. בתחילת החודש השתנתה פתאום אותה הערכה. אסד הצליח להבדיל בין הקבוצה התומכת בו לקבוצה המתנגדת לו ואשר מגלה בחשאי את סודותיו לישראל. כולם לובשים מדים, אבל הוא זיהה אותם והבחין ביניהם.

התחזקות הביטחון העצמי של אסד מטרידה מאד את מקבלי ההחלטות בירושלים. אין להתייחס להבלים שמופצים בתקשורת כאילו ישראל מעדיפה את אסד על פני המורדים. בפועל, בני גנץ לא הכחיש שיתוף פעולה של צה"ל עם כוחות האופוזיציה הסורית, ולדידו של נתניהו, האויב המר ביותר היא איראן. נפילת אסד תדרדר מאד את אחיזת האייתולות במזרח התיכון. כמו כן, לכול ברור כי אפילו תפנינה כמה קבוצות מורדים נגד ישראל, אז יהא זה הרע במיעוטו. אף אחת מהן לא תהיה חזקה כמו חזבאללה, וארגון שיעי זה, על פי הסברה, ימוגר בידי צבא סוריה בגלגולו החדש.

גם ארה"ב מודאגת מנחישותו המתגברת של אסד. אובמה מייחל לנפילתו, אך היה מבכר שכך יקרה ללא התערבות המערב. יוצאת הדופן היא ישראל. בתקשורת פורסם כאילו האמריקנים הופתעו מן התקיפות בסוריה, אולם בפועל קיבל צה"ל אור ירוק מן הבית הלבן. הסכם מכירת הפצצות חודרות-הבונקרים לחיל האוויר כלל דרישת היתר לשימוש בהן. ואת הפצצות הללו הטילו מטוסי הקרב על יעדיהם בסביבת דמשק בתקיפה האחרונה.

התקיפות הישראליות היו הפרת ההסכם בין אובמה לפוטין ביחס למאורעות בסוריה: רוסיה לא תחמש את אסד ונאט"ו לא יספק נשק למורדים. עתה קיים חשש בבית הלבן שפוטין יעביר לסוריה טילי ים-ים מתקדמים העלולים להפריע לשיט אוניות מלחמה מול חופיה. ישראל חוששת פחות. חיל הים מסוגל ליירט בקלות את הטילים הללו במעופם מפני שהם נעים באופן מאוזן. היכולת לפגוע ברקטה תלולת-מסלול באוויר היא מסובכת הרבה יותר מבחינה טכנולוגית.

ישראל מוטרדת בעיקר מהנשק הכימי המצוי בסוריה. אין לנו פיתרון ביחס אליו, למעט מסכות גז, בננית, זריקות אטרופין, יריעות ניילון וכוס מים כדי להירגע. מה יקרה אם המורדים ישגרו סקאדים עם ראשי נפץ כימי לעבר גוש דן? ישראל לא תגיב בפצצת אטום. היא תהרוג כמה אלפי סורים, כאילו שכדבר הזה לא קורה כעת בידי כוחות אסד.

הנינוחות בתקשורת כלפי סוגיית הנשק הכימי מזכירה את הימים שלאחר הניצחון במלחמת ששת הימים. העיתונאים עוסקים בסוגיות בדויות כמו סיבת ביקורו של נתניהו ברוסיה השבוע. לשני הצדדים נוח לספר כאילו הפגישה נקבעה כדי לדון בהתפתחויות האחרונות בסוריה. אולם האמת היא שפוטין הזמין את נתניהו לביקור כבר ביום בואו של אובמה לישראל. זו היתה פגישה שהמשיכה את המו"מ בין שתי המדינות בנוגע ליצוא הגז. המפגש הקודם התנהל בירושלים כשביקר בה נשיא רוסיה ביוני 2012. החברה הרוסית גזפרום מבקשת שישראל תייצא את הגז באמצעותה. לבדן אין שותפויות הגז מסוגלות לעשות כן.

ברם, בתקשורת דיברו השבוע על כך שנתניהו הזעיק את עצמו אל פוטין כדי לסכל מכירת מערכת נ"מ S-300 לסוריה. איש לא דיבר על יצוא הגז הישראלי באמצעות הרוסים. קרוב לוודאי שסוללות S-300 כבר מצויות בסוריה. הכוחות הרוסיים מחזיקים בהן ואולי במערכות מתקדמות עוד יותר בנמל טרטוס (על אוניות מלחמה, להערכתי), אבל לכלי הנשק הללו אין קשר לאסד. גם אין יסוד להניח שרוסיה תעביר אותם לשליטת הצבא הסורי. כזכור, ארה"ב חזרה בה מרצונה לחמש את פולין וצ'כיה במערכות הגנה נגד טילים לאחר שהרוסים יצאו מדעתם והבטיחו לא לחמש בכלי נשק מתקדמים את אויבותיה של ארה"ב – ונצואלה, איראן וכיום סוריה. אם פוטין יחמש את אסד במערכת S-300, אז אמריקה תחמש את פולין וצ'כיה נגד טילים איראניים וטילים רוסיים. זו הסיבה שנתניהו היה מוטרד ביותר כשבשנת 2009 רצו הרוסים למכור מערכת נ"מ S-400 למובארק. מצרים היא בת ברית של ארה"ב, ואובמה לא יכול היה לדרוש את אי-מכירתה.

יש לדעת, הלוחמה האלקטרונית של חיל האוויר פועלת נגד כל מערכת נ"מ רוסית. ההבדל הניכר בין המערכות הוא בטווח הטילים וביכולת המכ"ם, אבל לא בתוכנה שמפעילה אותו. חיל האוויר יודע לשבש את אופן פעולתה בקלות יתרה. לישראל יש גם מל"טים מתאבדים. כזכור, הטילה ו'ושינגטון סנקציות קשות נגד ישראל בשנת 2005 בגין מכירת המל"טים הללו לסין. המל"ט קולט את תשדורת המכ"ם, מתביית עליו ואז מתרסק לתוכו. לאחר הפגיעה במכ"ם מגיעים כלי טיס נוספים ומשמידים את סוללת הנ"מ כולה.

טילי S-300 בידי ארץ אויב אינם מסוכנים כל כך עבור חיל האוויר. יש בהם איום משמעותי כלפי התעופה האזרחית בישראל, אבל פגיעתם הרבה ביותר היא ביכולת המכה השנייה, במקרה שנותקף בנשק בלתי קונבנציונאלי והמדינה תשותק. טילי S-300 מסוגלים ליירט טילי שיוט גרעיניים שצוללות דולפין תשגרנה לעבר המדינה התוקפת (לפי פרסומים זרים). ישראל השקיעה מיליארדי שקלים ביכולת המכה השנייה, אבל זו מוגבלת מאד ומלאה חורים כגבינה שוויצרית. הבעיה אינה בהצטיידות של איראן במערכת הגנה מפני טילי שיוט, אלא בקונספציה השגויה כאילו צה"ל יכול לנצח לבדו. בלי ברית צבאית עם מעצמה גרעינית אחרת, בדומה לנאט"ו, כוח הרתעתנו אינו מושלם.

הערה (7/2015): חודשים רבים לאחר שהייתי לחלוץ המעיר את תשומת הלב של הקוראים – בעיקר ברשת החברתית – מצטרף גם ד"ר עופר ישראלי לדבריי: "ההצטיידות הישראלית המתוכננת במטוסי החמקן המתקדמים 35-F והכנסתם לשירות מבצעי בחיל האוויר בעוד כשנתיים תהיה נקודת תפנית משמעותית. היא תייתר לכאורה את יכולת ההגנה נגד מטוסים של מערכות ה-300-S שבהן תצטייד איראן. כתגובה עלולה רוסיה לספק לאיראן את הדגמים המתקדמים יותר של המערכת, בעלי יכולת היירוט של טילי שיוט ארוכי טווח המצויים בידי ישראל. בכך תאיים איראן על יכולת המכה השנייה המצויה על פי פרסומים זרים בידי ישראל; מציאות שאיתה לא תוכל ירושלים להשלים". מוזר בעיניי הוא אי-הידיעה של מרבית הציבור, ובכללם כל עיתונאי ישראל.

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.