משק כנפי הפרפר: האם היה נכון לשלוח להונגריה את אחותו של שליט חודש לאחר שנחטף?

23/03/2013 ב- 18:28 | פורסם במאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על משק כנפי הפרפר: האם היה נכון לשלוח להונגריה את אחותו של שליט חודש לאחר שנחטף?
תגים: ,

שבעה-עשר יום לאחר שגלעד שליט נרדם בטנק במילוי תפקידו ונחטף אל רצועת עזה, פרצה מלחמת לבנון השנייה בנסיבות מעט דומות. מחבלי חיזבאללה נכשלו בנסותם לחקות את פעולתם המוצלחת של מחבלי חמאס. הם גנבו את גופותיהם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר, ואז נשבע אהוד אולמרט להשיבם בחיים יהא המחיר שתשלם לבנון גבוה ככל שיהא. במהלך המלחמה הופגז הגליל המערבי מדי יום, וגם כעבור שלושה שבועות של לחימה לא נראה כי קרב סופה. הוחלט, אפוא, להוציא לנופש את בני הנוער מיישובי הסביבה, כדי שסבלם לא יימשך עוד. הם הוטסו ליעדים שונים באירופה ובכללם גם בודפשט, בירת הונגריה. ביניהם היתה הדס, אחותו של גלעד, ממצפה הילה. עובדה זו לא פורסמה מעולם בתקשורת ואני מביאה לראשונה מפי אדם שלדבריו היה מקורב למשפחה.

אינני יודע האם נכון היה השיקול לשלוח את הדס הרחק ממשפחתה בשעה קשה לה ולמשפחתה. ההפגזות החוזרות ונשנות הכו בה בהלם בכל פעם מחדש, ובנוסף להן לא גם ידעה מה עלה בגורלו של אחיה החטוף. להשאירה בחיק הוריה האהובים, או להניס אותה מאימת המלחמה? ודאי שהיתה התלבטות קשה.

ב-20 באוגוסט 2006 נחגג החג של אישטוון הקדוש בבודפשט. יותר ממיליון חוגגים התאספו על גדות הדנובה, צופים במופע הזיקוקים המפעים לצלילי המוסיקה. במהירות של 120 קמ"ש ובפראות מדהימה ממש תקפו פתאום רוחות סערה עזות את העיר. גשם זלעפות ניתך בחוזקה על הקרקע והתחלף בברד כבד שירד מן השמיים. ברקים מרהיבים נמהלו באורות זיקוקי די-נור. עצים קרסו בזה אחר זה. זגוגיות המכוניות התנפצו. רעפים נתלשו מגגות הבתים ופגעו באנשים הנמלטים. הבהלה היתה מוחלטת. נכים נדחפו בכיסאות גלגלים לכל עבר, הקהל קפץ אל המים כשהדרך נחסמה, רבים היו בפאניקה, וצרחות נשמעו מפי הבריות שהתרוצצו והתנגשו אלה באלה. ילדים הופרדו מהוריהם ונותרו לבדם. כוחות ההצלה תעו בין זעקות השבר. חמישה אנשים נהרגו ויותר מ-250 נפצעו בלילה ההוא. ביניהם היו ילדה בת 12 שעץ נפל על ראשה, ושני חותרים שסירתם התהפכה בנהר.

למחרת הצליחה אחת הנערות מישראל ליצור קשר עם ביתה, ודרך טלפון שבור עברה הידיעה על האסון בבודפשט לשאר המשפחות, כשהמידע הולך ומשתבש במעגל אינסופי של מחשבות אימה ודמיונות שווא. ביום ההוא לא הצליחה אף משפחה אחרת להשיג בטלפון את יקיריה בהונגריה. ראשי המשלחת התפזרו ואיש לא ידע את מיקומם. התוהו השתלט על המחשבות.

מה חשבה לעצמה משפחת שליט ברגעים ההם, לא נדע. הבלבול היה רב מדי. חודש לפני כן נעלמו עקבותיו של גלעד בחולות עזה, ועתה התנתק הקשר עם הדס בארץ זרה. אי אפשר לתאר את הקושי העצום, הסבל המכביד כל כך, שהנה בתוך שבועות אחדים עלולה המשפחה לאבד שניים מיקיריה. ובינתיים המשיכו להישמע הדי ההתפוצצויות מחרישי האוזניים בטלוויזיה. כל הערוצים עסקו במלחמה שנגמרה.

אחד משכניה של המשפחה סיפר: כשחזרה הדס הביתה הציף אושר מהול בחרדות את היישוב. שם הבין נועם האב כי תהפוכות הגורל אינן בשליטתו. הדס ניצלה בפעם הזאת, אבל מה יהיה בפעם הבאה. בכל רגע הוא עלול לאבד אותה. ואז יצא נועם למאבק חסר תקדים להשבת בנו, מתוך תחושה איומה שאסור לו להפקירו, שאסור לאבד אותו, כי אף אחד אינו מסוגל להבטיח כי גלעד יהיה האובדן האחרון. החרדה שהתחוללה בנפשו אז, היא שהביאה למסע בלתי אפשרי בחוצות ישראל כדי לשחרר את הבן. מסע שהצליח.

סופה בארץ רחוקה. ושב בן לגבולו.

הערה: הדיווח הראשוני ברשת כי גלעד שליט שבר שמירה, שהביאה לחטיפתו, היה שלי באתר אינטרנט אחר. בפעם הראשונה כתבתי על כך בתיבה הלבנה ב-22 במרץ 2009. ושנתיים אחר כך סיפרתי על הליקויים המביכים ב"תחקיר" של אמנון לוי אודות המאורע.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.