מי כמעט אנס את מירי שילון?

07/12/2011 ב- 17:04 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על מי כמעט אנס את מירי שילון?
תגים: ,

ראשית יש לומר כי ניסיון אונס כמוהו כאונס לכל דבר. כך מדווחות לי מותקפות מינית שפונות אליי, משום ש'התיבה הלבנה' היא המקום היחיד בבלוגוספרה שמטפל בנגע הזה מבחינה בינלאומית. אתמול פנו אליי מתחנת טלוויזיה אינדונזית להתראיין דרך מצלמת רשת בנוגע למעשי האונס המתבצעים על רקע דתי באירופה. נאמר לי כי בשידור יצפו יותר מארבעים מיליון איש. לא הסכמתי. אני מבכר לפעול מאחרי הקלעים. ברגעים אלה ממש אני מטפל בפרשת אונס חמורה מאד שהתרחשה במדינה מערב-אפריקנית. ואם מישהו עדיין מגחך לעצמו, אוסיף ואומר כי בשנתיים האחרונות הציפו אותי תחקירנים ישראליים בבקשות מידע לגבי פרשות מקומיות. למען האמת, אינני יודע בדרך כלל יותר מהם. נעלמה מתבונתי הדרך בה כולם מגיעים אליי בסופו של דבר.

הרשו לי, אפוא, ליטול אתנחתא קצרה מן הפרשה האחרונה שמסעירה את העולם, ולומר כמה מילים על ניסיון האונס בגברת מירי שילון, שלא ידעתי מיהי עד שנודע לי דבר קיומה רק היום. היא מספרת, ללא בושה, כי למרות השנים הרבות שחלפו מאז המקרה, הצלקת אינה מחלימה. משפט זה מעיד הכול, בעצם.

צלקת נשארת, היא אינה נעלמת. היא קיימת כדי להזכיר לנו מדי יום כי היא שם, כמו הר שאי אפשר להסתיר. ילד שנושא צלקת על זרועו בשל נפילה מעץ, יהסס לטפס שוב על אילנות גבוהים. את הכאב והנפילה הוא כבר שכח. אבל לא את הצלקת. היא תמיד הולכת איתו לכל מקום, ומזכירה לו מדוע היא שם, מדוע עליו להיזהר.

לעומת זאת, פצע מחלים. אבל מירי שילון מדברת גם על צלקת. כלומר, הפצע הפתוח עוד לא הגליד, ולמרות שאיש אינו שם לב אליו מלבדה, היא נזכרת בו בכל יום מחדש, משל היה צלקת מוחשית. זהו השבר הגדול שפוקד אותה. זוהי הבעיה שכל הגברים אינם מצליחים לתפוש. הם מהרהרים רק על ההיבט החודרני באונס, על הדחף המיני שהשתלט על האנס, וסבורים לעצמם כי אם לא התבצעה חדירה, אז המקרה הוא פחות חמור מאשר היה זה אונס של ממש.

אולם, אף אשה אינה חושבת כך כמותם. מבחינתה, התקיפה עצמה, הרצון המטורף של זר גמור או מכר, להשתלט על גופה, הם אשר פוצעים את נפשה; והפצע הזה אינו יכול להחלים עוד לעד. הצלקת היא צלקת נפשית. היא נמצאת שם, גם כאשר מירי שילון מחייכת וצוחקת, ונראית מאושרת. אבל, האמת היא שונה. היא אף פעם לא תוכל להיות מאושרת כשהיתה. כל חייה יעברו עליה במחשבות על אותם רגעי חרדה, וגם הפחד ימשיך לרדוף אותה לעולמים.

אני חפץ לומר לבעלה, דן שילון, בהזדמנות זו, כי עד כה לא חיבבתי את אישיותו הטלוויזיונית, ואחרי שאמר את מה שאמר, שיניתי את דעתי. האומץ שהתפרץ מתוכו, היושרה שהיתה בו, העניקו שירות רב למפעל האנושי במיגור תופעת האונס. יש לדעת כי לאונס אין תשתית אבולוציונית. פסיכולוגים צרחניים ימשיכו לזעוק זאת, אבל חשיבותם ותרומתם למדעי החיים היא אפסית. יש בכוחנו לעקור את השורש הרע באמצעות חינוך, מפני שהאונס הינו בן-תרבות, ואינו דומה כלל לכפייה המינית שפועלת אצל יונקים אחרים.

יש להמשיך במסורת הגילויים, אותה החלה באומץ מיס עולם לינור אברג'ל, המשיכה ד"ר אורלי אינס, והיום היתה זו מירי שילון שאישרה את דברי בעלה. אל לה לאשה להתבייש. הבושה משרתת את האנס – לא את בנות מינה. לפיכך, מוטב אם תנהג מירי שילון כמו קודמותיה ותספר לאומה ולמשטרה מיהו הפושע. שום חוק התיישנות לא יחול על דבר הגילוי שלה. זה יהא עונשו של הרשע.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.