דיבורים אודות זהבה גלאון ליד בית השימוש של המהפכה

30/01/2012 בשעה 13:10 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על דיבורים אודות זהבה גלאון ליד בית השימוש של המהפכה

כבכל הימים האחרונים גם אמש הגעתי לגינת לווינסקי. מיד התקוטטו ארבע בחורות תמירות מי תיגש לברכני ראשונה. האריתראית זכתה ושלחה את זרועותיה למחוץ אותי בחיבוק ממושך, לנגד עיניה המשתאות של ארוכת השיער שהצטרפה אליי כאורחת בערב הזה. אחר כך היא תביע את מורת רוחה מן הנלהבות שגיליתי. ברגע ההוא שיערתי שהיא תפריד בינינו בכוח ואולי אף תסטור לי. ובאמת, לא ציפיתי להפגנת חיבה שכזאת. שלוש הסודניות הסתפקו בלחיצת ידיים שלווה. ארוכת השיער רצתה לדעת מה הן צריכות וכיצד תוכל לעזור להן, ובינתיים פניתי לבחור ישראלי שניצב מתחת לאור הפנס וגידף את אלוהי טוויטר. הוא אינו יכול לצייץ בגלל השירות העמוס. עוד פעם הלוויתן הזה, אני תוהה בקול. הוא מחייך אליי בעצבנות ורוצה לדעת מהו פירוש האיור. הסברתי לו: כפי ששמונה ציפורים אינן יכולות להרים לוויתן מן המים, כך אתה נתקל באותו קושי כשברצונך לצייץ.

הסתובבנו בגינה, ואני שאלתיו: האם אתה יודע כמה ציפורים נדרשות להרים לוויתן מן הקרקע? (מפני שמתוך המים נחוצה אנרגיה רבה יותר) הוא לא ידע ואני התחלתי לחשב: לוויתן שוקל 100 טונות. ציפור באורך 10 ס"מ יכולה לשאת חפץ שמשקלו גרם אחד. דרושות, אפוא, 100 מיליון ציפורים. אם כל אחת מצויה בשטח של 400 סמ"ר, אזי יזדקק אותו לוויתן ללהקת ציפורים שמימדיה יהיו 4000 דונם.

הבחור נותר נפעם. איזה חישובים אתה עוד עושה, הוא שואל אותי. אתה רואה את השביל, אני מצביע עליו. הוא נועד לקצר את הדרך מרחוב לווינסקי לתחנה המרכזית הישנה. יום שישי אחד החלטתי לעקוב אחרי עוברי-אורח שפסעו במדרכה הצפונית של הרחוב, לבחון מי יפנה אל השביל ומי ימשיך הלאה, במעלה הרחוב או יסטה ימינה בצומת. כפי שראיתי, אף לא אחד מהם בחר לצעוד בשביל שבגינה. גם לא אלה שעשו דרך ארוכה יותר אל עבר התחנה הישנה, ומדוע? על הדשא השתרעו חבר'ה מאפריקה!

בעניין הלוויתן, הוא אומר, אני רוצה לספר לך סיפור: כשהיינו ילדים קטנים, מצאנו יונה חומה (צוצלת), ובדיוק בזמן הזה היינו צריכים לנסוע לאן שהוא עם ההורים שלי. אחי הביא קופסת קרטון סגורה, ושם בתוכה את היונה שתישאר בה עד שנחזור, אבל הוא חשב שלכנפי היונה יש יכולת להרים את הקופסה ולעוף איתה מעלה. אז אחי הניח צנצנת עם דגי זהב על הדופן התחתונה מבפנים. כשחזרנו מצאנו את קופסת הקרטון הפוכה, המים נשפכו מן הצנצנת והדגים מתו. ליונה לא היה זכר, היא ברחה.

בחורה לבושה במדי חיל האוויר התקרבה אלינו. זאת הפעם השישית שאנו נפגשים בחודש ינואר לבדו. יש לה קול דקיק והיא מתנסחת בהברות קצובות. אז מה יהיה הפיתרון, היא שואלת אותי בחריקת שיניים. אותו הפיתרון שיהיה לבעיה שלנו עם הפלשתינים, השבתי לה במתינות. ומהו הפיתרון, היא רוצה לדעת. הגדתי לה: כולם מדברים על מדינה דו-לאומית או שתי מדינות לשני לאומים, ואני מציע שנשכנע את הפלשתינים להתגייר על ידי תמריצים שיתקשו לסרב להם. היא מחייכת אליי ופורצת בצחוק עליז. ואני המשכתי: אולי נשכנע את הסודניות להתגייר. לשמע דבריי קצפה החיילת: ואתה חושב שכך תיפתר הבעיה? הן יותר שחורות מן האתיופיות. הגזעניים לא ינוחו ולא ישקטו עד שהסודנים יבהירו את העור בחומר הלבנה. שום גיור לא יעזור!

אחרי כן שיבחתיה: את עושה פה עבודה נפלאה ואני מעריך זאת מאד. היא מודה ורוטנת כי חבל שרק מעטים כמונו מגיעים לגינה. הבחור שהיה עימנו הסכים בחיוך עצבני. אמרתי לה: קרן נויבך, שאף פעם לא ראינו אותה בגינת לווינסקי ובמאהל התקווה, מראיינת מדי בוקר גיקים שמקושרים אליה בטוויטר, וגם אותם לא ראינו פה אף פעם, ומברברת איתם על פליטים סודנים, מבלי שאי פעם שוחחו עם מי מהסודנים, ואילו אותך, שמגיעה לכאן כמעט כל ערב ומכירה את הצרות מקרוב, אף אחד אינו מראיין. החיילת הביטה בי בחומרה ופלטה: "אשכנזיה", בהתכוונה לשדרנית הרדיו, אף שהיא עצמה לבנה עד לשד עצמותיה. אכן, בשכונות הדרום הפך הביטוי "אשכנזי" למילת גנאי שמתארת גבהות-לב, ומשתמשים בו גם אשכנזים מלידה.

החיילת פתחה את רוכסן מעיל הדובון שלה. שריקת התפעלות השמיע הבחור שלצידי, אך זוג עיניה הרושפות הפיל לו את הלב מתחת לאדמה, והוא התנצל. בהתרגשות רבה דיווחתי להם על ניצחונו של נובאק ג'וקוביץ' באליפות אוסטרליה, ועל העידן הנהדר הזה בטניס העולמי, כאשר הוא עצמו, רפאל נאדל ורוג'ר פדרר, לא מפסיקים להחמיא זה לזה לפני כל משחק ולאחריו. מעולם לא היה כדבר הזה בספורט הלבן, כי בדרך כלל שלושת הבכירים היו מסוכסכים אחד עם השני. החיילת הורתה לי לא להגיד "ספורט לבן", כי אין זה מנומס, ואילו הבחור שאל אותי על מה ניתן לדבר עם הסודנים, האם אודות ספורט, פוליטיקה ובכלל. סיפרתי לו כיצד אחד מהם צייר בעיפרון את מפת המזרח התיכון ואז מחק את ישראל מן המפה, והסביר שרק כך יכול נשיא איראן הרברבן "למחוק את ישראל מן המפה".

טנדר צפצף לעברנו. שני סודנים ואני ניגשנו להביא מזון שנשלח אל הגינה מאחת המסעדות שבעיר. בקיץ האחרון פנינו לכל בתי האוכל בתל-אביב כדי שישגרו אלינו את מה שנשאר להם בגמר היום. ללא יוצא מן הכלל, כולם נענו בשמחה וביקשו שתגיע מכונית לאסוף את המנות. בחלוף שבוע כבר יכולנו להאכיל לשובע יותר מאלף איש.

פתאום נתקלתי בסמירה, והיא הגישה לי את לחייה לנשיקה וגערה בי על כך שמספר הטלפון שמסרתי לה אינו קיים. היא דרשה שאומר לה מהו המספר האמיתי. סמירה, שאינני בטוח כלל כי זהו שמה, היא ילידת עזה וממוצא נובי ככל הנראה, מפני שהיא כהת עור ממש. מה היא עושה אצלנו? לדעתי, היא ממשפחה של משתפי פעולה שנמלטה מן הרצועה וקיבלה חסות ישראלית, אך אינני מברר סברה זו עימה. בן זוגה הוא עובד זר מגאנה שנוהג כלפיה באבירות רומנטית לשביעות רצונה. גם הוא ניגש אליי ללחוץ את ידי ואחר כך לחץ בחמימות את ידי החיילת, אשר ודאי כועסת על עצם קיומה של סמירה בעולם הזה. החיילת אינה מתאפקת ואומרת לי שהוא נראה מצוין.

הלכתי לעבר ארוכת השיער שעודה שוחחה עם שלוש הסודניות והאריתראית. היא מספרת לי בשמחה כי באף אחת מהן לא בוצעה מילת נשים. למעט סודנית אחת שהינה נוצריה, האחרות הינן מוסלמיות. בליבי התפלאתי כיצד הגיעה עימן למין שיחה שכזו, כאשר נדברנו לפני כן שעליה לסייע להן למצוא עבודה בניקיונות בית. הגדתי לה כי הגיעה העת ללכת. אני נפרדתי מן הבנות בלחיצת ידיים רפה תחת עיניה הבוחנות של ארוכת השיער, והיא נפרדה מהן בחיבוק קצר ומאחת הסודניות בנשיקות.

בדרך למכונית החונה ברח' הגדוד העברי תמהה ארוכת השיער על צורת הופעתן של המזרח-אפריקניות הזרות. ואכן, כל מי שנקלע לגינת לווינסקי מגלה כי מרבית הנשים שם – גם אלה שעוטות מטפחות מגונדרות על ראשן בשמשן כרעלה מודרנית – מתלבשות באופן מסוגנן, וכמעט כולן לובשות מכנסי ג'ינס הדוקים הנודעים בכינוי השוביניסטי והגס שהודבק להם. אינכם מאמינים? הגיעו-נא גם אתם ותיווכחו במציאות המשונה הזאת. תמיד תמצאו אותן אחת עם רעותה, ולעולם לא לבד, אבל זהו הרגל הצניעות היחיד שסיגלו לעצמן.

על הכביש שכב איש אחד, ומכונית אחת אחר השנייה עשתה מאמצים עילאיים כדי לעקוף אותו, ובה בשעה לא לדרוס הולכי רגל אחרים. אתה לא רוצה לעזור לו לקום, שואלת אותי ארוכת השיער. הם נושכים, אני עונה לה. היא מתפלאת לשמוע זאת. אבל אי אפשר להשאיר אותו כאן, היא ממשיכה, הוא עלול להידרס. קראתי לעברו מקרוב, אבל הוא לא הגיב. נהג אחד יצא מן המונית, הזעיק סודני שחלף לידו, ושניהם גררו את המעולף אל המדרכה.

בית העם, אשר פלשנו אליו לפני כמה חודשים, מצוי במרחק של הליכה בת רבע שעה מגינת לווינסקי, אולם הנסיעה אליו ארכה כמעט אותו זמן. נפרדתי מארוכת השיער וטיפסתי במעלה המדרגות. בקומת הביניים עמד להיפתח דיון בנוגע לדרכי הפעולה בהפגנה המתוכננת ליום האשה הבינלאומי. השעה היתה שמונה וחצי, ומלבדי מצאתי בחדר שבעה אנשים שהתיישבו על שתי הספות היחידות וניהלו שיחה ערה. היכן כל השאר, חקרתי. אחת מהם שהציגה את עצמה כמי שהגיעה מירושלים הרחוקה, ענתה כי עוד מעט הם יגיעו, וסיפרה כי בפייסבוק הבטיחו למעלה מחמישים איש את השתתפותם.

הדקות נקפו ואנו נותרנו שם לבדנו. סימסתי לארוכת השיער לשוב בחזרה. היא נסעה לשחייה לילית בבריכה מחוממת, ועתה ביקשתיה לאסוף אותי כדי שנצא לבלות היכן שהוא. יצאתי לחדר המדרגות. גם שם התנהלה לה שיחה, בעצלתיים. הצטרפתי ויחד עימי בחור נוסף שאך זה הגיע. הוא שאל אותי היכן השירותים. הובלתי אותו אל תוך מסדרון צר, כשרק דרגשים ומשטחי עץ משמשים כמעקה מפני נפילה מטה. הצבעתי על דלת עץ רעועה: הנה בית השימוש! המחזה לא היה לרוחו. גם הוא הגיע לכינוס בנושא יום האשה. אף אחד אינו דואג לנשים בימינו, הוא מספר לי. אף מפלגה, אף מפלגה! המשיך.

האם 'מרץ' אינה עוסקת בזכויות הנשים, אני תמה באוזניו. דומה ששאלתי פרצה את כל הסכרים ברגע ההוא. הוא קילל את 'מרץ', חקר אותי בעד מי אני תומך לראשות המפלגה, וסיפר כי יצביע לאילן גילאון, כיוון שזהבה גלאון "לא עשתה שום דבר בחיים שלה והיא רק רודפת אחר כותרות". בתום כמה שניות של הפוגה, חזר לגדף את שמה והדליק סיגריה בינתיים. "היא רק צורחת כל הזמן", הוסיף ושתק. יש לנעול את ח"כ זהבה גלאון בתוך בית שימוש ושתצרח משם עד השמים, ביקשתי לעודד אותו, והוא אישר את דבריי, ולא הייתי צריך להתסיס אותו יותר, מפני שמעתה והלאה האשים את גברת גלאון בכל תחלואי החברה ובכל העוולות שנגרמות במדינה. הרצאה כה נוקבת מפי מישהו מעולם לא שמעתי.

עליתי יחד איתו לקומה העליונה. המפגש שהתקיים שם אמור היה זה מכבר להסתיים, ותהיתי האם כל האנשים הרבים שנכחו בו יבואו אף הם לדיון העוסק ביום האשה הבינלאומי. ג'ינג'ית חייכנית אישרה את ניחושי והודיעה לי כי זה מה שיקרה. אולם, עבורי כבר היה מאוחר מדי לשנות את תוכניתי. ארוכת השיער נכנסה אף היא לחדר הגדול, הבחינה בי וקראה: יוד, קום!

בדרך למכונית היא רצתה שאסביר לה מה היה פשר החיבוק שהעניקה לי "זו עם השיער המוחלק" (האריתראית). למען האמת, גם אני התפלאתי מאד. אני מיודד עם כמה פליטות מאפריקה, ומעולם לפני כן אף אחת מהן לא חיבקה אותי בגינה או מחוצה לה, במקום אחר. ארוכת השיער שאלה: האם אתה לא חושב שהיא מאותן אלה שטוות קשרים מיניים כדי להתקדם בחיים? כדי להרגיז עניתי לה כי כן, כך הוא הדבר. בתגובה היא הודיעה שאיננו יוצאים לבלות בשום מקום!

אי אפשר להכחיש, בתוך תוכי שוכן יצר שאינו רוצה כי המהפכה תגיע לקו הסיום. אני ממש נהנה ממנה. אני פוגש במהלכה אנשים שמהווים כל אחד לעצמו את מרכז עולמו. זוהי שלמות אינדיבידואלית שאף אחד מצופי 'האח הגדול' לעולם לא יבין מהי. בזמן שהם ראו אתמול בלילה חיים של אחרים בטלוויזיה, אני שוחחתי עם אנשים שיש להם חיים משל עצמם, כמותי.

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.