מה חשב לעצמו דירק וילמס כשעצר במנוסתו לעזור לרודפו?

01/04/2013 בשעה 06:12 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מה חשב לעצמו דירק וילמס כשעצר במנוסתו לעזור לרודפו?

בוקר אחד הגעתי לשפכו של אחד מנחלי החוף. מימיו נעצרו כתריסר מטרים לפני הגיעם לים והם היו מלוחים כמעט כמותו. הוצאתי מתרמילי קפיץ וילונות והשחלתיו אל החור הראשון שנתקלתי בו. מאחוריי עמדה נערה צעירה, כבת 14, לא גבוהה אך מפותחת מאד לגילה. אי אפשר היה להיות אדיש למחזה שכזה. היא התלבשה בבגדי דתיה וכזו גם היתה. לא השגחתי בה לפני שדיברה. אני מורגל לסקרנים המקיפים אותי במלאכתי ובהיותי מרוכז רק בעיסוקי אינני מקדיש תשומת לב אליהם.

מה אתה עושה, היא שאלה בחקרנות.
זוהי מחילה של סרטן החולות. אני מתכוון להחריב אותה כדי לחשוף אותו, הודעתי לה. ליבי התרונן משמץ האכזריות שהשתמע ממילותיי אף על פי שכל ייעודי היה לבחון האם אמצא זכר או נקבה, לשקול כל פרט ופרט ולשחררם לטבע.
אני רוצה לראות!
ואני אראה לך, הבטחתי.
עיניה אורו בהתלהבות והייתי מוקסם מעצמי. כעבור חפירה עיקשת תפשתי את הסרטן בשתי אצבעותיי ונעמדתי מולה. ציפיתי כי תיבהל למראה צבתותיו המשתוללות באוויר. אך תחת זאת היא פנתה לחבק אותי בעוצמה, ומכיוון שלא הייתי מוכן לתגובתה מעדתי אחורה שלא באשמתה, והיא נשכבה עליי. זה היה חיבוק של הודיה. מה חשבתי לעצמי באותו הרגע? שגברים אחרים, לאו דווקא סוטים, היו מתירים לעצמם לנצל את הסיטואציה הזו כדי שזרועותיהם תתחככנה, כביכול שלא בכוונה, בקדמת גופה.

אחרי שנפטרתי מן הסרטן המבוהל ומן הגרגירים שנדבקו לבגדיי, ומבלי שדיברה בכלל תפשתי לבדי כי היא רפת שכל. המבט שבפניה לא העיד אחרת. את אמורה לחבק רק את אבא שלך, הסברתי בנימה מרצינה. אין לי, הגיבה מיד. ואמא? יש לי, ענתה בקול צוהל כמו היה זה משחק והיא ניצחה בו.

אחרי כן המשכתי להוציא סרטני חולות מבלי שתפריע. פעם אחת רצתה לדעת האם אני עשיתי את החורים בחולות כדי שהם ייפלו לתוכם, וסיפרתי לה שהם חופרים את המחילה לעצמם כדי להתחבא שם מפני טורפים ומפני קרינת השמש, וכל חפירה נעצרת כשהם חשים במגע עם המים. הם זקוקים להם כדי להתקיים. אחרי כן לא דיברה וגם לא אני. היא המשיכה לעמוד שם ולהסתכל. מלבדנו לא היתה שם אף נפש חיה.

כשסיימתי את עיסוקי לבוקר ההוא פתאום רצתה לדעת איך מגיעים המים לתחתית המחילה. כה חייכני הייתי ברגעים ההם עד שהפלגתי הרחק בהסברי גם לעקרבים שחיים באזורים הסוב-טרופיים ומתחפרים במחילות עמוקות מפני שבתוכן מוצאים הם מקום קריר ולח עבורם. עקרבים היא לא חיבבה. תהיתי באוזניה מדוע אמא שלה אינה מתחתנת כדי שיהיה לה כמו אבא. והיא שאלה האם אני מעוניין להתחתן עם אמא שלה. כה התפלאה כשהשבתי בשלילה. למה, תמהה. לנוכח העיניים הפעורות איבדתי סבלנותי, כנראה, ועניתי: כי אני לא רוצה להיות אבא שלך. מיד לאחר שנשמע קולי ציפיתי שתגיב בכאב כפי שאני הרגשתי כה פגוע מדבריי ברגע ההוא. שום דבר לא זע בפניה, ואני ניסיתי לתקן את עצמי למען הרגשתי שלי: אני רוצה להיות סבא שלך. באותה אדישות שאפיינה אותה הבהירה לי כי לסבתות שלה יש סבא ושאני גם לא זקן מדי כדי להתחתן איתן. פניי לבשו עיצבון מלאכותי והיא הציעה כדי לשמחני: אבל אתה יכול להתחתן איתי. בדיוק אז יצאנו מן השביל והודיתי לה על הליווי עד הנה. פיה לא נפתח ולא אמר דבר. עדיין עמדה שם כשהסתובבתי לאחור בפעם האחרונה.

מכיוון שראשי נטוע בתורת האבולוציה יש לשאול מדוע לא ניסיתי ביום ההוא להכניס אותה להיריון. הרי אם היה מורשה לבטח כך נהג האדם הקדמון כלפי חוה הקדמונית, שהיתה נענית לו. צ'ארלס דרו'ין הכריז באומץ שטבענו הוא לשרוד כדי להתרבות, ורק בגינו יש טעם שניאבק למען חיינו. לא נולדנו כדי שהאל המשועמם יצפה בנו נלחמים אלה באלה. ולהנחתו, המוצלח מבינינו היה משכנע אותה להתפשט בין השיחים וזו ודאי היתה מביעה את הסכמתה בשמחה. כך היה זוכה לנצח בתחרות הפרועה מכולן: דרכה היה מפיץ חלק ממטענו התורשתי באוכלוסייה בעוד שגברים אחרים עוברים מן העולם ללא יורשים. הרי מי ידע מה עלול היה לקרות בגורלי לאחר אותה פגישה משונה עם בת אדם פוריה.

פיוטר קרופוטקין חלק על גרסתו של דרו'ין. כתוצאה מעיוורונו המנטלי לא הצליח לראות בטבע זכרים בני אותו מין שמתחרים זה בזה על הזכות להזדווג עם איזושהי נקבה. וכמו איש המדע האנגלי, גם החוקר הרוסי הזה הרשים מאד בתצפיותיו. במקום תחרות של הכול בכול ראה שיתופי פעולה בין בעלי חיים העוזרים זה לזה כדי שיוכלו להתקיים. האינסטינקט האנושי הוא להציל את הזולת כדי שגם אנו נינצל לכשתגיע שעתנו, כך קבע. זוהי הסיבה שכולנו נרוץ לכבות שריפה בחוות שכננו. ואילו מן המשתמע ממשנת דרו'ין, היינו צריכים להניח למתחרה שלנו על כרי המרעה להפסיד את כל בהמותיו בדליקה. בצד ההשלכות הדתיות גם בגלל סוגיות מוסריות שכאלה נמנע דרו'ין לדון בתולדות האדם בספרו 'מוצא המינים'.

ישנם נוצרים שיוצאים נגד מנהג הטבילה בגיל ינקות ומאמינים שיש לקיימו כאשר בן האנוש כבר בוגר ומיושב דעת. הם קוראים לעצמם אנבפטיסטים. הכנסייה הקתולית רואה בהם מתמרדים, ובתקופות קדומות רדפה אותם כדי להכחיד את אמונתם הדתית – יחד איתם או בלעדיהם אם בחרו לשוב לסורם. שיטת הוצאתם להורג העיקרית היתה הטבעתם במים, פועל יוצא מאי-רצונם להטביל עצמם במועד שקבעה הנצרות. דירק וילמס (Dirk Willems) השתייך אליהם ועל רקע אמונתו נכלא במרומי מגדל אחת הטירות. הוא היה הולנדי ובארצו שלטו אז הספרדים הקתוליים. הארוחות הדלות שסיפקו סוהריו לא הזינו אותו כיאות, והוא החליט להימלט באמצעות חבל העשוי מסמרטוטים שקשר זה לזה.

הואיל והשיל בכלאו קילוגרמים רבים מסוגל היה לצאת החוצה דרך החלון הצר ולהשתלשל מטה. גם חציית חפיר המים הקפוא לא היוותה בעיה סבוכה עבורו בגלל משקל גופו הנמוך. אך השומר שהבחין בו בורח היה כבד-משקל, ואיך שדרך על הקרח הדק הוא נפל מבעדו אל המים שהיו כמעט קפואים. הוא צרח לעזרה בעודו נאבק ללא הצלחה לנשום עוד נשימה. לשמע צעקותיו עצר וילמס במנוסתו ומיד שב על עקבותיו כדי למשות את רודפו לפני שיתפגר. השומר לא עזב את ידו של מצילו גם אחרי שחולץ מן המים. וילמס אולי פירש זאת כמעשה של מצוקה נפשית וציפה שהלה ירפה ממנו כעבור רגע לכשיתעשת, אך השומר לא עשה כן אלא אחז בו בחוזקה עד שסיים לכפות את האסיר הנמלט בחבל הסמרטוטים שלו, וכהכרת תודה על הצלתו השיב אותו בחזרה אל התא, ואחר כך הושלך לצינוק. שם התעללו בו כולם, עינוהו על תעוזתו לברוח ולבסוף צלוהו באיטיות מזוויעה על המוקד. דירק וילמס נפח את נשמתו ב-16 במאי 1569.

לאור סופו הטראגי של מקרה זה ברור כשמש כי דרו'ין צדק וקרופוטקין טעה. מי שדואג לעצמו – שורד. ומי שיעזור לאחרים על חשבון יתרונו עליהם ימצא עצמו מת. אלא שדרו'ין צדק ברמת הפרט בלבד והוא לא התיימר לטעון יותר מכך. מבחינת שרידותה של קבוצה אנושית וכושרה להגדיל את עצמה עד שתתחלק לכמה קבוצות-בת, היה שוגה דרו'ין אם היה טוען אחרת. לקבוצות כאלה, כמו לפרטים, יש אבולוציה משלהן, והן מתחרות זו בזו כדי לשרוד ולהתרבות. איך הן עושות זאת? לכל אחת מהן יש את הדרך הייחודית שלה, אך הדבר אינו חשוב לתוצאה הסופית, שהיא כושרן המתמשך להתקיים.

נהיר לכול כי וילמס פעל על פי אינסטינקט. לא היתה לו שהות להרהר במעשהו. הוא לא חשב לעצמו כי אם יציל את הזאב אז תשנה החיה את עורה, שמא תרשה לו להיחלץ מבין מלתעותיה. הרי אף חייל אינו מפסיק לירות באויבו מתוך השערה שהלז יביע הערכה כנה למעשהו ויחדל מן הירי גם כן. אצל פלוני אחד יהיה האינסטינקט להודות לאלוהים על כך שהטביע במים את רודפו ולהמשיך לברוח. אצל פלוני שני יהיה האינסטינקט לירוא מן האל אשר ציווה לשמור את קדושת החיים על פני כל דבר אחר, ועל כן ישוב אחורה להציל אדם ממוות. כך נהג גם וילמס. אחרי אותו היום לא הותיר יורשים, אבל הוא הותיר מורשת. באבולוציה בין תרבויות זהו היינו הך. הודות למורשתו שיש לעזור בכל מחיר – גם במחיר חייו – התחזקו בני קהילתו עוד יותר באמונתם. וכידוע לכול, מי שחזק יותר בסביבתו – שורד בסופו של דבר. עובדה היא שהאנבפטיסטים קיימים עד ימינו ומתעקשים להגיש את הלחי השנייה אחרי שספגו מכה על הראשונה. פה ושם אובדים כמה פרטים, אך הלכידות בין כל השורדים מאפשרת התקיימותה של הקבוצה מדור לדור. בו בזמן מתפורר הדבק שאיחד חברי קבוצה אחרת בהיעדר מורשת.

בטבע מוצאים אנו עזרה הדדית בקרב אוכלוסיה של מין, כמו למשל בהתנהגותו של עדר ביזונים המותקף על ידי להקת זאבים, ומוצאים גם שיתופי פעולה מורכבים ומוזרים בין שני מינים שונים. אלה המצויים בסימביוזה של מוטואליזם אובליגטורי ויתרו על מרוץ חימוש בזבזני של חידוד השיניים ללא הרף למען הסתגלות מוצלחת ככל האפשר לשיתוף פעולה יעיל, עד שכבר אינם מסוגלים לשרוד זה בלעדי זה: לאחד נותרו השיניים המחודדות אבל אין לו צורך במעיים, ולשני אין צורך בשיניים כיוון שמעיו מקבלים מן הראשון מזון גולמי חתוך היטב ומספקים לו בחזרה את חלקו בארוחה לאחר עיבודה בקרביהן. ברם, שני המינים הללו, שהסתגלו לחיות זה עם זה, ולפעמים זה בתוך זה, עדיין מוכרחים כדי לשרוד להיאבק במינים אחרים שנזקקים לאותם משאבים כמותם. זוהי מלחמה יומיומית לחיים ולמוות, ורק המוצלחים זוכים להתרבות.

אחת הסיבות העיקריות שקהילות אנושיות מצליחות יותר משכנותיהן נובעת משיתוף הפעולה של חבריהן: מתוך הסכמה הם מגבילים את החירות שלהם בדברים מסוימים – כמו הבאת נערה תמימה לכדי התעברות – על מנת שייהנו מדברים אחרים. יתכן כי הדברים הללו יאפשרו להם להוליד עוד יותר צאצאים במשך חייהם, או גם יתכן שיהוו מגנט להצטרפות עוזבי קהילה אחרת אליהן. כך יוצא שאותה קהילה ממשיכה להתקיים אחרי שמייסדיה כבר הלכו לעולם. אך אין לנו צורך להתפלא מפני שכל מין ומין משול לקהילה כזאת שמתחרה באחרת.

ואילו בקהילה כושלת, אשר בה שולטים חוקי הטבע, אפשרי בהחלט שניצול מיני של נקבה על ידי זכר תביא לרציחתו ובעקבותיה למסעות נקם מצד קרוביו, ובמקום שתתפתח, תשגשג ותשאף להתקדמות תמיד תיעצר או אפילו תיסוג לאחור. כל זאת משום שבקהילה כזו לא רוצים האנשים לוותר על כמה מ"זכויותיהם" האבולוציוניות. לבסוף, היא תיכחד – אם על ידי התמזגות באחרת, הגירה חבריה לקהילות אחרות, או הפחתה ניכרת במניינם עד שתסתחרר מטה בתחתית הכיור ותטבע בצינורות הביוב.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.