איוואן, בנו של שמש הכנסייה

10/05/2012 ב- 11:50 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על איוואן, בנו של שמש הכנסייה

עד לפני שנים אחדות היה נהוג בל"ג בעומר להציב דחליל בתוך המדורה המיועדת, ולתארו כאחד מצוררי ישראל שתיכף יעלה באש. בימי ילדותי כינוהו פרעה. עולים חדשים נהגו להכין דחליל ודחלילה שגילמו בני זוג מרושע. צברים שחיקו אותם קראו להם בדרך כלל על שם פרננדו ואיזבלה, מלכי ספרד שגירשו את היהודים מארצם, אולם חוגגים דתיים שאינם מבני הארץ היו מייחסים לדחלילה את דמותה של קליאופטרה דווקא. מהי סיבת הדבר אינני יודע, וגם לא חקרתי בצעירותי את הסוגיה. כל שנותר לי היה לחפש בסיפורי המעשיות הדים לרשעותה של קליאופטרה. אגדה רבת-עניין מצאתי בספרו של אלפרד רמבו, הקרוי 'אפיקה רוסית: מחקר שירי הגבורה של רוסיה'.

לשמש הכנסייה, גרמן, היה בן ושמו איוואן, שמצא חרב-קסמים בין השיחים ויצא להילחם עימה נגד התורכים, שפלשו אל ארץ ארינר. שמונים אלף מהם הרג איוואן, וכגמול בעד גבורתו מוענקת לו קליאופטרה בת המלך לאשה, וכשמת חותנו, מולך איוואן במקומו. אבל אשתו קושרת נגדו ומוסרת את חרבו לתורכים. נטול-נשקו מת איוואן בקרב, וקליאופטרה מתמסרת לסולטאן.

גרמן נרמז על גורל בנו כשזרם דם פורץ פתאום בתוך האורווה. הוא יוצא לחפש את גופתו של איוואן וחובש את פצעיו כשמצאה. אומר לו סוסו: אם רצונך להחיותו, בתר את בטני והוצא מתוכה את קרביי, משח את המת בדמם, וכשיבואו העורבים לנקר בגווייתי, תפוס אחד מהם והכרח אותו להוביל אותך אל מקור מי החיים. פעל האב לפי עצת הסוס ואיוואן קם לתחייה.

איוואן משלח את אביו הביתה, ונוטל על עצמו את מעשה הנקמה באויביו. בזמן שהלך בדרך הוא פגש איכר ואמר לו: אני אהפוך את עצמי לסוס עם רעמת זהב ואתה תוליכני לארמון הסולטאן. בתמורה תקבל את דמי מכירתי. בראות הסולטאן את הסוס הנהדר, חיש קנה אותו, ומפאת הערצתו אליו היה מגיע מדי יום ביומו כדי לחזות ביופיו הרב, ולפעמים היה מבלה בחברתו שעות אחדות. תמהה קליאופטרה: בשביל מה, אדוני, אתה הולך כל יום לאורווה? ענה לה הסולטאן כי רכש לא מכבר סוס שרעמתו בצבע זהב. זה לא סוס – זהו איוואן, בנו של שמש הכנסייה, הסבירה לו, ודרשה: צווה שיומת!

הסוס מומת. לפי משאלתו של איוואן, השפחה זרקה את הדם שנטף ממנו מתחת לרגלי הבקר של הסולטאן, ומן הדם נולד שור בעל עור מוזהב. קליאופטרה תובעת לחתוך את גרונו, אבל מראש השור בוקע עץ תפוחים זהובים. מצווה קליאופטרה לגדוע את הגזע, אך שבב שניתז מן הגרזן נופל ארצה ונעשה ברווז. מצווה הסולטאן לרדפו, ומנתר בעצמו למים כדי לתפסו. אבל הברווז נמלט לגדה השנייה, ומקבל את צורת איוואן בלבוש הסולטאן. או אז משליך איוואן את קליאופטרה ומאהבה אל תוך האש ומולך במקומם.

לקריאה נוספת:

Alfred Nicolas Rambaud – Ivan, le fils du sacristain. en La Russie épique: étude sur les chansons héroïques de la Russie

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.