שלמה מעוז צודק: בשדרות רוטשילד התקיימה מחאתה של האצולה הוורדרדה

11/01/2012 ב- 21:51 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על שלמה מעוז צודק: בשדרות רוטשילד התקיימה מחאתה של האצולה הוורדרדה
תגים:

ערב-רב של אנשים התקבץ בשדרות רוטשילד בקיץ האחרון, כדי למחות נגד כל עוולה חברתית קיימת או מדומיינת. רובם היו חילוניים, אך ראיתי גם חובשי כיפה ביניהם. בעיר חילונית כתל-אביב לא ציפיתי לראות את בני הציבור הדתי בהמוניו. חלקם מתגוררים בסביבה מימים ימימה, והם באו לצפות במתרחש. חלקם הגיעו מרחוק על מנת למחות נגד המחאה, והיתה זו זכותם האזרחית להשמיע גם כן את קולם. מה מניינם של חובשי הכיפה שהקימו אוהל, זאת אינני יודע. על סמך עיניי אוכל לקבוע במידה רבה של אמת שזו היתה מחאת החילוניים. בסופו של דבר, הממשלה אינה עושקת אותם. היא רק כלי-שרת בידי החרדים והמתנחלים בעלי הכיפות הסרוגות.

אני גר במרחק הליכה ממערב לשדרות רוטשילד, ומלבד ביקוריי היומיים בשדרה במהלך המחאה, סייעתי בהקמתם של מאהלים נוספים, ובהם שהיתי מרבית הזמן. בגן התקווה ובשכונת ג'סי כהן הוקמו מאהלים של מחוסרי דיור, שמצוקתם הכלכלית היתה מדכאת, ודחתה את בואם של משתכנים מרקע אמיד יותר. המאהל התוסס ביותר הוקם בגינת לווינסקי. הוא אויש בעיקר על ידי צעירים שמתגוררים בפלורנטין, ולכן היווה מוקד משיכה לקהלים רבים. רק שם אפשר היה להיתקל ביוצאי חבר העמים שביקרו בו ואף לנו בתוכו.

היעדרותו של הציבור הרוסי לא הפתיעה אותי. תרומתם לצה"ל היא אדירה, אך שום כור טרם הצליח להתיכם בתוך גרעין החברה הישראלית. הם שומרים על שפתם, מפטפטים בה גם מחוץ לביתם, ומצביעים ברובם לחברי התנועה הגזעניים ביותר שידעה הארץ הזאת. אני לא הופתעתי מכך שאנסטסיה מיכאלי שפכה כוס מים על ח"כ ערבי, ושהשרה סופה לנדבר השקיטה את עולי אתיופיה בהכריחה אותם לומר תודה על מה שהממשלה לא עשתה למענם. באופן אישי, טרם נתקלתי ביוצא ברה"מ שהינו גזעני, אולם ביום הבחירות מתברר שהוא נוהג כקולקטיב. הוא וכשכמותו מצביעים עבור איווט ליברמן וחבר רשעיו, להוציא את השר לביטחון פנים, שהוא צדיק במפלגת סדום.

לא נתקלתי במצביעי ימין מרובים במהלך המחאה הזאת. במאהלים שמחוץ לשדרות רוטשילד סיפרו לי אנשים כי הם לא הצביעו כבר שנים רבות. הם מהווים את שליש הציבור שנשאר בבית בימי הבחירות מרוב ייאוש. כמעט כל אלה מחו בפעם הראשונה בחייהם. זו היתה הבעתם הפוליטית היחידה מאז ומעולם. היו ביניהם יוצאי אשכנז ויוצאי ערב. קיבוץ גלויות לכאורה. ספרדיים כמוני היו מעט מאד. דוברי הלדינו הוכחדו ברובם בזמן השואה. אנו מיעוט הולך ונעלם גם בישראל, ועולי מרוקו מתחזים לנו. הם אינם ספרדיים אלא מזרחיים. ספרדיים הם רק מזרח-אירופיים, רק אלה שמדברים לדינו.

לעומת זאת, בשדרות רוטשילד רוב משתתפי המחאה היו בני החמולה האשכנזית שאי אפשר לטעות בהם. ימים ולילות הסתובבתי בשדרה, ולא שמעתי אפילו פעם אחת את הרעש המזרחי המכונה מוסיקה בפי יוצאי ערב. עורם היה ורדרד ומדושן, כפי שהם נוהגים לכנותם, וכל מי שהגה בקרבתם את מילותיו בהטעמה של ח' ו-ע', מצא את עצמו מיד לבד. איש לא היה מוכן להקשיב לו יותר. מרבית המוחים ברוטשילד היו שמאלנים ציוניים כמותי, ורק מיעוט נמנה על האנרכיסטים מן השמאל הרדיקלי. אולם, התקשורת הוורדרדה והמדושנת נתנה רק להם פתחון פה, ובכלל, הדירה רגליה ממאהלים מעניינים יותר, בגלל שצבע העור ששלט בהם לא נשא חן בעיני הכתבים.

עד הקיץ האחרון לא תפשתי עד כמה החברה ישראלית מפוצלת כל כך, עד כמה זרמים גזעניים שוקקי חיים בתוכה. שלמה מעוז, הכלכלן המפוטר של 'אקסלנס נשואה' צדק כשאמר כי בשדרות רוטשילד התקיימה בעיקר מחאתה של האצולה הוורדרדה. במאהלים אחרים התקיימה מחאתו על המעמד הנמוך, ואוכל להעיד כי רובו המכריע השתייך לעדות המזרח.

כשלושה שבועות לאחר פרוץ המחאה הגיעה דפני ליף לישון במאהל לווינסקי. אני והיא שוחחנו עד השעות הקטנות של הלילה, על רצון הממשלה להפריט את הגנים הלאומיים. לפנות בוקר נרדמה על המזרן שנח על הדשא, ואני המשכתי לשוחח עם קונגולזית אחת. כשהקיצה דפני ליף משנתה היא אמרה: "ממש שבת אחים גם יחד". ומילותיה רק חיזקו את דעתי עליה: היא היתה מנותקת מן המציאות. היא מעולם לא הצליחה לראות את התמונה כולה. התקשורת הוורדרדה הכתירה מנהיגת-מחמד בדמותה ובצלמה.

המחאה שהתקיימה בקיץ האחרון היתה מחאתם של שני מחנות בחברה הישראלית: החילוניים מן המעמד הבינוני, והחילוניים מן המעמד הנמוך, ומעולם לא נוצרה ביניהם אחדות דעים או אחוות רעים. אי אפשר היה לגשר בין יושבי המאהלים בג'סי כהן ובגן התקווה להפנינג שהתקיים בשדרות רוטשילד. מדי יום שבתי הביתה עם כאב הולך ומתגבר. ללא המחאה החברתית, הייתי חי עדיין בעולמי האטום ולא יודע מה מתחולל סביב. עתה, אני יודע כי מלאכתם של מצדדי המחאה הינה מרובה. באביב הקרוב הם יבעירו את הארץ הזאת לאורכה ולרוחבה. זו תהיה מהפכה מדממת, כפי שכותבים עליה בספרי ההיסטוריה. הממשלה היא זו שנותרה אטומה.

הערה: שלמה מעוז דיבר על הגמוניה אשכנזית גם במקומות אחרים. אינני בקיא בה ולא אוכל לחוות דעה. את דבריי על מחאת רוטשילד סיפרתי לפי ראות עיניי. לא ניתן להתכחש להם, למרבה הצער.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.