טוני סקוט הלך, יאני מגיע, וביניהם ארבע דקות נצחיות באמזונאס

28/02/2013 ב- 17:04 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על טוני סקוט הלך, יאני מגיע, וביניהם ארבע דקות נצחיות באמזונאס

היו אלה ארבע דקות אלוהיות אותן לא אשכח לנצח. ספינה קטנה מפליגה לה בחשכת הלילה על אחד מיובלי האמזונאס. עלטה מוחלטת שררה מסביבנו, למעט נצנוצן של שלוש סיגריות שבערו בפיהם של אנשי הצוות. האינדונזית השנייה ואני היינו מחובקים. עיניי בהקו מרוב אהבה. ואז החלה התרגשות עצומה. היא נצורה במחשבותיי כמו עדיין הייתי שם עתה.

טוני סקוט התאבד ב-19 באוגוסט 2012. הוא קפץ אל מותו ממרומי גשר בלוס אנג'לס. בן 68 היה. האינדונזית בישרה לי זאת בדואל ביום למחרת. היתה זו הצהרה ניצחת כי ההתפעמות עודנה מקננת בליבה.

בסרט 'הרעב' צפיתי לראשונה בשירותי הצבאי. את הרעב חש זוג ערפדים והעלילה נסבה אודות החיפוש אחר הדם הבתולי. את הסרט ביים טוני סקוט בשנת 1983. בעשור אחרי כן הקרין אותו אודי חברי במגורי הסגל באמצעות הווידאו השבור שלו. אודי היה חובב אלקטרוניקה וחדרו היה עמוס בתפזורת של מגברי קול שפורקו כליל, ואיש לא ידע אימתי יפעלו מחדש.

בסרט הזה הושמע 'דואט הפרחים' (Sous le dôme épais) מן האופרה 'לאקמה' שחיבר ליאו דליב בשנת 1883. צפיתי בקטע ההוא פעם אחר פעם ולא ידעתי שובעה. כך הדבקתי את כולם בהערצה להמנונות אופראיים, עד שהגיע השיא של כל הזמנים. באחד הערבים חיבר אודי כמה מגברים זה לזה, ודרך רמקולים אחדים השמיע בעוצמה רבה את האלבום הראשון של 'אניגמה'. אי אפשר לתאר זאת במילים. כל חיילי היחידה היו מרותקים לצלילים מבלי לדעת מאין מקורם. איש לא זע ממקומו מרוב פליאה. חודשים אחר כך עוד היו מדברים בהשתאות על המאורע. אודי ואני נדרשנו להגיע למחרת ללשכת המב"ס כי היינו החשודים המיידיים. נשפטתי ויצאתי זכאי מחמת הספק. דורי, עמית ועדי המתינו לי בחוץ ושאגו מצחוק כשהבחינו בי מגניב חיוך קל מאחורי פרצופו של נגד המשמעת.

באותו עשור טיילתי עם אינדונזית ילידת בריטניה באמריקה הדרומית, באחד ממסעותיי ליבשת הרחוקה. היכן שהוא בדרך היא קנתה קלטת כפולה של 'Live at The Acropolis', אלבומו הנודע של המוסיקאי היווני יאני. ופתאום ברצועה 'Aria' נשמעה גרסתו ל'דואט הפרחים'. יצאתי מגדרי ברגע ההוא. סיפרתי לאהובתי על הסרט 'הרעב' וכיצד השמיע אודי את 'אניגמה' בבסיס צבאי. היא צהלה משמחה והציעה שנעשה כדבר הזה בהפלגה הלילית. לעת ערב הגיעה ספינת מסחר קטנה אל המעגן. טיפסנו עליה, פרשנו את הערסל הזוגי והתנשקנו ללא סוף, עד שאחד הבחורים קרא לנו להצטרף לסעודה. כשסיימנו לאכול ביקשתי להשמיע את 'דואט הפרחים'. הספינה שייטה לה בנחת וחמשתנו הקשבנו מכושפים לקולות הפלאיים שהרטיטו את המים השחורים תחת הרקיע האינסופי.

היום היה תורי לבשר לאינדונזית כי יאני מגיע בקרוב לישראל. היא תהתה האם בדעתי ללכת להופעתו. השבתי בשלילה. המוסיקה המקורית של יאני לא הותירה עליי רושם רב.

דואט הפרחים (Darlene Koldenhoven & Lynn Davis)

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.