דוקטרינת הגשרים השרופים: מדוע 'שרביט קסמים' ימנע מישראל לנצח במלחמה הבאה?

02/12/2012 בשעה 07:07 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על דוקטרינת הגשרים השרופים: מדוע 'שרביט קסמים' ימנע מישראל לנצח במלחמה הבאה?
תגים: ,

בשנת 207 לפנה"ס חצו לוחמיו של המצביא הסיני שיאנג יו (Xiang Yu) את הנהר הצהוב וביקשו לתקוף את צבאה של שושלת צ'ין. הם הגיעו לחוף הנגדי בחסות העלטה, וחנו על גדת הנהר בכוונה להסתער עם שחר. כשהתעוררו עם קרן אור ראשונה, גילו הלוחמים למרבה חרדתם כי ספינותיהם עולות באש. מיד קמו כדי להיאבק בתוקפים, אך במהרה נתברר להם כי שיאנג יו הוא שהורה להצית את הספינות, ואף ציווה לא להותיר זכר מכל כלי הבישול שנשאו עימם. הוא קרא ללוחמים וסיפר כי ברשותם נותר מזון שיספיק לשלושה ימים בלבד, וללא ספינותיהם אין להם ברירה אלא להילחם עד הניצחון או למות. לדבריו אלה היתה השפעה מכרעת על לוחמיו. הם התנפלו בעוז רוח על אויביהם, וניצחו בתשעה קרבות בזה אחר זה עד שהשמידו את לגיונותיה של שושלת צ'ין.

לשריפת הספינות היתה, כנראה, גם השפעה על האויב. משהבינו הלגיונות של צ'ין כי לצבא שנאבק נגדם אין דרך נסיגה, ולחייליו נותרה ברירה אחת, שהיא להילחם עד מוות כדי לנצח, ודאי שהידיעה זרעה מורא ביניהם. הם תפשו כי תוצאה אחת אפשרית נשללה מן הקרבות – אי הכרעה, אשר אולי אליו ייחלו. שיאנג יו השיג, אפוא, גם אפקט של הרתעה. מחד, היו בין לוחמי האויב אמיצי לב שאך נעשו תקיפים יותר משנתברר כי אלה שעומדים מולם אין להם לאן לסגת, אבל מאידך היו רבים בשורותיהם שמחשבה כזאת הטרידה אותם. הם היו מודאגים ומפוחדים. יתכן כי האימה אף היתה בין הסיבות לתבוסתם.

גם בחלוף יותר מאלפיים שנה לא השתנתה הפסיכולוגיה של הלוחמה. במלחמת אין ברירה, כשאחד הצדדים אינו יכול לפזול לכיוון אופציה אחרת, הלוחמים רואים לנגד עיניהם רק את הניצחון. המוחות אינם מופרעים על ידי הרהורים לסיים את הלחימה בדרכים שונות. ישנו רק נתיב אחד אל קו הגמר. וכשאין הפרעות מעין אלה, הלוחמים משילים מעליהם פקפוקים מיותרים ומחשבות הגורמות לרפיפות. הם נעשים נחושים במידה הרבה ביותר, ואפילו אם הניצחון אינו תמיד מובטח להם, הם מודעים כי עבורם אין דבר מבלעדיו. כשהגשר נשרף מאחורי צבאם, הם אינם יכולים לסגת אחורה, ואם אינם נמצאים בנחיתות ביחס לאויב, אזי סלולה דרכם אל הניצחון. כל האפשרויות האחרות חדלו להתקיים. אין מאחוריהם דרך חלופית.

מערכות הגנה אקטיבית הן הגשרים בעת המודרנית. לצבא המצויד בהן ישנה אופציה נוספת מלבד הלחימה עד הניצחון המיוחל. הוא גם יכול רק להתגונן. כשמשוגרות רקטות לשטחה, יכולה המדינה המותקפת להפציץ את ארץ האויב מן האוויר עד שתיכתש, לכבוש אותה כדי לשלוט בה, או לפעול בפאסיביות באמצעות יירוט הרקטות במעופן. העובדה שניתן לפעול בשלוש הדרכים הללו במשולב אינה מפחיתה מאומה מעוצמתה של אופציית ההתגוננות. קרי, צבא המצויד במערכת הגנה אקטיבית המסוגלת ליירט את רקטות האויב, ישתמש בה תמיד. לעולם לא יבחר הצבא שלא להשתמש בה. מאידך, צבא שכזה יוכל לוותר על אופציית המתקפה. לולא היתה לו אפשרות להתגונן, היה חייב לתקוף. לא היתה לפניו אופציה אחרת. ואם הוא יתקוף, אולי ינצח. ללא תקיפת האויב אי אפשר להכריע אותו מבחינה צבאית.

'כיפת ברזל' היא מערכת הגנה אקטיבית. מאז שצה"ל הצטייד במערכת זו הוא השתמש בה בכל פעם שנורו רקטות קצרות-טווח מעזה לעבר ישראל. לעיתים, בחר להשתמש רק בה, מבלי לתקוף את הצד היורה, חרף עליונותו הצבאית המוחלטת. בכל הפעמים הללו לא יכול היה צה"ל להשיג את ההכרעה שמייחלים לה בישראל. נוספה לו אופציה חדשה: במקום לנצח הוא מתגונן. אופציה זו צופנת בחובה בעיות כבדות-משקל. ההתגוננות לבדה, מבלי רצון להכריע, עלולה להוליד כרסום הן בתפישת האויב והן באמון הציבורי כלפי יכולות הצבא. אומנם יכולותיו האמיתיות מסוגלות להכריע מלחמות, אבל בני האדם נוהגים לשפוט את שמתרחש בפועל, ודעתם על היכולות שמפגין צה"ל בימים אלה הולכת ומתערערת. התערערות זו תביא בסופו של דבר לפגיעה בהרתעת האויב ולירידה במוראל העם. שתי תוצאות אלה תפגענה בחוסן הלאומי לבדן ובמשולב.

בשנים הקרובות מבקש צה"ל להצטייד במערכת הגנה אקטיבית נוספת הקרויה 'שרביט קסמים'. היא מיועדת לשגר טילי יירוט ארוכי-טווח לעבר רקטות גדולות וארוכות-טווח (וגם טילים) שישגר האויב אל עבר ישראל. איך תדע שהינן כאלה? ככל שרקטה גדולה יותר, כך תאוצתה גבוהה יותר, היא מתרוממת לגובה רב יותר, ולכן טווח המעוף שלה ארוך יותר. כמו 'כיפת ברזל', גם יכולת היירוט של 'שרביט קסמים' מבוססת בראש ובראשונה על חוקי הפיסיקה האלמנטאריים: גילוי הרקטה בנקודות זמן שונות במרחב, חישוב תאוצתה, מציאת הזווית של תנועתה, השפעת כוח החיכוך של האוויר עליה, ועוד.

אך קיים הבדל חשוב בין 'שרביט קסמים' לבין 'כיפת ברזל'. 'כיפת ברזל' מיועדת ליירט רקטות קצרות-טווח. לרקטה קצרת-טווח יש תאוצה נמוכה בגלל קוטנה, ולכן היא איננה מתרוממת לגובה רב מדי. אם היתה מתרוממת לגובה רב יותר, היה טווח מעופה ארוך יותר וממושך יותר. מפני שזמן המעוף של רקטה כזאת הינו קצר מדי, אי אפשר ליירטה בזמן התרוממותה. אין שהות מספיקה לשם כך. על כן, 'כיפת ברזל' מיועדת ליירט רקטות אויב רק בזמן נפילתן. בגלל קוצר הזמן הנובע מנתון זה, אין 'כיפת ברזל' נזקקת אלא לטילי יירוט קצרי-טווח. כמו כן, מכיוון שהיא מיועדת ליירט רקטת אויב בזמן נפילתה, 'כיפת ברזל' מסוגלת לדעת היכן היא תפגע. היא מצליחה ליירט אותה בגלל מהירות נפילתה האיטית, הנובעת מתאוצתה הנמוכה ביחס לרקטות גדולות ממנה.

מערכת 'שרביט קסמים' מיועדת ליירט את הרקטות ארוכות הטווח בגובה רב יותר מאשר 'כיפת ברזל', אפילו בזמן התרוממותן לרום המירבי לפני שתתחלנה ליפול. ומדוע בגובה רב? בגלל תאוצתה הגבוהה של רקטה גדולה, מהירות נפילתה נעשית מהירה מדי מכדי שניתן יהיה ליירטה בגובה נמוך. אילולא כן, ניתן להסתפק בטילי היירוט קצרי הטווח של 'כיפת ברזל'. משמעות הדבר היא שבניגוד ל'כיפת ברזל' שבוחרת לא ליירט רקטות שתפגענה בשטחים פתוחים, על מנת לחסוך בעלויות כספיות או לא לגרום נזקים מיותרים, מערכת 'שרביט קסמים' בנויה כך שתהיה חייבת לשלוח טילי יירוט לעבר כל רקטה גדולה שתשוגר לעבר ישראל, מפני שאינה מסוגלת לדעת בעת שיגורה של זו היכן היא תפגע. ידע זה הוא בר השגה רק מעת שרקטת האויב מתחילה בנפילתה.

עלות טיל היירוט של 'שרביט קסמים' נאמדת במיליון דולרים. עלותה של רקטה ארוכת-טווח, פרימיטיבית מבחינת יכולת דיוקה, נאמדת בעשרת אלפים דולרים. במחסני חיזבאללה יש רבבות רקטות מסוג זה. ידוע כי ליחידותיו יש יכולת לשגר אלפים מהן ללא קושי. אם חזבאללה ישגר אלף רקטות ארוכות-טווח לעבר ישראל, תסתכם העלות עבורו בעשרה מיליון דולרים בלבד. על מנת ליירטן באמצעות 'שרביט קסמים', תסתכם העלות במיליארד דולרים עבור ישראל. אם לא תיורטנה אלף הרקטות, הן לא תגרומנה נזק של מיליארד דולרים מפני שחלקן יפגע בשטחים פתוחים. לכלכלת ישראל משתלם ליירט רקטה קצרת-טווח, מפני שתי סיבות: עלות טיל היירוט של 'כיפת ברזל' היא חמישים אלף דולרים, והוא משוגר רק כשידוע כי הרקטה תפגע באזור בנוי, שם עלולה היא לגרום נזק כלכלי רב יותר מאשר עלות טיל היירוט. במערכת 'שרביט קסמים' המצב הוא הפוך. עלות ניסיון היירוט תהיה גבוהה יותר בממוצע מן הנזק הכלכלי שעלולה להסב הרקטה הפוגעת. זוהי, אפוא, מערכת הגנה אקטיבית שאינה משתלמת מבחינה כלכלית. אם חזבאללה ישגר עשר אלף רקטות ארוכות-טווח לעבר ישראל, ייאלץ צה"ל, אם ירצה ליירטן, לבזבז עשרה מיליארד דולרים. ברי כי מדינת ישראל אינה מתכוונת להשקיע סכום אסטרונומי כזה, ומכיוון שידוע כי לחזבאללה יש יכולת לשגר כמות כזאת של רקטות, אין מנוס מלהסיק כי מערכת 'שרביט קסמים' אינה הפיתרון המיוחל נגד שיגור מסיבי של רקטות אויב.

אפילו אם מערכת 'שרביט קסמים' העתידית תמתח את חוקי הפיסיקה עד הקצה: תוכל לדעת בוודאות של חמישים אחוזים היכן תפגענה רקטות האויב אם יפותחו טילי יירוט מהירים ביותר, ותשלחם לעברן בעלות של מיליארד דולרים, ברי כי אלפיים רקטות ארוכות-טווח של חזבאללה, אילו לא תיורטנה, לא תגרומנה נזק בשיעור כזה במרחב העירוני. גם בו מצויים שטחים פתוחים כגון כבישים רחבים וגנים ציבוריים.

הללו המגוננים על הצורך ב'שרביט קסמים' גורסים כי המערכת חיונית ביותר ביחס לטילים, שהינם מדויקים יותר מאשר רקטות. ומה אם מערכת 'שרביט קסמים' אינה מושלמת? ומה אם שיעור היירוטים המוצלחים יהא רק שמונים אחוזים? או אז יתברר שהיא בזבזנית עוד יותר, מפני שאם חזבאללה ישגר אלף טילים לעבר ערי ישראל ובסיסי הצבא, משמעות הדבר היא שהמדינה תבזבז לשווא מאתיים מיליוני דולרים מבלי שתצליח להפחית את כמות הפגיעות בשטחה. ואם ישוגר צמד טילי יירוט בכל ניסיון ליירט, כמו ב'כיפת ברזל', כי אז תגדל העלות כפליים. זאת ועוד, מאתיים טילי אויב שיחמיץ ויפספס 'שרביט קסמים' מתוך אלף ניסיונות יירוט, ייפלו בבסיסי חיל האוויר, מתקני תשתיות ומרכזי הערים. פגיעת מאתיים טילים היא מסה קריטית וההשלכות שלה מכל ההיבטים דומות לפגיעתם של אלף טילים, כך שהרווח אינו רב מהנזק, אלא כמעט בלתי קיים.

אפילו תהיה מערכת היירוט מוצלחת מאד, כפי שיש לקוות, תיוותר הבעיה הכלכלית בעינה. הנה, ניתן לשער כי יש המייחלים שעלות טילי היירוט של 'שרביט קסמים' תפחת במרוצת הזמן ותשנה את פני התמונה העגומים. אולם, זוהי משאלת לב שאין לה על מה להסתמך. בבוא היום יותקנו בטילי היירוט מרכיבים משוכללים יותר שיאמירו את עלותם. אלא שגם אם משאלת הלב תתגשם ראוי לתת את הדעת ששימוש במערכות היירוט יאריך את משך המלחמה, מפני שבלעדי פגיעות רבות בנפש וברכוש, לא תהיה דחיפות לסיימה מיד, וככל שתתמשך המלחמה כך תהיינה עלותה הישירה ועלותה העקיפה גבוהות יותר.

לפיכך, המסקנה ההגיונית מן האמור לעיל היא כי לקראת המלחמות הבאות מוטב לישראל לוותר מראש על רצונה ליירט שיגורים מסיביים של רקטות ארוכות-טווח לעברה, מפני שרצון זה אינו משתלם לה מבחינה כלכלית, ולמעשה, ישראל אינה מסוגלת להתמודד עם עלות אסטרונומית שכזאת. הבחירה בוויתור על הצטיידות ב'שרביט קסמים' אין משמעה גם בחירה להפקיר את חיי התושבים בעורף. הגנה פסיבית כגון אזעקה המתריעה בפני האזרחים להיכנס אל המרחבים המוגנים אוששה פעם אחר פעם כמצילת חיים.

אם לא תהיה בידי צה"ל האופציה להתגונן, תישאר בידיו רק ברירה אחת, והיא לתקוף את האויב, וכשתוקפים עשויים גם לנצח. מזה אלפי שנים לא השתנתה הפסיכולוגיה של הלוחמה: כשהאויב יודע כי מי שעומד מולו מסוגל לתקוף אותו ולנצחו, הוא עשוי להירתע ממנו. וככל שהוא מהסס, כך גוברות חרדותיו ומתעצמת ההרתעה. עוצמתה של ההרתעה נובעת מייסורי החרדה של האויב, חלקם בלתי נשלטים ומונעים מפחדים בלתי רציונאליים. חסן נאסראללה הודה בדיעבד, לאחר הנזקים העצומים שנגרמו ללבנון, כי לא היה פותח במתקפה שהובילה למלחמה נגדו. כל עוד יחשוש מכתישה אווירית תתקיים ההרתעה, אבל כשהוא ידע כי ישראל לא תתקוף אותו תמיד, אם ישגר לעברה רקטות ארוכות-טווח מפעם לפעם מפני שמערכת 'שרביט קסמים' תצליח ליירטן, משמע הדבר כי התפוגגה ההרתעה. באותה דרך בדיוק היא התפוגגה כשצה"ל החל להגיב לפרקים נגד רקטות ששוגרו מעזה רק באמצעות יירוטן, במקום לתקוף מיד בעוצמה את חמאס.

אם כך, מותר לתהות מדוע ישראל בחרה להתגונן מפני רקטות האויב באמצעות מערכות הגנה אקטיבית. ישנן שלוש סיבות לדבר: הסיבה האחת, הנזק הכלכלי שמסבים טילי היירוט אינו נראה לעין, אף שהוא גדול בהרבה מן הנזק שעלול להיגרם על פני הארץ, אשר אותו ניתן לראות. בהפרש הכספי ביניהם ניתן היה להרחיב בתי חולים, לשפר תשתיות, להשקיע בחינוך. אבל אלה הם תהליכים ארוכי-טווח שאינם מסעירים כמו פגיעות של רקטות ארוכות-טווח. הסיבה השנייה, הישראלים החלו להאמין כי הניצחון הטכנולוגי כמוהו כניצחון הצבאי. לדידם, המלחמה איננה מתנהלת רק בשדה הקרב האמיתי בין לוחמים בשר ודם, אלא גם בין טכנולוגיות שונות. במלחמה כזאת מנצח בינתיים טיל היירוט הישראלי את הרקטה הפרימיטיבית של האויב. הסיבה השלישית, בני האדם חשים אימה עזה כשגוף צונח ארצה ומתפוצץ בקרבתם. לא קול ההתפוצצות לבדו מבהילם. אפילו ציפורים אינן נסות תמיד משאון הרעם. המיזוג בין האדמה הרועדת פתאום, לרעש ההתפוצצות החזק, הוא המבעית כל כך. בני האדם מוכנים יהיו לספוג נזק כלכלי רב ובלבד שלא יצטרכו להתמודד עם סיטואציה מחרידה זו. שלוש סיבות אלה מנוגדות לשכל הישר של עם היוצא למלחמה ומבקש לנצח בה.

עדכון (דצמבר 2013): דרך תא"ל (במיל') צבי שור נודע לי כי בחודש ספטמבר פרסם ד"ר נתן פרבר מאמר בשם 'האם מדינת ישראל מוגנת בפני טילים ורקטות'. פרבר מצא כי עלות השימוש במערכות היירוט נגד טילים ורקטות ארוכות-טווח היא אסטרונומית ולפיכך הסיק כי השימוש בהן אינו ישים עבור ישראל. אין לדעת האם מאמרי זה הפרה את מוחו או שהגיע לידי חשיבה זו לבדו, אולם ממצאיו ומסקנתו מעניקים תוקף לדבריי.

עדכון (אפריל 2015): רון בן ישי מספר אף הוא, באיחור רב, כי "מלאי המיירטים הוא יקר להחריד ועלותו נאמדת במיליארדי דולרים. ישראל לבדה תפשוט את הרגל אם תקנה את כל המלאי הנחוץ לה".

עדכון (דצמבר 2015): יוסי מלמן מצטרף אף הוא למבקרים: "מדובר במערכת יקרה מאוד. אם טיל מיירט אחד של כיפת ברזל עולה כשבעים אלף דולר, הרי עלותו המשוערת של טיל מיירט של שרביט קסמים היא כמיליון דולר. לכן, אם סוגיית העלות־תועלת של טילי כיפת ברזל היא חשובה אך לא אקוטית, במקרה של טילי היירוט של שרביט קסמים, סוגיית המחיר היא בעלת משקל רב בהחלטות התפעול".

ראו גם:

מי מסתיר את האמת אודות ביצועיה של 'כיפת ברזל'?

על 'כיפת ברזל' ואד הומינם

שדות תעופה לנצח: מערכת הביטחון מתקשה לפתור את הבעיה העיקרית של כיפת ברזל

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.