בורותם הבלתי תיאמן של הצמחונים המיסיונריים

22/09/2012 בשעה 12:19 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על בורותם הבלתי תיאמן של הצמחונים המיסיונריים
תגים:

בכל תקופת-מה נחשף הציבור לגל הסברה של הצמחונים המיסיונריים, שהולך וגואה, עד שהוא דועך, וחוזר חלילה. הם פועלים מתוך תחושת שליחות היסטרית כאילו קץ העולם עומד להגיע בן רגע, אם לא יזדרז האדם לשנות את תפריט האוכל שלו. דומני כי עתה מצויים אנו בעיצומו של גל כזה.

בכלליות, אינני מסוגל לסבול אנשים שמנסים להתוות עבורי את הדרך בחיים על סמך משנות מפוארות הידועות רק להם, בין אם הם חוו את גילוי השילוש הקדוש בתוכם ובין אם הם מאמינים שענידת מחרוזת צדפות תביא להורדת גשם; לבטח מרגיזים אותי אלה שמתערבים בתכולת הצלחת שלי. מכעיסים אותי במיוחד הצמחונים האקטיביים שאינם ניזונים מבשרם של יצורי יבשה, אך דגת הים מותרת להם. הם מכעיסים אותי בגלל בורותם.

פלוני מסוגל לשבת לצד ידידתו במסעדה, ובזמן שהיא נוגסת בנתחי הטונה, אינה יכולה שלא להשמיע דעתה על הסבל הרב שחשות הפרות כל ימי חייהן עד שנשחטו עבורי. היא לא תעצור בדבריה עד שליבי יתמלא ברגשות אשם וחרטה ואיאלץ להשליך לפח את אומצת הבשר שקניתי במיטב כספי. היא לא תעצור בדבריה גם כשאבטיח לחדול מלאכול בשר בקר עד שאסתלק מן העולם. היא לא תעצור בדבריה עד שאבטיח לה כי אשכנע בריות קרניבוריות אחרות לנהוג כמותי. היא תרצה להפוך אותי למיסיונר כמותה.

אין כל טעם לספר לה כי ביליתי ימים ארוכים בחוות הבקר רחבות-הידיים באמריקה הדרומית, וקינאתי בפרות הרועות בחופשיות כה רבה. קינאתי אפילו בעשב שצומח במרחבים עצומים ויפהפיים שהשתרעו מאופק לאופק. אין כל טעם לספר לה כי הפרות שבשרן מיוצא לישראל חיות בגן עדן ואינן סובלות כלל וכלל. איש ודאי אינו מתאכזר אליהן. אין כל טעם לספר לה מכיוון שמיד תאמר כי בני האדם אינם נמנים על החיות הטורפות. אין כל טעם לספר לה אחרת, כי היא לא תאמין. הצמחונים המיסיונריים מאמינים רק לאמת שבראו לעצמם.

אם אומר למיסיונר כי מערכת העיכול של האדם מותאמת למזון בשרי, מיד ישיב שהנני טועה, ואף יוסיף כי אסור להתעלם מתפריטם של קרובינו, קופי האדם. ומה אוכלים הקופים הללו, אני שואל, ומיד הוא עונה: עלים, בעיקר עלים ומעט פירות. המציאות הינה שונה, כמובן. השימפנזים שחיים בשבייה מעדיפים ארוחה בשרית על פני כל ארוחה אחרת. אני עצמי יודע זאת מהתנסותי האישית. גם השימפנזים שמצויים בסביבתם הטבעית נזקקים לבשר. הם אפילו צדים קופים אחרים כדי להשיג את בשרם. רק בגלל תנאי המחייה שלהם מסתפקים השימפנזים בתפריט הכולל מעט בשר. אילו היתה להם יכולת לקבלו כל הזמן, היו משנים כליל את תזונתם.

מכל מקום, האין זה משונה שאדם צמחוני האוכל טונה בחברתי, יטען כי מערכת העיכול שלו מותאמת עבור עלים? האם תכולתו של דג טונה אינה בשר? וכי מהו, פרי עץ הדגה? הדבר דומה בעיניי לאלה המבדילים בין מזון חלבי למזון בשרי, אף שאין הבדל של ממש ביניהם. גם מזון חלבי מגיע מן החי.

אחרי שאוכיח לצמחוניים כי השימפנזים אינם מסוגלים להתקיים ללא בשר, תגיע שעתם לשכנע אותי מחדש שהפרה סובלת בכל זאת, בעת שחיטתה. הם יבקשו לשכנע אותי לוותר על בשר בקר לטובת דגים. הם אכן צודקים באומרם כי מזון מן הים מיטיב עם בריאות האדם, אולם אי אפשר שלא לגחך כשהמיסיונרים דורשים ממני להקפיד על רכישת שימורי טונה שמוטבעת עליהם התווית "Dolphin safe". מן המפורסמות היא הידיעה שדולפינים שוחים בצד להקות טונה ולכן עלולים להיפגע עד מוות בזמן הדיג שלהן. אז מדוע הגיחוך? אני מגחך בשל בורותם ומתכעס בגללה. לא הדולפינים לבדם סובלים בזמן דיג הטונה. דגי הטונה מתייסרים עוד יותר. בכלל, אי אפשר להשוות בין ייסוריה של הפרה הנשחטת לבין הטבח האכזרי כל כך שמבוצע בדגי טונה. בורותם של המיסיונרים מתאפיינת בחוסר ידיעתם המוחלט כי במקומות שונים בעולם ממשיכים לצוד את הטונה בשיטות מסורתיות, כבימים ימימה.

לו היו קוראים הצמחונים המיסיונריים את מחזותיו הנהדרים של אייסכילוס מן המאה ה-5 לפנה"ס, כראוי לבני תרבות, היו משתנקים מרוב תדהמה. כך מתאר המחזאי היווני את קרב סלמיס, שהשתתף בו, במחזה 'הפרסים' (בתרגומו של אהרן שבתאי): "ואי אפשר היה לראות פני הים מרוב שברי ספינות ואנשים טבוחים; חופים ושוניות גם הם מלאו פגרים. כעת בכוח הברברי כל ספינה שעוד שרדה חתרה במהומה לנוס. אך הם תפסו שברי ספינות ומשוטים וכמו בטונות, כמו באיזה שלל דגה הכו ופצפצו, ונהי ויללות שלטו כליל על מרחבי אותו הים עד שהלילה המשחיר שם קץ לכך".

ומה קורה בימינו? ברחבי הים התיכון חיים דגי טונה במים עמוקים למחצה עד לעונת הרבייה, בסוף האביב. לצורך ההטלה הם תרים אחר מים מלוחים וחמים ומוצאים אותם, בתקופה זו של השנה, בין סרדיניה, סיציליה ותוניסיה, ושם הם ניצודים. הרשתות המיועדות לדגי הטונה יורדות עד לקרקעית הים, כששתי שורות של סירות אוחזות בהן. הן יוצרות מסדרון מלכודת המוביל את דגי הטונה לאותה רשת-קצה עגולה המכונה "חדר מוות". מכיוון שאת דגי הטונה גדולי המימדים יש לצוד אחד-אחד, ההרג הופך לטבח. פוצעים אותם שוב ושוב עד שהם מתחילים לגסוס ונעשים חלושים, ואז מחדירים אנקול לגופם העצום, בזמן שעודם חיים, כדי להרימם במנוף מן המים האדומים מדם, ומותירים אותם תלויים באוויר עד שינפחו את הנשמה. חיזיון מבעית מזה יקשה להעלות על הדעת.

לפיכך, הרשו לי נא לאכול בנחת ממנת בשר הבקר שלי, להתענג גם מנתחי הטונה וללעוס בשלווה עלים של חסה. נבראתי כדי לזלול מיני יצורים אחרים, מן החי ומן הצומח, ומי שגורס אחרת הוא שמבקש לערער על האבולוציה של המין האנושי.

ראו גם:

האם סרטנים שמשמשים למאכל גם חשים כאב?

האם שימוש אנטיביוטי בחיות למאכל נוגד את טבע הבריאה, כדברי הצמחוניים?

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.