רקפת, אל-על ועמנואל: ניצחון הרשתות החברתיות בשבוע החולף עומד לשנות את העולם המוכר

27/04/2013 ב- 10:19 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על רקפת, אל-על ועמנואל: ניצחון הרשתות החברתיות בשבוע החולף עומד לשנות את העולם המוכר
תגים: ,

לפני ארבעה חודשים נקלעתי לראיון שנערך ב'גלובס' עם ליאורה גולדנברג-שטרן. כותרת המשנה צדה את עיניי. ליאורה רוצה שהבת שלה תהיה רקפת רוסק-עמינח. בראיון עצמו מוזכרת נסלי ברדה מתכנית 'המקור' בערוץ 10. ההקשר הראשון של שמה במוחי הוא התחקיר על יצחק לאור ששודר שם. לכן, נזכרתי מחדש בדברים שכתבה ליאורה באוגוסט 2010, כחצי שנה לאחר שהתפרסמו העדויות החמורות אודות לאור. אחד מקוראיי הפנה אותי אל הכתוב: כמה נשים פתחו קבוצה בפייסבוק, כשהמשותף לכולן הוא הטענה שנוצלו או הוטרדו מינית בידי איש תקשורת בכיר. חלקן מספרות שהוא נוהג להבטיח לסייע להן במציאת עבודה, מקיים איתן יחסי מין ונעלם; אחרות טוענות שהוא מטריד אותן בהצעות למפגשי מין. אחת מהן סיפרה לליאורה: הכרתי אותו בנסיבות מקצועיות והוא לא הפסיק להטריד אותי. רוב האסאם-אסים שלו נשאו אופי דוחה, בסגנון של 'מה הייתי עושה לך'. ליאורה שוחחה עם התקשורתן, שמכחיש הכל וטוען שנפל קורבן לשקרים של נשים נקמניות.

מיהו אותו איש תקשורת בכיר, שאלתי את עצמי אז. יכולתי לתאר שדברי ליאורה ודאי מצאו להם הד במקום כלשהו ברשת האינטרנט. לאחר חיפוש בן דקותיים גיליתי כי מדובר בעמנואל רוזן. לא עשיתי דבר עם המידע הזה. אולם, בעקבות הראיון עם ליאורה בדצמבר 2012 התחלתי לפשפש ולא גיליתי מאומה. מצאתי רק אותן טענות חוזרות ונשנות שמועתקות ומודבקות.

לפני ארבעה ימים פרסמה הדס שטייף כי הגיעו לידיה 40 עדויות של עיתונאיות שלטענתן הוטרדו מינית בידי איש תקשורת בכיר. היתה זו לדידי התקדמות אדירה בפרשה. בימים אחרי כן פנו אליי סקרנים מן הציבור ומן התקשורת, וגם עדות שמיעה. אצל כמה מהן הצטבר כעס רב על כך שאינני מפרסם דברים אודות הפרשה וקושר את שמו של עמנואל רוזן אליה. עיתונאית ידועה למדי טענה כי הסתרת האמת הזאת היא שיתוף פעולה עם חטאיו. אולם, אליי הגיע רק מידע רכילותי כמו על אודות אותה מאפרת שרצתה לזכות בקידום מקצועי והיתה מוכנה לקיים יחסי מין עם האיש בתמורה לעזרתו. לא היו ביניהם יחסי מרות. היא לא עבדה במקום עבודתו. היה זה רצון מוסכם של שני אנשים בוגרים לשם ניצול הדדי. לפי טענתה, כפי שדווח לי, הוא ניצל אותה באופן חד-צדדי. היא מילאה את חלקה בעסקה, הוא זנח אותה אחרי כן. המאפרת היא נשואה ואם לילדים. מעשה הבגידה שלה ורצונה להגשים את שאיפותיה בדרך תרמית הבחילו אותי לא פחות מאשר המעשה שיוחס לעמנואל רוזן. ובכלל, במקרה שלה, מי שהולך לישון במיטה עם פשפשים, שלא יתפלא כי הוא קם בבוקר עם עקיצות.

הלחץ עליי הלך וגבר. שקלתי לפרסם את הגרף הסטטיסטי בערך של עמנואל רוזן בויקיפדיה תחת הכותרת "מדוע גברה פתאום ההתעניינות הציבורית באיש תקשורת בכיר". התלבטתי ארוכות ולבסוף החלטתי להימנע מכך. לא היו בידיי עדויות, אלא רק שמועות. לא הייתי מסוגל לעשות רצח אופי לאיש על סמך אותן ידיעות בלתי בדוקות.

Emmanuel_Rosen-Wikipedia

ישנם אנשים שסבורים כי ללא הפרסום בתקשורת הממוסדת, באתר 'הארץ', לא היה יוצא עמנואל רוזן לחופשה מערוץ 10 בלחץ מנהליו, כאילו שלא די בפרסום בבלוגוספרה וברשתות החברתיות. האנשים הללו טועים. 'הארץ' היה הראשון שפרסם את העדויות. אם היו מתפרסמות בבלוג כלשהו, היתה התוצאה זהה. מכל מקום, 'הארץ' לא היה מתחיל ללקט את העדויות בלי הלחץ שהגיע מהרשתות החברתיות בימים האחרונים. פרסום דבריה של הדס שטייף ברשת החברתית היה הקטליזטור שהניע את העיתונות הממוסדת. שתי התמיהות שאי אפשר לא לשים לב אליהן הינן פרסום ההתפתחות בפרשה על ידי עיתונאית (הדס שטייף) דווקא ברשת החברתית ולא במקום עבודתה, ופרסום העדויות באתר 'הארץ', העיתון שממשיך להעסיק את יצחק לאור חרף פרסום העדויות אודותיו בערוץ 10.

emmanuel_rosen-walla

וואלה בחר לפרסם אתמול בדרך יצירתית, לפני הפרסום באתר 'הארץ', את דבר התלונות נגד עמנואל רוזן.

יציאתו של עמנואל רוזן לחופשה מעבודתו בערוץ 10 היא הישג של הרשתות החברתיות, שמגיע שבוע בדיוק אחרי הישג אחר, חסר תקדים. 'דה מרקר' פרסם ידיעה אודות עסקה שנויה במחלוקת בין נוחי דנקנר לרקפת רוסק-עמינח על מחיקת חובותיו, ובלחץ הציבור נסוגה מנכ"לית בנק לאומי ממנה. הפרסום ב'דה מרקר' היה הגפרור שהצית את אדי הדלק. הם היו באוויר מזה זמן רב. ללא ההד שהלך והתעצם ברשתות החברתיות, לא היתה מתפשטת התבערה עד משרדי הבנק.

בשבוע הזה גרם הלעג ברשתות החברתיות להפסקת שביתתם של עובדי חברות התעופה הישראליות. החברות הסתפקו במימון כמעט מלא של אבטחת המטוסים והנוסעים במקום במימון כמעט-כמעט מלא שהיה קיים לפני כן. היה זה התירוץ שהורידם מהעץ כשהרגישו ששדה קוצים ציבורי החל בוער מתחת לענפיו.

כללי המשחק השתנו מעת שלציבור נודע כי עלות שכרם של חמשת המנהלים הבכירים באל-על היתה 125 מיליון שקל בשמונה השנים האחרונות. סכום זה שקול למחצית שווי השוק שבו נסחרת החברה כיום. המנהלים עצמם לא תרמו רבות לשוויה. מאז 2005 איבדה מניית אל-על 85 אחוזים מערכה. מדיניות 'השמיים הפתוחים' ותחילת התחרות האמיתית בשוק התעופה יכולות היו להתרחש רק כשקולם של מיליוני אזרחים זועמים נשמע בבת אחת. הרשתות החברתיות עומדות לשנות את העולם המוכר. העתיד לא יהא דומה לעבר.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.