ארבעת צמחי התבלין מיריד סקרבורו

29/08/2012 ב- 12:24 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על ארבעת צמחי התבלין מיריד סקרבורו
תגים:

מי שמתבונן אל פני ההיסטוריה, מבלי לרדת לעומקה, יגלה על שטחה יצור שונה בתכלית השינוי משאר היצורים. את דמותו יזהו כולם. זוהי נקבת האדם. בניגוד לאדם, היא נבראה בצלמה שלה. בניגוד לשאר היצורים, זכרים ונקבות כאחד, יש לה מאפיינים ייחודיים משל עצמה. הם אינם דומים לאלו של אחרים. יש חתול וחתולה בעלי זהות טבעית אחת, ויש אשה שיש לה זהות טבעית נפרדת מן הגבר בזכות אישיותה. לא לשווא משמשת הנקבה האנושית בשלל דוגמאות המאפיינות את השטחיות. מספרים על נשים שהן פתיות, והכול תמימי דעים. מספרים על נשים שהן ערמומיות, והכול תמימי דעים. בין הפתיה לבין העורמה מפרידים שמים וארץ, אבל בני האדם סבורים ששתיהן מיוצגות בקרב הנשים עוד מטרם הבריאה, כזכר לתוהו ובוהו. איש אינו מדבר כל כך על "הגברים הפתיים" ועל "הגברים הערמומיים". אצלם אלה תכונות אינדיבידואליות, ואילו אצל נשים אלה תכונות כוללניות. חוה חסרת הדעת פותתה על ידי הנחש והערימה על אדם. חטאה הקדמון מורכב, אפוא, מהיותה פתיה ומהיותה ערמומית. אם רק היתה מתפתה על נקלה, דיינו. אם רק היתה ערומה כנחש, דיינו. אולם, היא נושאת בחובה גם תכונה זו וגם תכונה זו, ואת שתיהן, בערבוביה, הורישה לכל בנותיה בדברי הימים.

אין זה הגיוני לסבור כי הנשים הינן יצורים פתיים, ובו זמנית גם לסבור כי הינן יצורים ערמומיים. פתיה ועורמה הן תכונות של האינדיבידואל, ושתיהן לא מתנגשות זו בזו במקרים פרטניים. ברייה יכולה להתנהג כפתיה במקרה אחד וכערמומית במקרה אחר. גם חוה נהגה כך, והאם גלן הדלי לא הונתה את צמד הנוכלים שפעלו בריביירה הצרפתית?

נזדמן לי לשמוע לא מכבר מישהי אומרת לחברתה: את פתיה, כמו כל הנשים. זו ענתה לה: אני דווקא ערמומית מאד. והראשונה הוסיפה: נשים הן גם ערמומיות. נטלתי מן האצטבה קופסת שימורים והמשכתי להרהר על דבריהן בדרכי אל דוכן התבלינים. או אז נזכרתי בשיר הנושן 'יריד סקרבורו' (Scarborough Fair):

האם תלך ליריד סקרבורו?
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
הזכר אותי לאחת שגרה שם,
פעם היתה היא לי אהבת אמת.

הגד לה להכין חולצה מבד כותנה,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
ללא קו תפר או מלאכת מחט,
ואז תהיה היא אהובתי האמיתית.

הגד לה לשטוף אותה היטב,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
במקום שאין שם מעיין או שגשם ירד בו אי-פעם,
ואז תהיה היא אהובתי האמיתית.

הגד לה לייבש אותה שם על קוץ,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
היכן שלא פרח אף חוח מאז נברא האדם,
ואז תהיה היא אהובתי האמיתית.

עתה הוא הביע שלוש משאלות,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
אני מקווה שיממש גם את אלו שלי
לפני שיהיה הוא אהובי האמיתי.

הגד לו לקנות לי שטח אדמה,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
בין מי המלח לחול הים,
אז יהיה אהובי האמיתי.

הגד לו לחרוש אותו עם קרן-אייל,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
ולזרוע את כולו בעזרת גרעין תירס אחד.
ויהיה הוא אהובי האמיתי.

הגד לו לקצור עם מגל עשוי עור,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
ואת האסיף לצרור עם נוצת טווס.
ויהיה הוא אהובי האמיתי.

הגד לו לחבוט הדגן על החומה,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
ושלא ייפול אף גרגר ארצה,
אז יהיה אהובי האמיתי.

כשיסיים לעשות את מלאכתו,
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית;
הגד לו לבוא ותהיה לו חולצתו,
ויהיה הוא אהובי האמיתי.

(תרגום לעברית: יהודה בלו)

הנה כי כן, העלם מביע בפני הנערה שלוש משאלות שאי אפשר לממשן בכדי שתהיה לאהובתו: שתתקין עבורו חולצה ללא כלי תפירה, שתרחץ אותה ללא מים ואחר כך שתייבשה במקום שלא ניתן לתלותה. העלם מתייחס אליה כמו אל נערה פתיה, שתכלה את ימיה בהכנת חולצת הפלאים הזאת, לפני שתהיה לה הזדמנות כלשהי לרחוץ אותה ולייבשה בדרכים מופלאות עוד יותר. אבל אותה נערה ניחנה בעורמה. היא שולחת אותו לעבד אדמה על שפת הים ולהעלות מתוכה גידולים חקלאיים. כשיצליח בכך מוזמן הוא לבוא אליה כדי ליטול את חולצתו.

'יריד סקרבורו' הוא אחד השירים המשעשעים ביותר בספרות העולמית, אבל מזה שנים רבות אני נותר מבולבל בגללו. מחד, הוא מצחיק מאד, ומאידך הלחן שהותקן עבורו מלא תוגה. איך אפשר לערבב שיר קומי במנגינה נוגה כל כך?! עובדה היא שהבלתי אפשרי הוא אפשרי, בדיוק כפי שכל הנשים נחשבות פתיות וערמומיות כאחת. ובאמת, שטף היגון הזה עלול היה להביאני לכדי דמעות אם לא הייתי מבין את פירושן של המילים.

אבל האם אני באמת מבין את פירושן? האם אני יודע מהו פירוש המשפט החוזר: "פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית"? זוטה כמותו מטרידה את מנוחתי בכל פעם שאני נזכר במילותיו; לרוב כך קורה כשאני נזקק לצמחי תבלין טריים. פתאום, חוזר ועולה הניגון בראשי, ושוב אני שואל עצמי כיצד קשורים פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית אל הסיפור העלילתי. ואז נזכר אני במנגינת הנכאים שהותקנה לשיר המצחיק, ואני מתעצבן, ומכריח עצמי לחשוב על דבר-מה אחר. בפעם האחרונה, בגלל הבחורה הפתיה או הערמומית מן הסופרמרקט, החלטתי להשהות את רוגזי ולברר אחת ולתמיד את הסוגיה.

ראשית, תרגמתי את השיר לעברית, כי אני חושב וחולם בשפה זו, ואחר כך הקדשתי לו מחשבה מאומצת. התשובה הפשטנית ביותר שמצאתי גורסת כי אותו בחור, שפנה לרעהו כשזה התכוון ללכת לשוק, ביקש ממנו שיקנה עבורו את צמחי התבלין. והוא חזר על שמותיהם שוב ושוב כדי שבדרך זו הלה ישנן אותם בראשו ולא ישכחם. אכן, לשמע שלוש משאלותיו המופלאות, כל ברייה היתה מתחילה להרהר עליהן, ומתוך כך עלולה היתה לשכוח חלק מן המצרכים שרצתה לקנות. אולם, מדוע גם הנערה שבה על שמות צמחי התבלין בתורה?

המשך תשובתי: הידיד שהלך אל השוק פנה קודם אל הנערה כדי לבשר לה, כי בצד צמחי התבלין שנדרש לקנות, דרש ממנו הבחור גם לסור אליה ולהביע בשמו את שלוש המשאלות בפניה. מכיוון שגם היא הביעה משאלות מופלאות, חייבת היתה לשוב על שמות צמחי התבלין פעם אחר פעם, על מנת שהלה לא ישכחם בגללה. לדידי, פתרתי את התעלומה בכי טוב. עתה פניתי לבחון האם צדקתי. לא ולא! את פשר הדברים המורכבים ביותר אני מצליח להביע בקומץ מילים, אבל בריות שאינן מסוגלות לרדת לעומקם ולהבינם כמוני, פולטות בקצב מסחרר הסברים מתוסבכים להפליא.

נדהמתי לקרוא כי צמחי התבלין הללו היוו מרכיבים ב"חומץ הגנבים", ולכן הם מופיעים בפזמון השיר. לפני שבדקתי מהו תכשיר זה, ניסיתי לנחש מעט אודותיו ולא העליתי מאומה בדמיוני. נתברר אחר כך שזוהי תרופה ששימשה את הגנבים בימי הביניים בבואם לגנוב חפצי ערך מגופות החללים. בזכות השימוש ב"חומץ הגנבים" נמנעה מהם ההידבקות במחלת הדבר. המגפה פסחה עליהם. לימים, חשפו הגנבים את המתכון הסודי באוזני שוביהם והוא נפוץ לכל עבר. יוצא, אפוא, שהן הבחור והן הנערה הזכירו להולך אל השוק ההומה שלא ישכח ליטול צמחי תבלין בבואו לשם, כדי שיגנו עליו מפני פגעים רעים. איך הגיעו המפרשים למסקנה הזאת? יריד סקרבורו פעל רק בימי הביניים. לפיכך, ארבעת צמחי התבלין קשורים אף הם אל אותה תקופה אפלה, כשמגפות איומות ניחתו בזו אחר זו על האנושות.

אחרי קריאת הדברים הללו, ניגשתי מיד אל הארון, הוצאתי סומבררו ענק מן המדף העליון, ואחרי שחבשתיו כמחצית הדקה, הסרתי אותו מעל ראשי כאות כבוד לפרשנות המרתקת של השיר, שאינה נסמכת על דבר. האומנם ימי הביניים? המשכתי לברר על מהות השיר, והתבהר שלא במפתיע כי אין חדש תחת השמש הבוהקת: הפרשנות הזאת מופיעה בכתבי עת ספרותיים, צצה בספרים הדנים בשירת ימי הביניים, ומי יוכל למנות כמה מרצים לספרות אנגלית מספרים אודותיה. הבעיה החוזרת ונשנית אצל המומחים לספרות היא שבדרך כלל הם שוגים. ובעודי מהרהר על כך, גיליתי לבסוף במאמר אחר כי השורה המספרת על צמחי התבלין הינה תוספת מאוחרת מן המאה ה-19, ואין איש שיודע באמת מדוע נוספה. ימי הביניים, כזכור, נסתיימו מאות שנים לפני כן.

לכל הפחות, נודע לי על "חומץ הגנבים". אם עד כה נזכרתי בשיר 'יריד סקרבורו' רק ליד דוכן התבלינים, מעתה ואילך כך יקרה גם כשאקנה חומץ או כשמישהו יגנוב את המקום שלפניי בתור לקופה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.