תפילת ערבית סיציליאנית בטור דה פראנס

23/10/2012 בשעה 09:22 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על תפילת ערבית סיציליאנית בטור דה פראנס

ב-30 במרץ 1282 זרחה השמש במלוא עוזה מעל סיציליה, אך כבר אחר הצהרים נסתתרה בין העננים, ותושבי פלרמו, שהתכנסו בשעה ההיא כדי לחגוג את הפסחא, הצטופפו בדוחק רב בתוך כנסיית 'סנטו ספיריטו'. קבוצה קטנה מחיל המצב הצרפתי בעיר ביקשה להצטרף אליהם, וחייל אחד, שיכור כלוט, ניצל את ההמולה כדי לשלוח ידיו אל אשה נשואה, ואף גרר אותה אליו והוציאה מקהל המתפללים. בעלה, משהבחין בכך, תקף את הצרפתי והרגו בסכין. כשניסו הצרפתים האחרים לנקום את מות חברם, התנפל עליהם הקהל הסיציליאני והרג את כולם. באותו רגע צלצלו פעמוני הכנסייה לציון תפילת ערבית.

לא חלף זמן רב עד שפרצה התקוממות עממית הולכת וגדלה. המוני סיציליאנים זועמים וחמושים יצאו לרחובות ופגעו מיד בכל צרפתי שפגשו. הם חיפשו אחריהם בתוך הפונדקים, פרצו בכוח לבתיהם ולא חסו על איש מהם. נשים סיציליאניות שנישאו לצרפתים נרצחו יחד עם בעליהן. הפורעים אף שלפו אנשי דת מן המנזרים והכריחו אותם לבטא את המילה ciciri. מי שנכשל בכך, נחשד כצרפתי ודינו היה מיתה. בתום שישה שבועות נספו כשלושת אלפים צרפתים. המהומות גוועו רק משסולק שלטונו של מלך נאפולי, שארל ה-1 מצרפת, שתפס את האי בשנת 1266.

לפי המסופר, מקור המילה מאפיה, 'פשיעה מאורגנת' באיטלקית, הוא במרד הסיציליאני. סיסמת הפורעים, כסיסמת אוהדי ספורט חמומי-מוח בימינו, היתה "מוות לצרפת, קדימה איטליה" (Morte Alla Francia, Italia Avanti) או בקצרה MAFIA, והיא הפכה שם נרדף להתארגנות של פורעי חוק. מאז קמה המאפיה הסיציליאנית במאה ה-19 ועד ימינו, איש לא שיווה בנפשו כי השם יודבק לקבוצת רוכבי אופניים. ברם, הקבוצה בראשותו של לאנס ארמסטרונג התנהלה כארגון פשע לכל דבר. ידענו על ספורטאים שנוטלים כימיקלים אסורים על דעת עצמם בלבד או בעידוד הרשויות של מדינות קומוניסטיות. לא דימינו בליבנו מסגרת ספורטיבית של פשע מאורגן, שמתנהלת כמו הקוזה נוסטרה ברבדים רבים.

לא ניתן לעשות היסטוריה בישיבה פסיבית על הכורסא, אבל אפשר לחוש כאילו היינו חלק ממנה כשהיא מתרחשת אל מול מצלמות הטלוויזיה. מאות מיליוני צופים בעולם כולו היו שותפים לחוויית הניצחון השביעי והאחרון של ארמסטרונג. היינו עדים להשקת כוסיות השמפניה במקצה האחרון בפאריס, וליבנו הרווי דמעות-אושר מעט נחמץ. היתה זו הרגשה עגומה שמלווה בדרך כלל חתימת פרק מפואר בהיסטוריה. ידענו אז שתמו עלילותיו של רוכב האופניים האגדי. ידענו אז שזה נגמר. אבל כמאמר הקלישאה של פרשני ספורט: זה לא נגמר עד שזה לא נגמר.

אתמול זה נגמר. אתמול הודיע האיגוד הבינלאומי לאופניים כי הוא שולל את שבע זכיותיו של ארמסטרונג ב'טור של צרפת' בגין שימוש בחומרים אסורים. פה ושם נשמעו רטינות של אוהדיו המושבעים. קשה במיוחד להיות חלק מן ההיסטוריה, ואז לגלות שלא היתה היסטוריה ולא היינו חלק ממנה. ארמסטרונג לא רק צרך את הכימיקלים הללו – בהוראת רופאו האיטלקי מיקלה פרארי – אלא אף סיפקם לחברי קבוצתו והכריחם ליטול אותם על מנת שיובטחו לו ניצחונותיו. הפשע היה מאורגן היטב עד כדי כך שהקבוצה הצליחה במשך שנים אחדות להתל ברשויות הפיקוח. לרטינות האוהדים אין שום יסוד מדעי. מי שלמד ביוכימיה ועיין בדו"ח של הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט, תפש כיצד פעלה השיטה האסורה, ומדוע לא נתגלתה ברגעי האמת, כשאירועים חשובים מתהווים. מי שקרא את הדו"ח הבין איך שחיינית סינית צעירה קבעה תוצאה טובה יותר מזו שהשיג ראיין לוכטה, שיאן העולם בגברים. הוא גם יודע עתה מהי הסיבה שאצנים ואצניות מג'מייקה זוכים ברוב התחרויות, מבלי שיתגלו חומרים אסורים בגופם.

מה אני מרגיש כעת? עצב בגלל כך שניטלה ממני ההיסטוריה; השפלה בגלל כך שרימוני; זעם בגלל כך שטבעו של האדם עודנו מבקש להשיג תהילה מזויפת. אולם, אני לא אלמד את הלקח, ואמשיך ודאי להתרגש כששוב יוסיין בולט ישבור שיא עולם בריצה קצרה. אי אפשר לאהוד ספורט כשספקות מקננים בלב. אי אפשר לחיות ללא התרגשויות.

שבע החולצות הצהובות של לאנס ארמסטרונג.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.