טקסט עתיק: ישו שינה את צורתו בפני פילטוס והפך לנשר אחרי הצליבה

15/03/2013 ב- 07:29 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על טקסט עתיק: ישו שינה את צורתו בפני פילטוס והפך לנשר אחרי הצליבה
תגים:

עלילה מפותלת וגדושה בתפניות פלאיות על אודותיו של ישו פוענחה לאחרונה מתוך כתב-יד קופטי בן 1200 שנה. היא מספרת כי הנציב הרומי פונטיוס פילטוס, שהחליט לצלוב את ישו, סעד עימו ארוחת ערב ביום חמישי בשבוע ההוא. ישו בירך אותו ואת אנשי ביתו, ופילטוס הציע להקריב את בנו שלו במקומו של ישו. אולם ישו שלל את הצעתו הנדיבה, הודה לפילטוס על חסדו, והוכיח בפניו שיכול היה לברוח אילו היה רוצה. ופתאום הפך לישות חסרת גוף, בזמן שפילטוס הביט במה שהיה ישו לפנים ולא ראהו. באותו הליל הופיעו אצל פילטוס ואשתו חזיונות שבהם נראה נשר המתעורר לתחייה.

יכולתו של ישו לשנות את צורתו גם מסבירה מדוע יהודה איש קריות השתמש בנשיקה כדי לבגוד בו. בטקסטים הקנוניים מסגיר יהודה את ישו בתמורה לכסף על ידי שימוש בנשיקה בכדי שיוכלו האחרים לדעת מיהו האיש ולעוצרו. ואילו בטקסט הקופטי שואלים מנהיגי היהודים את יהודה: כיצד נוכל לעצור את ישו, שאין לו צורה אחת ומראהו משתנה, לעיתים הוא אדמדם, לפעמים הוא לבן, לעיתים הוא אדום, לפעמים הוא בצבע חיטה, לעיתים הוא חיוור, לפעמים הוא צעיר, לעיתים זקן. יהודה איש קריות מציע להם כי באמצעות הנשיקה יזהה לפניהם את ישו. כבר אוריגנס, התיאולוג הנוצרי שחי בשנים 185-254, כתב: למי שראה אותו, הוא לא הופיע באותה צורה בפני כולם.

לפי הטקסטים הקנוניים, הסעודה האחרונה של ישו עם שליחיו התרחשה ביום חמישי בערב, לפני שנעצר. הטקסט הקופטי מעמיד את מעצרו של ישו ביום שלישי בערב, יומיים לפני כן. הסעודה האחרונה של ישו, לפי טקסט זה, היתה עם פונטיוס פילטוס, ובין המעצר לבין אותה הסעודה הוא הובא לפני הכהן הגדול קיפא.

הטקסט נכתב בשמו של סיריל הקדוש מירושלים, שחי במאה ה-4. סיריל מספר את קורותיו של ישו כחלק מדרשתו לחג הפסחא. זהו אינו הטקסט היחיד מימי קדם שנטען כי נכתב בידי סיריל הקדוש, וכפי הנראה, כמו האחרים הוא רק יוחס לו. בתחילת הטקסט, סיריל, או האדם שכתב בשמו, טען כי נמצא בירושלים ספר שחובר בידי השליחים אודות חייו וצליבתו של ישו, והוא מציג את סיפורם. אמצעי ספרותי מוכר זה נועד לשפר את אמינותו של הטקסט, שניצב בניגוד לטקסטים הקנוניים.

בכנסיות הקופטיות נחשב פונטיוס פילטוס לאיש קדוש, וכך יש להסביר את התיאור האוהד כלפיו בטקסט. כתב היד שכן בספרייה של מנזר מיכאל הקדוש במצרים, שפעל עד המאה ה-10. הוא התגלה מחדש בשנת 1910.

התנ"ך והברית החדשה נעשו קדושים במצרים כבר במאה ה-4, אבל הספרים החיצוניים נותרו פופולריים בקרב נוצריי הארץ הזאת, במיוחד אצל נזירים. יש להניח, כי הנזירים הפשוטים היו משוכנעים כי האירועים שתוארו בטקסט אכן התרחשו. אם כי אי אפשר לומר זאת על המחבר. אין לדעת אם האמין בכל מה שכתב או רק בכמה אפיזודות שמופיעות בטקסט שלו.

לקריאה נוספת:

Roelof van den Broek – Pseudo-Cyril of Jerusalem on the Life and the Passion of Christ. 2012.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.