תחקיר: מדוע פרקליטות המדינה מסרבת לחשוף בפני הציבור את כתב האישום של האנס מגן העיר?

17/06/2012 ב- 17:31 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על תחקיר: מדוע פרקליטות המדינה מסרבת לחשוף בפני הציבור את כתב האישום של האנס מגן העיר?
תגים:

בשבת לפנות בוקר, ב-12 במאי 2012, אירע במדינת ישראל אחד מן הפשעים החמורים ביותר בתולדותיה. המקרה המזוויע לא התרחש בצריף עזוב בשדה מרוחק או בבקתה אפלה בלב היער. הוא התחולל במשך זמן רב במקום המרכזי ביותר בארץ, סמוך לרחובה הראשי של תל-אביב. בחדר השירותים של החניון בגן העיר תקף צעיר אכזר תיכוניסטית יהודיה, כשהוא מכריח בכוח את בן-זוגה לצפות בו בשעה שביצע בה את זממו. מאורע מבחיל מזה אי אפשר לתאר. אם אונס מחריד כזה מתרחש בלב העיר העברית, כשמישהי אינה לבדה אלא בחברת בן-לוויה, ברי כי כדבר הזה יכול לקרות לכל אחת, גם לבחורה הזהירה ביותר.

התוקף נלכד לאחר ימים אחדים. רק זהותו הותרה לפרסום ונתברר כי מדובר בבחור פלשתיני. להשתייכותו הלאומית ישנה חשיבות רבה בפרשה, הואיל ופרקליטות המדינה החליטה על דעת עצמה שלא להתיר את פרסום כתב האישום, ובית המשפט נענה לדרישתה. חשוב לומר: אף עיתונאי אינו יודע פרטים כלשהם יותר ממכם. זהו אינו המקרה שהתקשורת יודעת אבל אסור לה לפרסם. היא אינה יודעת מאומה. למעט גורמים מצומצמים הנוגעים בדבר, איש אינו יודע מה עשה אותו פלשתיני בישראל ביממה ההיא, איש אינו יודע מה עולל לפני כן וכיצד התנהג אחרי כן. הפרקליטות מסתירה מן הציבור את הפרשה כולה, אפילו מעיני הנאנסת. הנערה אינה מורשית לעיין בכתב האישום, והיא אינה רשאית לדעת מיהו באמת אותו אנס, ומדוע תקף אותה.

איסור פרסומו של כתב אישום הוא מאורע נדיר ביותר במחוזותינו. בהתדיינויות משפטיות על מקרי אונס, אסורים לפרסום שמות הקרבנות ולפעמים שמותיהם של כמה עדים, אך לא כתב האישום עצמו. בפעם הזאת, הפרקליטות אינה חפצה שנדע דבר וחצי דבר, למעט שם התוקף ותו לא. כתבי האישום הבודדים שנאסרו לפרסום עד כה היו קשורים לעלילות ביטחוניות, בגלל צרכי מודיעין למנוע גילויים מיותרים או כדי להסתיר פשלות מבצעיות. אכן, כשמתרחשות תקלות חמורות בגופים ביטחוניים, ישנם גורמים מעורבים שאינם רוצים שנדע מכך, לא בגלל גילוי סודות מדינה, אלא כדי שלא יאונה להם כל רע. הם משתמשים בכסות החשאית שלהם על מנת להסתיר את מעלליהם, אף שחשיפתם אינה מזיקה למדינה, אלא היפוכו של דבר: החשיפה של חטאיהם לאור השמש מטהרת את הגופים הללו מסרחים עודפים. פרשת קו 300 מהווה דוגמה ידועה.

הפרקליטות שמונעת את פרסום כתב האישום של האנס מגן העיר, טוענת טענה מופרכת מאין כמותה: אם תעיין הנאנסת בכתב האישום, עדותה בבית המשפט עלולה להזדהם. אלה הן מילותיה של פרקליטות המדינה. לכאורה, הרשות המשפטית משתדלת להגן על עדת התביעה מפני עצמה. דבר זה משונה בהחלט. קיים חשש כבד שהפרקליטות מבקשת להגן על מחדל גדול הרבה יותר, שנסתר מעיני הציבור.

חשוב לדעת: כל עוד איננו רשאים לעיין בכתב האישום, לא נוכל לדעת מה היו מניעיו של הנאשם. אונס עלול להתבצע כתוצאה מתאווה חולנית, אך גם משום רצון נקמני. אם המניע של התוקף הפלשתיני היה רצון לחלל את גופה של יהודיה מתוך נקם, הרי זהו מעשה של פעולת איבה, על פי החוק הקיים. הנאנסת הופכת להיות נפגעת פעולות איבה. היא זכאית לקבל פיצוי כספי מן המדינה. כמו כן, אם זהו פשע שנאה טרוריסטי של אותו פלשתיני, אזי קרוב לוודאי שישוחרר בעסקת החילופין הבאה, במידה ששוב ייחטף חייל.

יתכן מאד כי אותו צעיר פלשתיני הוא משתף פעולה עם כוחות הביטחון, ואנס את הקרבן רק בגלל חולניותו ולא משום איבתו לישראל. שירות הביטחון ודאי ירצה להסתיר עובדה זו מן הציבור, אחרת תתחלנה להישאל שאלות רבות, כגון: מי מפקח על המשת"פים, אם בכלל; מהו מספרם בתוככי המדינה; האם מדובר במאות או באלפים רבים; וכמה מן המשת"פים היו מעורבים עד כה בפשיעה אלימה? כל הנתונים הללו אינם גלויים לציבור. וכשהציבור ידע כי שיעור ניכר מן המשת"פים מעורב במעשי פריצות לבתים וגניבת מכוניות, הוא יצא להפגין.

כך כבר קרה בשכונת שפירא בתל אביב לפני שנים אחדות, כשהשב"כ החליט על דעת עצמו להושיב באופן קבע עשרות משת"פים מסוכנים בתוך אוכלוסיה שלווה. תושבי השכונה הבעירו את הרחובות במשך לילות רבים, עד שהשב"כ נכנע להם והעניק זכות מגורים רק למשת"פים בעלי משפחות, וללא רקע פלילי. גם במקרה שהתוקף מגן העיר הוא משת"פ, זכאית הנאנסת לקבל פיצוי מן המדינה בגלל רשלנות. וכפי שלמדנו לדעת: המדינה קפוצת היד עשויה להוכיח לנאנסת שהיא חלמה חלום רע על אונס, או אפילו בדתה אותו מליבה, רק כדי לא להעניק לה אפילו פיצוי מזערי. זוהי הארץ אשר אנו יושבים בה. אין חדש בידיעה זו.

בינתיים הנערה האומללה בוכה ומתייפחת ללא הפסק, ואין מי שיושיע אותה. מיותר להרחיב ולדווח כי היא שרויה במצב נפשי קשה ביותר, וכמעט שאינה מסוגלת לתפקד מאז אירע המקרה הנורא. בני משפחתה וקרוביה מקיפים אותה כל העת, אבל המדינה מתנכרת לה, ובמקום לחבק אותה, מתייחסת אליה כמו אל פגע רע, כמו נושאת זיהום מסוכן.

הדברים נכתבו בידיעת הנערה הפגועה, וברשות עורכת דינה, רוני אלוני סדובניק: היא רוצה לדעת מה היה המניע של הנאשם, היא מבקשת להבין למה הוא הרס את חייה. כל עוד אינה יודעת מדוע פגע בה, כאבה הכביר מנשוא אך הולך וגובר. היא עודה צעירה ותמה, כל עתידה לפניה, ואף פעם לא תדע מה קרה בלילה האיום ההוא. אף פעם לא תדע מהי אשמתו הממשית של האנס. המחשבות על הזוועה שחוותה ילוו אותה כל ימיה ולילותיה, נעדרי השינה; ואליהן, באדיבות הפרקליטות, יתווספו הרהורים מטרידים עוד יותר: מהי הסיבה האמיתית שחרב עליה עולמה.

———-

תודה לכל מי שיירתם לעזרתה בהפצת הדברים. גורם מוסמך ביקשני להודיעכם לא לפנות למחלקת התלונות של הפרקליטות, משום שהיא אינה הכתובת לטיפול בעניין זה, ואני שגיתי לסבור כך בטעות.

עדכון (08:30 18/6/2012): העברתי הבוקר לעו"ד רוני אלוני סדובניק חלק מעצותיכם המועילות ועל כך הודתה לכם. לא מסרתי לה עצות כלשהן המנוגדות לחוק הקיים, כגון הצורך לעורר הד ציבורי בעד מתן עונש מוות לאנסים. אבל, אני כותב זאת אליכם על מנת שתחדלו ממתן עצות אלה. אין בהן שום דבר של ממש. לדעתי הפרטית, צריך לחוקק חוק בעד סירוס כימי לפושעי מין. מכל מקום, אני נמצא עם סדובניק בקשר רציף בימים האחרונים מיוזמתה, ואעדכן אתכם אם תהיינה התפתחויות כלשהן.

עדכון (20:30 18/6/2012): לפי אתר Ynet דלף כתב האישום באופן בלתי חוקי. זהו דבר חמור ביותר וגם מצער למדי. כתב האישום לעת עתה צריך להיות נגיש לקרבן ולבאי כוחה בלבד, אבל לא לכל דכפין שגולש ברשת. בשם המצפון המוסרי, אני מבקש לכבד את פרטיות המתלוננת ולא להפיץ שום עותק ממנו עד שתשתנה החלטת בית המשפט. זוהי גם עבירה פלילית.

עדכון (3/12/15): משרד הביטחון הכיר בנאנסת מגן העיר כנפגעת פעולות איבה.

ראו גם:

האם לנשות מחסום ו'וטש היתה היכרות עם האנס מגן העיר?

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.