סוגיות רצח בין קרובי-דם: מדוע אין החוק מבדיל ביניהן?

01/12/2012 ב- 14:53 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על סוגיות רצח בין קרובי-דם: מדוע אין החוק מבדיל ביניהן?

בכיתה ט' מצאתי עצמי מתלבט ברצינות בין סוגים שונים של רצח. בחלוף כמה שעות של חשיבה פורייה סיימתי באבחה אחת עבודת בית על המשמעות של רצח הבל בכתבי הקודש. רשמתי כי אינני יכול להכין אותה, מפני שאינני יודע אם הופעתו בתנ"ך כמקרה הרצח הראשון נעשתה מתוך כוונה להדגיש כי חטא שכזה בין קרובי-דם הוא המזעזע ביותר; או שהופעתו שם היתה מקרית לחלוטין. זו היתה המשפחה הגרעינית הראשונה בתולדות האנושות לפי המקרא. אם המחבר ביקש לדון ברצח, לא היתה לו ברירה אחרת. ברייה זרה עדיין לא התקיימה כדי שאפשר יהיה לרצוח אותה. לא קיבלתי ציון על עבודת בית זו, אפילו לא ציון מאופס. המורה הגישה לי את עבודתי בחזרה באומרה: זהו התירוץ הטוב ביותר שנתקלתי בו מימיי כדי לא להכין עבודת בית.

כעבור שנים אחדות נתקלתי בשיר מיוחד של דן פגיס. שמו 'כתוב בעיפרון בקרון החתום' והוא מספר על רכבות המוות, עד שנרצחו המילים:

כאן במשלוח הזה
אני חוה
עם הבל בני
אם תראו את בני הגדול
קין, בן אדם,
תגידו לו שאני

התשובה שצצה במוחי ברגע שקראתיו, היתה כי אפילו מוראות הרצח התעשייתי הגדול בהיסטוריה אינן מצליחות לדחוק אל השכחה רצח נורא יותר, רצח בין קרובי-דם.

בשנה שעברה הזדעזעה הארץ כולה כשבעיר רמלה נרצחה אשה ערביה נשואה שנהגה לבלות עם יהודים. על פי החשד, אביה רצח אותה – לא בעלה – על רקע חילול כבוד המשפחה. בישראל, שלא כמו במדינות מוסלמיות, אין החוק מקל או פוטר מעונש רוצחים בגין סיבה נואלת זו. זוכרני דיון שהתקיים ברדיו כמה ימים אחרי כן, ובו אמר אחד המרואיינים כי בזמן שרצח בין קרובי-דם נתפש בעיני עם ישראל לנורא מכולם, הרי שבקרב הערבים אין נחשבת המתת בת או אחות כרצח אם העילה היא בגין חילול כבוד משפחתה. המרואיין השני ביקש להסביר כי למרבה הצער, עדיין ישנן תרבויות בעולם שמתייחסות אל הנקבה כרכוש המשפחה, ומשם הסיט לפתע את הוויכוח להאשמה מוזרה כי המוסד הישראלי חיסל את הנסיכה דיאנה בשליחות ארמון המלוכה הבריטי מפני שברחמה נשאה עובר מוסלמי.

בהודו המצב גרוע עוד יותר. הכפר אלינגר (Alinagar) נמצא בצפון ארץ זו. באוגוסט 2001 נודע לאחת מזקנות הכפר על אהבתם של וישאל בן ה-15 וסונו בת ה-16. היא תפסה אותם יחד, בעודם יושבים ומשוחחים ליד שיח בצד הדרך. הזקנה האשימה אותם בכך שהיו להם כוונות נסתרות וגררה אותם אל הצריף שלה. אחר כך הזעיקה את משפחותיהם. הצעירים לא נתפסו על חם, כפי שנהוג לומר. הם אפילו לא אחזו ידיים. פשעם היה הרבה יותר ארכאי וקדום. הם היו שייכים לקאסטות שונות. על פי הריבוד החברתי הקיים בהודו, יחסים רומנטיים כלשהם בין השניים היו בבחינת דבר שלא יעלה על הדעת. סונו (Sonu) היתה שייכת לקאסטה נמוכה מזו שהשתייך אליה וישאל (Vishal).

הוריה של סונו חשו כי קיים רק מוצא אחד מן החרפה החברתית האיומה שבתם גרמה להם: היה עליהם לרצוח אותה. בשעת לילה כלא אותה אביה בעליית הגג והכה אותה בלי רחם. צרחותיה נשמעו בכל בתי השכנים, ולמרות זאת המשיך להצליף בה ולבסוף חנק אותה למוות. אחרי כן הביא חבל, קשר לולאה, ותלה את בתו. גם וישאל נמצא תלוי. בשלוש לפנות בוקר העלו את גופותיהם על עגלה ויצאו אל מקום שריפת הגופות של הכפר. שם הם הציתו את זוג הצעירים על מוקד משותף עשוי גללי פרות. אביה של סונו שפך על הגופות גם פרפין כך שתבערנה מהר יותר. אחר כך השליכו את האפר לנהר. היה זה רצח על רקע חילול כבוד הקאסטה. אין רצח קיצוני ומטריד יותר מזה, לדעתי.

ארוכת השיער בחברת אחיה.

לפעמים ישנן נסיבות מקלות לרצח בין קרובי-דם. ארוכת השיער נולדה בצפון אירופה. לפני שלוש שנים הגיע אחיה לבקר בישראל. את ביקורו תיעדנו במצלמת הווידאו שלו, ובגלל נוכחותי הם שוחחו ביניהם באנגלית. אחת השיחות התגלגלה לדיון עקרוני בדבר המתת חסד. ארוכת השיער פנתה אליי ושאלה מה אעשה כשתסבול מרוב כאבים עזים בגלל טיפולי כימותרפיה, אם חלילה תחלה בסרטן. אמרתי לה שאתייסר כל כך עד שאמות מחמת הצער, ולכן מוטב שתשים קץ לחיי במו ידיה כדי שייסוריי לא יימשכו עוד. היא לא הבינה. היא שוב רצתה לדעת האם אמית אותה ברוב חסדי אם תבקש. הסברתי לה כי לא אחזיק מעמד לאורך זמן אם תיאבד את שיערה בגלל הכימותרפיה. זהו דבר בלתי נסבל מבחינתי. אני אמות בשל כך. היא כה זעמה שבחרתי להתבדח פתאום, עד שערכה מיד את ההקלטה כדי להסיר מתוכה את השטויות שלי, כדבריה.

כמו מרבית הציבור גם אני מתלבט ברצינות בסוגיית המתת החסד: האם יש להתייחס אליה כמו לרצח, או כמילוי בקשתו האחרונה של חולה סופני? האם יש להעמיד לדין את הממית, או להעלים עין ממעשהו הרחמני? מכיוון שעדיין לא הכרעתי מהי עמדתי הסופית, אני מתבדח מפאת המבוכה. הלצותיי מסתירות את כאבי העצום. ברי לי כי בסקאלה מ-1 עד רצח בעוון חילול קאסטה, נמצאת המתת חסד בדירוג הנמוך ביותר.

אתמול בבוקר, כשקמה משנתה, מצאה אמה של קרן שטלריד את בתה מתה במיטתה. אחרי כן, לזוועתה, מצאה גם את גופת האב, בעלה, תלויה בחדר אחר. האב, ד"ר מוטי שטלריד, רופא בבית החולים, ביצע המתת חסד בבתו, שהיתה חולה במחלה סופנית. זו היתה בקשתה האחרונה. אחר כך התאבד.

האם שם קץ לחייו בגלל שנפשו המסכנה לא היתה מוכנה לשאת בצער האובדן של בתו, אובדן שנגרם במו ידיו? או שחרד היה להכתים את שמו בעבירת רצח, להישפט בגינה, להיכלא בגללה?

מוטי שטלריד השלים עם אובדן בתו, אחרת לא היה מסוגל להמיתה. לא כל ההורים נוהגים כמותו. צ', אחד מחבריי, איבד את בנו הפעוט שחלה בסרטן לפני שנים רבות. עד היום תלויה מודעת האבל על דלת ביתו. זהו מחזה שמזעזע את רואיו כל פעם מחדש. הוא איננו מסוגל להשלים עם הטרגדיה שפקדה אותו. יש מי שנלחם למען הילד עד רגעיו האחרונים ולאחריהם; ויש מי שמפסיק להילחם, שמוכן אפילו לבצע המתת חסד למענו. אינני מסוגל להכריע לאן נוטה עמדתי. אני פשוט לא מסוגל.