ללמוד מן הגויים: מותר להכות מחרחרי-ריב אירופאים

17/04/2012 בשעה 13:22 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על ללמוד מן הגויים: מותר להכות מחרחרי-ריב אירופאים

בכמה הזדמנויות שנקרו בשירותי הצבאי, התגוששתי עם גברים שקראו לעברי נאצי, וכלל לא הבדלתי אם היו אלה מתנחלים, פעילי שמאל קיצוני מישראל, או אנרכיסטים שהגיעו מחו"ל. אני לא הייתי היחיד. כך נהוג בצה"ל בקרב מפקדים זוטרים וחיילים פשוטים, אף שאין פקודות כאלה. אם פלוני יקרא לעברי נאצי בהולכי ברחוב כאזרח, אני לא אתנפל עליו, אפילו לא אגיב, אך כלובש מדים התופעה האיומה הזאת היתה בלתי נסבלת בעיניי. פעמים אחדות לא רציתי להבליג, אף שיכולתי. פעלתי לפי שיקול דעתי, ושיקול דעת אין משמעו אי-התלהטות היצרים, אלא הערכת מצב. כשהערכתי כי קטטה פיזית תיטיב עם מצבי, יזמתי אותה, ובדיעבד נתברר כי הצלחתי להשיג את מבוקשי בדרך זו. שיטתי היתה להפיל ארצה בזריזות את המגדפים ולהכאיב להם באופן פסיבי עד שיתחרטו על קללותיהם כנגד לובש מדי צה"ל. לאחר ששבו בהם מדבריהם, פסקו הם מלקרוא לעברי נאצי. או אז יכולתי להתדיין עימם כדרכם של בני אנוש, ואותה התדיינות היתה המטרה שחתרתי אליה. אינני יכול להתדיין עם אלה שקוראים לעברי נאצי, כי אז אחטא לצו המוסרי שלי, לפיו מונח זה יכול לתאר רק גרמנים רוצחי-יהודים ולא שום אדם אחר.

מן הנשים שקראו לעברי נאצי התעלמתי בלית ברירה. אפילו לא הרמתי ידי על מתנחלות שהכו אותי בכל חלקי גופי, למעט הדיפות הכרחיות. גם לא ביקשתי אף פעם להלום בפלשתינים שקראו לעברי נאצי או שהשתמשו בכינוי דומה. ואכן, היו שני מקרים כאלה שבהם פלשתינים קראו לעברי גסטאפו. כל אחד מהם הוזמן ללגום עימי כוס קפה מהביל ולטעום מן העוגיות הביתיות, ובמהלך שיחתנו הכנה סיפרתי להם על בתי החרושת למוות שהקימה גרמניה עבור היהודים. אינני סבור כי לפלשתינים ישנה זכות לקרוא לעברי נאצי או גסטאפו, אבל מנגד לא היתה לי זכות להכותם בגין קללותיהם, כל עוד אני מייצג את הכוח הכובש והם נתונים תחת עול הכיבוש.

כל חיי ידעתי להבדיל בין אנשים חופשיים שגידפו אותי בלובשי מדי צבא לבין פלשתינים שנהגו כמותם. לראשונים ודאי אין שום זכות כזאת, לכל הדעות. אם בחור דני – שסבו הגרמני שירת באס-אס ואחר כך עקר לדנמרק ונישא לצעירה מקומית – יקרא לי נאצי, אני אתעמת עימו אם לא יבקש מחילה מיידית. העיקרון שאפעל לפיו, לעולם לא יהיה מה תאמר על כך התקשורת בגרמניה, אלא מה היו חושבים הנספים בשואה על אורח פעולתי. זכרם חשוב יותר.

ברם, הפרשה האחרונה בכיכובו של סמח"ט הבקעה היא מטרידה הרבה מעבר להטחת רובה בפרצופו של מפגין דני. השאלות הראשונות ששאלתי לאחר הצפייה בסרטון היא מדוע קצין בכיר התדיין עם המפגינים, כדרכם של מפקדים זוטרים וחיילים פשוטים, במקום לפקד עליהם, ומכיוון שנהג כך, תהיתי האם הוא כשיר לתפקידו.

שאלה נוספת היא מדוע באמת מצפים מאיש צבא להגיש את הלחי השנייה לאחר שספג בראשונה. הצבא הוא גוף ברוטאלי מטבעו, ואינו מאומן למלא משימות עדינות של פיקוח על הסדר האזרחי כמו המשטרה. אי אפשר למלא בהצלחה שני ייעודים הפוכים זה מזה לאורך זמן. זוהי גם אחת הסיבות לאי-ההצלחה במלחמת לבנון השנייה. עבודות השיטור שהטילה המדינה על הלוחמים בימי האינתיפאדה השנייה השכיחו מהם את תורת הלחימה.

השאלה הבאה היא חשובה עוד יותר: מדוע ממשלת ישראל שהתייאשה מן ההנהגה הפלשתינית במאמציה לקידום השלום, איננה רואה לנגד עיניה את האינטרסים שלה: אם דין בקעת הירדן כדין גושי ההתיישבות ביהודה ובשומרון, אזי יש להתיר פתיחה באש כלפי מפגינים אירופאים כשהם מהווים סיכון ביטחוני, כי רק לשם כך נועדו הרובים. אולם, אם עתידה של הבקעה להיות חלק משטחה של מדינה פלשתינית, אזי יש לאפשר בה מעבר גם לתושבים הפלשתיניים. העובדה שהם נתונים תחת כיבוש, אין משמעה שמותר להגביל את תנועתם בגלל שרירות לב. ההגבלה חייבת לחול רק על פי האינטרסים של המדינה וצרכי הביטחון הכרוכים בהם. כל הגבלה אחרת, שאינה מסוג זה, היא בגדר התעמרות.

——-

שמעתי היום מטיפי מוסר שמספרים לכול עד כמה רחוקים אנו מן הדנים הנאורים, ומציעים לנו ללמוד מהם דרך ארץ. האומנם? קראו נא את רשימתי: היד הקשה מאד שמפעילה משטרת קופנהאגן בטפלה במפירי סדר

——–

יום השואה יחול מחר בערב. מחויבים אנו לזכור על מי מוטלת האשמה. היא מוטלת על כל בני העם הגרמני: גרמנים, אוסטרים ושוויצרים דוברי גרמנית. הניסיון של העם הגרמני לפטור את עצמו מאחריות לשואה ולהטיל את האשמה כולה על אדולף היטלר, הוא עיוות חמור של ההיסטוריה. אנו גם מחויבים לזכור מדוע ממשלת גרמניה מעניקה לנו צוללות. זוהי תעודת הביטוח שמעניקים לנו בני הדור הזה למקרה שהדור הבא בארצם ישוב ויקרא לרצח יהודים. דוד בן גוריון החליט על הקמת הכור הגרעיני בדימונה כשלנגד עיניו עמדה גרמניה אחרת משל היום. הטענה של גינתר גראס לפיה ישראל רוצה להשמיד את שכנותיה אף היא עיוות ההיסטוריה. ארצו שלו היתה ונותרה המטרה היחידה של הצוללות. שמעון פרס הסביר שאמרתו כי "אנו לא נהיה הראשונים להשתמש בנשק גרעיני במזרח התיכון", אין לה כל קשר למדיניות העמימות שמיוחסת לישראל בפי גורמים זרים. הוא אמר כי זוהי הצהרה גלויה המעידה על כוונה אמיתית, וכי רצונו היחידי של בן גוריון היה למנוע שואה שניה באירופה.

עדכון: מפקד אוגדה 36 סבור כי מי שקורא נאצי לעבר חייל, צריך לחטוף אגרוף בפרצוף.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.