פלוטוניום בידי איראן מהווה סכנה קיומית וממשית למדינת ישראל

01/03/2013 בשעה 05:29 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על פלוטוניום בידי איראן מהווה סכנה קיומית וממשית למדינת ישראל
תגים: , ,

בשעה שמונה ורבע בבוקר, ב-6 באוגוסט 1945, נרשם פרק בלתי נשכח בהיסטוריה האנושית. המפציץ האמריקני 'אנולה גיי' הטיל פצצה שהודבק לה השם התמים 'ליטל בוי'. 580 מטרים מעל הירושימה היא התפוצצה. היתה זו פצצת אורניום. למרות שעל נגסאקי הוטלה פצצת פלוטוניום, המשיכה ארצות הברית לייצר פצצות אורניום עוד שלושה עשורים. כמותה גם ברית המועצות, סין ופקיסטאן ייצרו פצצות אורניום, אך חדלו בסופו של דבר והחלו לייצר רק פצצות פלוטוניום. מדינות אחרות ייצרו פצצות פלוטוניום מראשית דרכן.

מדוע נטשו מעצמות הגרעין את ייצור פצצות האורניום? על מנת ליצור הרתעה אפקטיבית היו מחויבות כולן לחמש את הטילים הבליסטיים שלהן בראשי קרב גרעיניים, מפני שמטוסים החמושים בפצצות מתקשים לחדור את מעטה ההגנה האווירית. אולם, אי אפשר לצייד טיל בליסטי בראש קרב של אורניום. הוא כבד פי ששה מראש קרב של פלוטוניום ומחמת הגודל הרב נעשה קשה לתפעול ובלתי בטוח לשימוש. הסינים היו האחרונים שניסו את הדבר ונכשלו שוב ושוב. משהבינו את חוסר היעילות ויתרו לבסוף.

לפיכך, כשהאיראנים החלו להעשיר אורניום במתקני הגרעין שלהם אני תהיתי מהי מטרתם. הסינים לא מכרו להם את הטילים מפרויקט הניסוי, ואפילו היו עושים כן, אלה עדיין לא היו טילים מבצעיים לנשיאת ראשי קרב של אורניום. כמו כן, אין לאיראן מטוסים צבאיים שמסוגלים להגיע אל ישראל משטחה. הדרך היחידה שנותרה לה היא חדירת גבולותינו באמצעות מטוס נוסעים "תועה" והפלת פצצת אורניום על גוש דן. כמה שכונות תימחקנה מעל פני האדמה, אבל לאחר מכן לא יהא עוד זכר למדינה הפרסית (לפי פרסומים זרים). ברי, אפוא, כי לא די לאיראנים בפצצה אחת אם הם חפצים בהשמדה דו-צדדית. הם זקוקים לאווירונים מרחיקי-טוס רבים, או לטילים ארוכי-טווח רבים עם ראשי קרב של פלוטוניום. לא אלה ולא אלה נמצאים ברשותם.

דומה כי גם האיראנים הנכבדים ירדו לסוף דעתי. בצד מתקני האורניום בנתנז ובפורדו הפועלים ברצף, נתברר בימים האחרונים כי קיטור החל לעלות מן הארובות שבמתקן למים כבדים באראק. אלה חיוניים לייצור פלוטוניום בכור הגרעיני הסמוך שנבנה שם. די ב-4 ק"ג פלוטוניום כדי לשמש ראש קרב במשקל 220 ק"ג בטיל בליסטי (לעומת 23 ק"ג אורניום עבור ראש קרב במשקל 1180 ק"ג). האיראנים ודאי יצברו מאות ק"ג מהם כדי לחמש עשרות טילים. תחילה ישגרו לעבר ישראל המון טילים עם ראשי בטון, וכשיאזל מלאי טילי החץ, ישוגר הארסנל הגרעיני. אחרי כן תחדל מדינת ישראל להתקיים.

עדכון (7/2015): יום למחרת חתימת ההסכם בין המעצמות לאיראן כותב פרופ' עוזי אבן כך: "הכור באראק – שממנו חששתי יותר מכול כיוון שבו אפשר היה לייצר פצצות פלוטוניום שאפשר לשים על טיל – יתוכנן מחדש כך שאי אפשר יהיה לייצר בו פלוטוניום באיכות צבאית". למיטב ידיעתי, זוהי הפעם הראשונה שאדם כלשהו מציין סכנה זו בפלטפורמה עיתונאית. אני דיווחתי על כך ללא ליאות גם ברשת החברתית.

עדכון (8/2015): פרופ' עוזי אבן ממשיך לחדד: "פצצות מבוססות פלוטוניום הן היחידות שניתנות למזעור ולשילוב בראש טיל. כל הנשק הגרעיני המבצעי בעולם מבוסס על פלוטוניום בשל כך. הכור הזה והפצצות שאפשר לייצר בו הם הסיכונים העיקריים הנשקפים לדעתי לישראל, ולא מפעל סרכזות האורניום שזכה לתשומת לב מרכזית".

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.