מדוע אין חתולים ננסיים?

25/06/2012 בשעה 14:24 | פורסם בהספרייה המדעית, השוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מדוע אין חתולים ננסיים?

אתמול, בפינת הרחובות מקווה ישראל-יהודה הלוי בת"א, נתקלתי לראשונה בחיי בכלב עטור מצחייה. היה זה יצור זעיר שנגרר בתשומת לב מרובה על ידי גברת מגונדרת וחייכנית, אשר לבטח נוהגת להלביש אותו באפודות פשתן בעונת החורף הקרה. ומי יודע, אולי יש לו גם מטריה פרחונית וקטנטנה שמגנה עליו מפני נתזי הגשם. מי יכול היה לשער לפני אלפי שנים כי כך יקרה לזאב הפראי כשאנשים מתוסבכים יניחו ידיהם על צאצאיו המבויתים.

שתי נערות בנות 18 ששוחחו ביניהן על השירות הצבאי המתקרב, המתינו יחד עימי לחילופי האור ברמזור, ואז אחת מהן פלטה: יו, למה אין גם חתולים קטנים?! כשחלפתי לצידן במהירות במעבר החצייה כבר היו מונחות כל התשובות בראשי, והשבתי להן בקצרה: מכמה סיבות, יקירותיי! ומיד נעלמתי בתוככי שדרות רוטשילד ההומות מכלבים ואנשים.

א. סיבה אחת היא הווריאציה המדהימה במימדי הגוף של זאב הבר, לעומת חסרונה אצל חתול הבר. הזאבים הנפוצים באלסקה שוקלים מעל 80 ק"ג, ואילו הזאבים הנפוצים בנגב שוקלים מתחת ל-25 ק"ג. אלה הם פרטים בני אותו המין, המשתייכים לשתי אוכלוסיות שונות. ואילו, כל אוכלוסיות חתול הבר דומות זו לזו במימדי גופן. יוצא, אפוא, שבקרב הזאבים היתה קיימת שונות גנטית נכבדת ביחס למימדי הגוף עוד בטרם ביית האדם את צאצאיהם, ומנגד, אצל החתולים שונות גנטית זו חסרה.

ב. סיבה שניה היא הברירה. זני הזאבים המבויתים, הקרויים כלבים, נוצרו על ידי לחצי ברירה שהפעיל עליהם האדם מדור לדור. פרטים קטנים באופן יחסי זווגו זה עם זו במשך מאות דורות, עד היווצרות זנים קטנטנים ממש. ברי, כי ללא השונות הגנטית שטבועה בזאבים מלכתחילה, לא היתה מתאפשרת ברירה כזאת. אי אפשר ללוש חומר בהיעדר חומר. אומנם אצל החתולים נעדרת שונות מעין זו, אך גם היא לא היתה נחוצה כל כך. חתול הבר הוא בעל חיים קטן בהשוואה לזאב, ואיש לא הגה יומם וליל על דרכים להקטינו עוד יותר. לא היה צורך בדבר.

ג. סיבה שלישית היא זרימת הגנים בין אוכלוסיות המין. על פי עקרון הברירה, לא ניתן ליצור זן ייחודי אם לא ניתן לבודד אותו משאר הזנים. על פי המצב כיום, לא ניתן לבודד את החתולים המבויתים. החתולים מתקיימים בשלוש אוכלוסיות שונות: 1. אוכלוסיית הבר המתקיימת במרחבי הטבע הבלתי מופרעים. 2. אוכלוסיית חתולי הרחוב אשר לה יש מגע עם אוכלוסיית הבר ועם אוכלוסיית חתולי הבית. 3. אוכלוסיית חתולי הבית. קרי, לא ניתן לשלוט בו-זמנית ולאורך דורות בכל חתולי הבית כדי שלא יבואו במגע עם חתולי הרחוב, אשר בעצמם מצויים במגע עם אוכלוסיית הבר מעת לעת.

לעומת החתולים, המצב אצל הזאבים הוא הפוך: ברוב המקומות, ישנה אוכלוסיית בר וישנה אוכלוסיה מבויתת שאינה באה במגע עימה, אלא לעיתים נדירות ביותר. בזמננו, ברוב הארצות נוהגים להשמיד כלבים משוטטים מחשש שיהיו נגועים בכלבת. בהיעדר אוכלוסיה משוטטת, שממלאת תפקיד זהה לזה של חתולי הרחוב, לא מתקיים תיווך בין אוכלוסיית הבר ובין האוכלוסייה המבויתת, ולכן לא עוברים גנים ביניהן. ודאי שמפעם לפעם מתלהקים כלבים עזובים בשטחי הבר, ולעיתים מזומנות הם באים במגע עם אבותיהם הקדמונים – הזאבים, אך ללהקות של כלבים אלה אין מגע עם האוכלוסייה המבויתת (חרף הדמיון בחזותם החיצונית). כלבים מתפראים משולים לזאבי הבר מבחינת הבידוד הגנטי שלהם ביחס לאוכלוסיה המבויתת. כידוע, ישנם גם כלבי בית מעורבים מבחינת זניהם, שיכולים היו להיוולד בגלל היעדר השגחה אנושית על רביית הוריהם, אבל הם בעצמם מהווים זנים של כלבים מבויתים, וגם עליהם מופעלים לחצי ברירה: הם אינם מורשים לבוא במגע עם אוכלוסיית הבר.

סיכומו של דבר, ישנם זנים גדולים וזנים קטנים של חתולים, אך ההבדלים במימדיהם כמעט בלתי מורגשים, ואינם משמעותיים מבחינה יחסית, ודאי בהשוואה לפערים הקיימים בין גודלו הכלב הענק ביותר לקוטנו של הכלב הזעיר ביותר. אבל, אין בדברים הללו כדי למנוע מן החתולי הסיאמי שלכם כובע מצחייה משלו, כמובן.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.