הצצה אל ועדת טרכטנברג: בואו נראה מה יודע פרופ' רפי מלניק על כלכלה

19/11/2011 ב- 17:48 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על הצצה אל ועדת טרכטנברג: בואו נראה מה יודע פרופ' רפי מלניק על כלכלה
תגים:

אינני זוכר עתה באיזו שעה התעוררתי ב-12 בינואר 1999. כפי הנראה, זו היתה שעת בוקר מאוחרת. ביומני כתבתי: דיברתי עם ד' עד שלוש וחצי לפנות בוקר, מטלפון ציבורי, בקור מקפיא. לא הצלחתי להרגיע אותה. היא רוצה שאגיע אחר הצהרים לביתה, אחרת לא אראה אותה יותר. לעזאזל איתה, אבל היא צודקת. צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. תהיה לי הזדמנות להיפגש עם מנדל מחר ביפו. ולא לשכוח לברר באילו סקטים שיחקה Tevaite Vernette (במקום סרטים, רשמתי סקטים).

התלבשתי ונסעתי ממצפה רמון צפונה, אל ד'. היא החטיפה לי מכות בעזרת הכרית שלה, כהרגלה, וכדרכי הצלחתי לפייס אותה. לא התקשיתי כל כך. בכל פעם שהיתה מכה אותי, וצוחקת ובוכה בו-זמנית, הייתי מצליח להגניב לשפתיה כמה נשיקות, עד שהיתה נעתרת לי. אהבתי אותה יותר מכל דבר אחר שבעולם. היא ידעה זאת, אני מנחש. עתידים היינו להימצא בזוגיות מטורפת שנה ועשרה חודשים נוספים, עד שנמאס לה, בצדק.

למחרת הצטרפתי אל מנדל והלכנו לבקר אצל חבר שלו, שהתחיל בחזרה בתשובה. הוא עדיין התבייש לשאת כיפה על ראשו. במקומה חבש כובע מצחייה. מנדל כהרגלו שלף סיגריה וביקש מאפרה. על השולחן הונח פסל של עגל הזהב ותחתיו קערה. מנדל הדליק את הסיגריה, אבל מאפרה לא הובאה. בעודי תוהה מה לעגל הזהב ולחוזר בתשובה, החל הלז לסלק את האפר על גוף העגל, ולבסוף מעך את הסיגריה הבוערת על ראש הפסל כדי לכבותה. עגל הזהב שימש כמאפרה קבועה בבית ההוא. טירוף!

רק שלוש שנים אחר כך פגשתי שוב את אלי. הוא יצא בשאלה, עבד כמעצב גרפי והזמין אותי לארוסיו עם בחירת לבו. התפלאתי; בגלל ההזמנה, בגלל מה שעובר עליו, ונזכרתי שעבד כיועץ השקעות, דיבר בלי סוף על עידן היורו וכמה שהדבר יתרום לכלכלת ישראל. פתאום שלף מנדל את ארנקו והציג בפניי 10 יורו. זו היתה לי הפעם הראשונה למשש את השטר. התבוננתי בו משני עבריו, וסיכמתי את מסקנתי במילים הללו: אין לו שום סיכוי, הוא אינו מוצא חן בעיניי.

את דעתי על היורו לא שיניתי מעולם. אני לא אוהב אותו. יש דברים שאינני אוהב, לא תמיד אוכל למצוא סיבה, לא תמיד ישנו הסבר. זו התחושה ואני חי עימה בשלום.

אלא שאני אדם מתוסבך מעט. לפעמים אינני יכול לחיות בשלום עם אלה שאוהבים את הדבר אשר אני ממש שונא, ונתמזל מזלו הרע של הכלכלן רפי מלניק להצטרף לחוג האנשים שאינני מחבב. הוא אוהב את היורו, זו הסיבה כולה.

אי אפשר להאשים אותי. בכל השנים הללו, כמו שעון קוקייה שיוצא במחולות תימניים, מלניק לא מפסיק להקיש על מצחנו כל מיני תחזיות שלא התגשמו, שאין סיכוי שתתגשמנה, ולפי דעתי, גם אינן עומדות בקריטריונים של תחזית כלכלית. היותו פרופסור לכלכלה שזוכה לשבחים, אינה מענייני. במבחן "הצב המעופף" הוא אינו מצליח. כלומר, מבחינה טכנית, אי אפשר לעוף יותר מדי לאט, ואילו מלניק מצפה שנתאזר בסבלנות, שכולנו נמתין עד קץ הימים כדי שיתברר כי צדק. אני לא מתכוון לחכות: מלניק הוא חזאי מפוקפק!

לא אלעיט אתכם בהמון נתונים. אציג בפניכם כדוגמה מעט מעיקרי השיחה שערך עימו סבר פלוצקר בשנת 2004, ואלה דבריו בצמצום:

רפי מלניק: מדינות אירופה שמצטרפות לגוש היורו, מצליחות להוריד את האינפלציה ולהאיץ צמיחה, מבלי לשלם את מחיר הריבית הגבוהה והמיתון המתמשך, כמונו. אולם, אם נאמץ את היורו, יזכה המשק הישראלי לאינפלציה אירופית נמוכה ולריבית נמוכה.

המציאות: מלניק שוגה באופן נחרץ. אותן מדינות שהצטרפו לגוש היורו נלחמות בצורה מעוררת רחמים נגד האינפלציה המרימה את ראשה פעם אחר פעם, הצמיחה בכלכלתן כלל אינה מתקיימת והמיתון הולך ומעמיק, ואילו אצלנו הריבית הינה נמוכה מאד, ובמקום שיהא מיתון, המשק הישראלי ממשיך לפרוח ולשגשג. כל אירופה מתקנאת בצמיחה שלנו.

רפי מלניק: ישראל צריכה לוותר על עצמאותה המוניטרית מכיוון שלכלכלה קטנה מאד כמו שלנו, שפתוחה לגמרי לתנועות הון זרות וממוקמת בשולי גוש מטבע ענק, תהא עצמאות מוגבלת מאד, שהוויתור עליה אינו הפסד אלא רווח למשק.

המציאות: מלניק שוב שוגה באופן נחרץ. אם היינו מצטרפים לגוש היורו ומוותרים על עצמאותנו המוניטרית, היה המשק הישראלי מסתבך שבעתיים מאשר כלכלות איטליה וספרד, בגלל שאנו נושאים גיבנת של צרות גיאופוליטיות. העצמאות המוניטרית היא שמאפשרת לנו את הגמישות שחסרה כל כך בכלכלות אירופה הגוססות.

רפי מלניק: השקל מהווה מחסום משמעותי לסחר חוץ ולהשקעות. הסרת המחסום של המטבע הישראלי תגרום להרחבה ניכרת ביצוא הישראלי לאירופה.

המציאות: מלניק שוב שוגה באופן נחרץ. סחר החוץ של ישראל עם מדינות העולם הולך ומתרחב, והיצוא לאירופה גדל באופן חסר תקדים. השקעות החוץ בכלכלתנו ממשיכות לזרום, ואין להן אח ורע בעולם הפיננסי.

רפי מלניק: עם כינון גוש היורו הגדול על מפתנה של ישראל, ייחשף השקל עוד יותר לתנודות אקראיות, ובגלל החשש מניוד וכדי לשמר את היציבות, בנק ישראל יעלה את הריבית בכל פעם שמתבצעת תנודה חריפה וחריגה בשער השקל.

המציאות: מלניק שוב שוגה באופן נחרץ. בנק ישראל הוריד את הריבית לדרגתה הנמוכה אי פעם, ושמר על יציבות השקל באמצעות שינויים מזדמנים בביקושים למטבעות זרים.

ולסיכום, נקנח בדבריו של עיתונאי 'ידיעות אחרונות':
פרופ' רפי מלניק בחן את היתרונות והחסרונות של שתי האופציות – המשך קיום השקל או ביטולו והצטרפות לגוש היורו. תשובתו המוחצת: למשק הישראלי כדאי לוותר על השקל ולהנהיג את היורו במקומו, מוקדם ככל האפשר.

——————-

ועדת טרכטנברג לשינוי חברתי-כלכלי, בה ישב גם פרופ' רפי מלניק כחבר מן המניין, פנתה לציבור וביקשה שישלחו אליה הצעות, המלצות וטענות. אני בחרתי למעון את איגרתי אל מלניק. ויתרתי על תיאור לילות החורף הקפואים במצפה רמון, על סיפור ההתעללות בעגל הזהב, והסברתי ללא הקדמות, כי רק אימוץ היורו יחלץ את המשק הישראלי מן הבוץ, כי רק הוויתור על השקל יצעיד את החברה כולה קדימה.

ובכן, לנוכח התרסקות כלכלות היורו, אי אפשר היה לצפות כי המלצתי תתקבל בברכה. ברם, על סמך תחזיותיו החדשות של מלניק גיבשה ועדת טרכטנברג את המלצותיה לממשלת ישראל, בין השאר. ואני שואל: למה? מה יש בו? האם בגלל שרכש את השכלתו בברקלי, מעוז הקפיטליזם העולמי?

זוהי עוד פיסה אודות האמת על ועדת טרכטנברג.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.