תהיות ביחס לפרשת המין הקבוצתי בחוף בוגרשוב

17/04/2012 בשעה 16:57 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על תהיות ביחס לפרשת המין הקבוצתי בחוף בוגרשוב
תגים: ,

את חוף בוגרשוב אני פוקד מדי שבוע, לעיתים אפילו כמה פעמים. בעיתות החורף אני נוהג להתהלך בחופה של תל-אביב על מנת לעסוק בהרהורים תוך כדי צפייה בגלי הים, ובעונת הקיץ הופך חוף בוגרשוב להיות ביתי השני, יחד עם חוף פרישמן הסמוך. יש להודות כי מלבד היותי יליד העיר, הסיבה העיקרית שעודני גר בה היא רצועת החוף הנהדרת הזאת.

קיום יחסי מין לאור היום, ולעיני עוברים ושבים, הוא מחזה שנגלה לי בחוף הזה בכל חודש בחודשו. תמיד יהא זוג שמכסה את עצמו בסדין ומותיר לצופים המזדמנים לראות את הנסתר רק בדמיונם. היטפלות של גברברים צעירים לבחורות שיכורות היא גם מחזה נפוץ במקום. בזמן החופש הגדול אי אפשר שלא להיתקל בימי שישי בבוקר בנערות השרועות על החולות לבדן, כשהן מחוסרות הכרה לאחר הבילוי הלילי. ישנם בחורים שמנצלים הזדמנות זו כדי למשש את איבריהן באמתלה שהם משוחחים עימן. בדצמבר 1999 שוטטה שם באחד הלילות אשה כבת 40 מבני ברק כשהיא עירומה כביום היוולדה במשך שעות ארוכות. כמו בשאר המקרים שתוארו לעיל, הציבור היה אדיש וחלף על פניה מבלי לומר דבר. אני מייחס את האדישות הזאת להרגלי הפתיחות המינית בעיר. אינני סבור כי הציבור התל-אביבי יהיה אדיש לאונס המתרחש לנגד עיניו. מכל מקום, אני לא אהיה כזה.

קיום יחסי מין עם אשה שאינה בהכרה ובניגוד לרצונה הוא ודאי אונס לכל דבר, אולם מה ניתן לעשות כשהאשה מצויה בגילופין, אך מתקשרת היטב עם סביבתה, ומצהירה כי היא שייכת לכל דכפין, האם זהו אונס? האם הייתי מונע בכוח את המקרה השערורייתי הזה, כפי שהייתי ודאי נוהג אם האשה היתה זועקת לעזרה? אינני בטוח בכך. דעתי היא שהייתי רואה במעשיה מטרד ציבורי ומזעיק את הרשויות, אך לא הייתי מתחיל לבעוט בכל מי ששוהה סביבי. ודאי תיתכן אפשרות שהנני שוגה, ומוטל עליי, כאזרח מן השורה, למנוע מכל דכפין מלהתקרב אליה עד שתתאושש, או עד שיגיע פלוני שהוסמך על ידי הרשויות ויטפל בה. ברם, מאין לי לדעת זאת? היכן ואימתי התפרסמו ההנחיות לציבור כיצד לנהוג במקרים דומים? לדאבוני, אינני יודע באמת מה עליי לעשות.

מה קרה בדיוק בחוף בוגרשוב, עדיין אין לדעת. הכתבה שהתפרסמה בעיתון 'הארץ' משונה מעט. מה זאת אומרת שמשטרת תל-אביב אינה יודעת היכן מצוי חוף בוגרשוב? כך טוענת העדה שטלפנה למוקד 100. ואיך אפשר להסביר את טענת המשטרה כי חלה תקלה בהקלטת היומן הטלפוני ביום ההוא? אפילו נכון הדבר, מדוע למשטרת ישראל אין מערכת גיבוי שתתחיל לפעול במקרה של תקלה? במשרד לביטחון הפנים מצויים הפתרונים. אתוודה בפניכם כי אני המום במקצת לנוכח גילוי זה. הרי זוהי מדינה מודרנית והשנה היא 2012.

על כל פנים, אותם בחורים נלוזים ששיתפו פעולה עם האשה השיכורה הינם טיפוסים בעלי מוסר ירוד ביותר, אף אם יתברר כי לא פשעו לפי חוקי המדינה. הם לא הראשונים ולא האחרונים: כך קורה בבתי הספר התיכוניים כשנערה חלושת-אופי שוכבת עם כולם מרצונה החופשי כדי למצוא חן בעיניהם; כך קורה בצבא כשאחת המש"קיות בבסיס נידח פורקת מעליה כל עול מתוך ידיעה שאיש ממקורביה לא ישמע על כך, וכל חיילי המחנה מצטרפים לחגיגה; ומי יודע מה קורה בבתי אבות בימים אלו. אף פעם לא השתתפתי במסיבות חשק מעין אלה, וכשהוזמנתי אליהן הבעתי תמיד את שאט נפשי מקיומן. הכלל שניצב לנגד עיניי היה כי מעשה כזה שאין בו רומנטיות הוא דבר פסול, שאחר כך אצטער עליו.

עדכון: המשטרה גורסת כי זוהי עבירה של מעשה מגונה בפומבי, אלא אם יתברר שהבחורים השקו את הגברת המעורטלת בחומרים אסורים, ואז אפשר יהיה להאשימם בסעיפים חמורים יותר. אותם אלה שהתבוננו במעשה ולא דיווחו לרשויות חשודים באי-מניעת פשע. עדיין אינני יודע האם החוק מתיר לגונן על אותה אשה תוך כדי שימוש בכוח, כמו על נפגעת אונס, עד שיופיעו השוטרים, או שעבירה מינורית זו אינה מצדיקה התערבות פיזית של אזרח.

ראו גם:

מבחן הסולידריות של שי גולדן

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.