חומת התשלום באתר 'הארץ' מנוגדת לעקרון הברירה הטבעית. מה עתידה?

22/03/2013 בשעה 07:51 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, ענייני דיומא | סגור לתגובות על חומת התשלום באתר 'הארץ' מנוגדת לעקרון הברירה הטבעית. מה עתידה?

יום יבוא וכל העיתונים המודפסים ייעלמו מן העולם. הוצאתם לאור בצורת נייר תיפסק. מו"לי העיתונות מכירים בחזון הזה. הם הזדרזו להקים באינטרנט אתרי חדשות. שם מצוי עתידם.

העיתונות מצויה, אפוא, בשלב הביניים. בזמן שעיתונים מודפסים נמכרים תמורת תשלום, החלו אתרי העיתונות להפיץ את תכניהם בחינם. מבחינת שיעור החשיפה, העיתון המודפס נקרא רק בעיני קוניו ובעיני מי שהתגלגל הגיליון לידיו. העיתונים המודפסים גם סובלים מנגישות, אפילו אם הם מחולקים בחינם. לעומת זאת, נגישותם של אתרי העיתונות היא מוחלטת עבור כל אלה שיש ברשותם חיבור לאינטרנט. ידיעות בולטות מופצות לכל עבר באמצעות הדואר האלקטרוני, ובאמצעות קישורים באתרים אחרים כמו שיתופן ברשתות חברתיות.

אלה וגם אלה מייחלים לשיעור חשיפה מירבי על מנת שמודעות הפרסום תכסינה את ההוצאות הכספיות ואולי אף תנבנה רווחים. לתקווה זו אין עדיין בסיס כלכלי באתרי האינטרנט ואפשר שלא יהיה אף פעם. התחרות היא עזה מתמיד, וגם אם עוגת ההכנסות תתרחב, תלך ותקטנה הפרוסות.

לפני כמה שבועות הכריז עמוס שוקן, מו"ל 'הארץ', כי קריאה באתר האינטרנט של העיתון תחויב בתשלום. הוא הסביר לקוראים כי הפעלתו כרוכה בהפסדים ניכרים. לעת עתה, חומת התשלום מתקיימת בתוך אתר 'הארץ'. המו"ל עדיין מאפשר לעקוף אותה בקלות באמצעות גישה חופשית ממנועי חיפוש, רשתות חברתיות וארגזי החול של ויקיפדיה. בסופו של דבר, כשיגיע לקיצו העיתון המודפס תיסתמנה כל הפרצות, אחרת חומת התשלום תישאר מורכבת מלבנים מתות וההפסדים יתעצמו עוד יותר. ניתן לשער כי בעתיד יוצע לקוראים חודש התנסות בחינם וללא התחייבות, כפרצה מזדמנת, אך מי ידע אם מבצע כזה ינחל הצלחה אפילו בשלב ההרשמה.

החלטתו זו של מר שוקן היא מעניינת במיוחד מסיבה חשובה אחת בלבד: בימים אלה 'הארץ' הוא עיתון העילית היחיד שפועל בישראל (מבחינת מהות התוכן, כמובן, וללא קשר לקו האידיאולוגי שלו). ואין לו מתחרים בסוגה הזאת. העיתונים האחרים הולכים ונעשים פשטניים, ומכוונים עצמם למכנה משותף רחב יותר, שהוא בהכרח רדוד יותר. 'הארץ' עודו מכוון עצמו לשכבת העידית שבאוכלוסיה, אל אותם קוראים בעלי יכולת חשיבה מרובה שרוצים ומסוגלים לקרוא מאמרים ארכניים ומעמיקים.

מאז החלה להתגבש הכתיבה, פעלה עליה הברירה בזיכרון הבריות שהורש מדור לדור בכל התרבויות. ליצירות המשובחות ביותר נשמר מקום של כבוד על מדף הספרים. הן לא נעלמו בתהומות הלא נודע כמו שאר מתחרותיהן על תשומת לבו של הקורא. המתחרות נוצחו בקרב ההישרדות התודעתי מפני שהיו פחותות באיכותן.

יוצא אפוא שבממוצע, שיעור העיתונים האיכותיים (כאינדיבידואלים), ששורד לאורך זמן הוא גבוה יותר משיעור העיתונים הרדודים. קרי, כל עוד התקיים עידן הדפוס בלבד, סיכוייו של 'הארץ' להחזיק מעמד היו רבים יותר מעיתונים אחרים שהיו שטחיים ממנו. הם באים ומתחלפים והוא ממשיך לצאת לאור כמו היה עץ מתושלח (Pinus longaeva) בן 4845 שנים שנבט בימי ראשית הכתב. בכל דור ודור היתה מצויה שכבת העידית שנזקקה לעיתון עילית.

שכבת העידית של קוראי העיתונים אינה נולדת מאליה בבריאה ספונטאנית. היא נוצרת מסביבתה בדרך אבולוציונית – מקוראים כוללניים לקוראים מתמחים, מאבי הדובים האוכל-כל לפנדות שתרים אחר במבוק בלבד. משימתם של עיתוני העילית היא לפתחם כדי שיהיו כאלה. עליהם להפיץ ידע ארכני ומעמיק על מנת להפוך קוראים סקרניים אקראיים לצמאי דעת וכך להדביק אותם אליהם, כדרך שחיידק מדביק את החולים. עיתון הוא כמו טפיל. אם תיעלם קבוצת הפונדקאים שלו, גם הוא ייכחד. קרי, אם לא תיווצר שכבה מובחרת של קוראים, לא יוכלו עיתוני העילית להתקיים.

העיתון המודפס הפיץ את עצמו דרך השתלשלות הדורות – הורים שקראוהו הורישו את הרגלי הקריאה הללו לצאצאיהם; והפיץ באמצעות הגירה – הגיליון התגלגל לידיו של פלוני, והלה התרשם לטובה מן התוכן והחליט גם כן לרכוש את הגיליונות הבאים.

אבל אתר אינטרנט שהקיף את עצמו בחומת תשלום אטומה לחלוטין יכול להפיץ את תוכנו רק מדור לדור ולקוות כי גם הצאצאים שקראוהו מכספי הוריהם ינהגו כמותם. אולם, אין לו יכולת להפיץ את עצמו בקרב ציבור שלא התוודע לתוכנו במישרין או באופן רעוע בעקיפין כמו מפה לאוזן. הדרך המרכזית שסלולה לפניו כדי לנסות ולהגיע לאנשים הללו תהא לפרסם את עצמו בכלי תקשורת אחרים. האם הנכם סבורים כי 'הארץ', ביום שבו יתקיים באינטרנט בלבד, יתחיל לפרסם את כותרות כתבותיו בתשדירי רדיו, כפי שפועל כיום 'ידיעות אחרונות'? אולי.

צרכני אקטואליה תמיד יתקיימו בינינו, וכמו חרקים יתורו אחר הצוף החדשותי. בתום עידן הדפוס, אם כל אתרי החדשות יהיו בתשלום, אנשים ודאי יבזבזו מכספם כדי לצרוך את תוכנם, אף כי מרביתם יחפשו אחר מהות פשטנית, כי אינם רוצים או מסוגלים לצרוך מהות מסובכת מדי. כך ישנם פרחים פשוטי-מראה שמפתים אליהם מאביקים ממינים רבים. וישנו מין של פרח ייחודי ומורכב במבנהו כמו סחלב השביט שמזמן אליו רק את עש הספינכס. הפרחים פשוטי-המראה מתחרים זה בזה על שירותי המאביקים, אך אינם מתחרים בסחלב. אולם, כמות מאביקיו היא אוכלוסיית מין אחד בלבד. הוא תלוי רק בה. שכבת העידית תספק את מאווייה באתר של עיתונות עילית ותשלם גם כן. אולם שכבת קוראים מובחרת זו תלך ותקטן בעידן של חומות סגורות בגלל מחסום הגירת התוכן ואי יכולת ליצור די והותר קוראים מובחרים בעתיד. ואילו 'הארץ' לא יוכל להתקיים אם תצטמצם עוד יותר כמותם של המנויים בתשלום. אלא אם ישנה את אופיו ויהפוך לעיתון המבקש להפיץ את תוכנו להמונים, ויתחרה עם שאר כלי התקשורת על המכנה המשותף הנמוך. אבל אז הוא לא יהיה 'הארץ'. רק שמו יישאר ממנו.

אינני סבור כי אתר 'הארץ' הנעול, בתום עידן עיתונות הדפוס, יוכל לשרוד לאורך זמן אם פיתיונותיו למשוך קוראים חדשים יתבססו על תשדירי פרסום בכלי תקשורת אחרים או על שמועות שעוברות מפה לאוזן. אתר 'הארץ' יהא חייב לפתות את הגולשים הבלתי-מנויים להיכנס אליו דרך קבע, וכך לשדל את הקוראים מביניהם לרכוש מנוי. לשם כך מוטל עליו ליצור חומת תשלום פרוצה באופן קבוע. כמות מסוימת של כתבות תישאר פתוחה לקריאה ומספרן ייקבע לפי נוסחאות מתמטיות על מנת למצוא מהי האסטרטגיה היעילה ביותר שלפיה ישרוד אתר 'הארץ', חרף הפרצה בחומה.

שתי שיטות ניצבות בפני 'הארץ'. השיטה האחת היא להותיר מניין כתבות כשהן פתוחות לקריאה, כשהבלתי-מנויים אינם יודעים זאת עד שהם מקליקים על כותרת הכתבה ומגיעים אליהן. במילים אחרות, הכתבות הסגורות תתחזינה לכתבות פתוחות כדי למשוך את המקליקים, על סמך הציפייה שתהיינה כאלה. זוהי, אפוא, חקיינות בטסיאנית שמתקיימת בטבע בשלל צורות ומופעים. כך פרפר אכיל מחקה בצבעיו פרפר רעיל. לשני המינים ישנו מופע משותף, וציפורים תמנענה מלטרוף את אלה וגם את אלה כל זמן שאוכלוסיית החקיינים היא קטנה ביחס לאוכלוסיית הפרפרים הרעילים. אם רוב הפרטים מכלל שתי האוכלוסיות לא יהיה רעיל, אזי לא תלמדנה מרבית הציפורים כי ישנו קשר בין דגם הפרפר לבין רעילותו ותמשכנה לנסות ולטרוף את הפרפרים, עד שלחצי ברירה יגרמו לשינויים שיבדילו מחדש בין המינים. את היחס המספרי בין הכתבות הפתוחות לכתבות הסגורות ניתן למצוא על פי תורת המשחקים בשיטה המעורבת של היונה והנץ [קראו פה ושם]. תוחלת הזכייה של המפגש עם היונה (כתבה פתוחה) צריכה להיות גבוהה מתוחלת ההפסד במפגש עם הנץ (כתבה סגורה). מנגד, אם תוחלת ההפסד תהיה גבוהה יותר כי אז התרמית החקיינית של הכתבות הסגורות תיחשף יותר מדי פעמים מן הנחוץ, והקוראים יגיעו למסקנה כי אין תוחלת מועילה בהמשך ניסיונות ההקלקה. הם יזהו את האתר כסגור מדי לטעמם ויפסיקו לפקוד אותו בקביעות או לתמיד.

השיטה השנייה היא לפתוח כתבות לפי יחס מספרי כלשהו, כגון כל כתבה חמישית לפי סדר פרסומה, ולהעיר בצד כותרתה כי הינה חופשית לקריאה. כך ימשיך אתר 'הארץ' לפתות קוראים אליו מדי יממה. הם יוכלו לדעת מראש איזו כתבה היא פתוחה ואיזו כתבה היא סגורה. אולם בה בעת כותרות הכתבות האחרות תוכלנה לצוד את עיניהם. הכתבות הסגורות תהיינה מחויבות להוציא מהן את הפתיח הקצר שמשמשן היום כמתאבן. מן הסתם, כותרות הכתבות הסגורות תהיינה גם חייבות להיות כתובות באופן מגרה ואפילו צעקני עבור הצופה בהן.

מר שוקן, אולי מבלי דעת, סבור כי מומחי מחשבים, כלכלנים ופסיכולוגים יוכלו למצוא עבורו את השיטה המיטבית להרוויח. אולם כל אלה אינם יודעים כי לבעייתו של 'הארץ' נמצאו כבר פתרונות מסוימים בעולם הטבע. אפשר כי דבריי נשמעים סינית באוזני המו"ל הנכבד, אבל זוהי השפה האוניברסלית היחידה שידועה בעולמנו. למרבה הדאבה, לא כולם מבינים אותה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.