הטיץ והכספומט: הידרדרות השיח בקרב בני-נוער מובילה להקצנה בגסותם המינית

12/01/2012 ב- 12:13 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על הטיץ והכספומט: הידרדרות השיח בקרב בני-נוער מובילה להקצנה בגסותם המינית

הרומנטיקה כפי שהתקיימה מאז ומעולם, עד שהפציע המחשב האישי, מצויה בשלבי גסיסה מתקדמים ביותר. אתרי ההיכרויות שביקשו להביא פיתרון מהיר עבור ביישנים וביישניות, הפכו להיות ברובם שווקים של בשר. במקום המבוכה המסקרנת והאיטית ששלטה בהם לפנים, מוצאים כעת פירוט חזותי וחושפני אל מתחת לתחתונים. עד לפני שנים אחדות, היה הבחור מנסה כוחו בחיבור שירי אהבה מסורבלים. עתה, כמעט מיד הוא מתכתב עם בחירת-עיניו על גודלם של ויברטורים.

תופעת הפייסבוק ודומותיה דרדרה עוד יותר את השיח בין גברים ונשים. כשגבר נדרש להביע את כל מאווייו לאשה באמצעות סטטוס, משתרשות בחברה היעדרן של מחוות אחרות, כגון מבט-עיניים מושפל, הצצה כמו-אגבית למראה הלבוש, העזה לומר מילים בודדות זה לזו, המתרחשת במקריות מתוכננת – לרוב, משפטים חסרי-כול משמעות הגורמים להזעת-יתר. כל המבעים הללו היו ונעלמו.

נשים חטובות נוהגות ללבוש טיץ שחור בימי החורף החמימים. כך גם ארוכת השיער, שלובשת בדרך כלל חולצה לבנה, המונעת מפרחחים לנעוץ מבטים באגן ירכיה בשעה שהיא פוסעת ברחוב. כשהיא מתיישבת, מישהו יפיל חפץ בקרבת רגליה כדי לחזות בבד הדק המסתיר את מפשעתה. בעוד הציבור בכללותו מניח כי מדובר במעשה מפוקפק הגובל בהטרדה, אני סבור בהחלט שזוהי סטייה מינית. זו אינה סטייה על רקע ביולוגי, אלא סטייה מינית-חברתית.

הבה נתעלם לרגע מן המעשה הפסול לכשעצמו. נניח כי מקובל להתבונן לעבר איברים מוצנעים שלא בקפידה, כמו אצל בנות שלובשות טיץ. אני מסוגל לתאר במחשבותיי תריסר דרכים עקיפות לעשות זאת, אז מדוע לפעול בצורה הישירה והגסה של הפלת מצת או שריכת נעליים דווקא שם, לידן. קראו לזאת בהמיות או ברבריות. אני מכנה שיטה נלוזה זו כסטייה מינית-חברתית, מפני שהנורמות החברתיות כבר אינן אוכפות ומקדשות את השיח המקדים (Small talk). בפועל, מתבצע אונס חזותי – במקום המלל המרענן שישיג אותה המטרה באמצעים שאינם פחות שקופים.

אם פעם היתה נשאלת בחורה "מה השעה", אפילו מתחת לביג בן, כדרך מטופשת ליצור עימה תקשורת, היום כבר ויתרו על כך כליל. עתה, משתמשים מיד ברמזים מיניים עבים שלא ניתן לטעות לגביהם. עידן השאלות התמימות או התמימות-לכאורה נכחד. התקופה העכשווית מתאפיינת בפתיחות מינית, אבל גם בישירות מינית שאינה מענגת תמיד את נמעניה. הפתיחות המינית מתאפיינת בלבישת טיץ. הישירות המינית מתאפיינת בתגובות בוטות מצד הסביבה.

לפני כמה ימים נעצרתי בדרך בפתאומיות, כדי ליטול יונה פצועת-כנף מידי תיכוניסט פרוע. הוא שיחק איתה כאילו היתה חפץ חסר-חיים. המקרה התרחש בתחנת אוטובוס, ובינתיים הצטרפו תלמידים נוספים. נערה אחת שלבשה טיץ התיישבה על הספסל שממולי, ואחד הברנשים הצעירים, שכלל לא הכירה, העיר לה בשחוק: רק שתדעי שרואים לך את כל הכספומט.

המשכתי ללכת והיונה בידי, ובינתיים טלפנה אליי ארוכת השיער. לא התאפקתי ושאלתי מה פירוש ההתבטאות, כי לא הכרתיה. התברר שמשפט זה אינו חדש לה כלל וכלל. החריץ של הכספומט, הסבירה לי. ברגע ההוא חשתי געגועים עזים לביטוי השחוק "מה השעה". בראייה לאחור – מזמננו אנו – הוא לא היה כה נורא. בקצב ההידרדרות הקיים, עוד שנתיים ודאי נתלוצץ בנוסטלגיה גם על הטיץ והכספומט. זוועה!

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.