למה הם משועשעים כל כך?

13/11/2011 בשעה 18:03 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על למה הם משועשעים כל כך?

אני מתבונן בתמונה הזאת, מציץ במועד בו צולמה, ותוהה מה הביא את אביגדור פלדמן ללבוש על פניו שביעות רצון ביום כזה. ציון אמיר – בקושי מסוגל להתאפק – מצליח איכשהו לשמור על ארשת רצינות, אבל בתוך תוכו הוא ודאי מקרטע מצחוק. ואילו אבי לביא, אינו דופק חשבון לאף אחד. אינני טוען שאינו שולט בעצמו, אבל מנגד הוא גם לא מסתפק בחיוך מאולץ. פיו פעור מעט לרווחה, עיניו מתענגות מעליצות ומי יוכל לנחש מה חולף בהרהוריו.

שלושת המשפטנים המכובדים, סנגוריו של משה קצב, זה עתה עזבו את ביתו בקרית מלאכי לאחר שהורשע בבית המשפט המחוזי באשמת אונס. הוא, נשיאנו לשעבר, יושב על מרצפות המטבח, אבל וחפוי ראש, והם, שנכשלו במלאכתם לפי כל הדעות, אינם מצליחים להסתיר אושר עצום ברגע ההוא. החדווה אינה מביישת אותם. מוזר, הלא כן?

הביטו בפלדמן הכרסתן עד כמה הוא מדושן מעונג, עד כמה ניתן לטעות ולסבור כי הזחיחות שורה עליו. הוא מישיר מבט אל הצלם, אדי ישראל, כממתיק סוד – סוד השמור רק להם בסיטואציה ההיא. אבי לביא צועד במרץ קדימה. הכיפה המונחת על פדחתו בזווית מבדחת, מוסיפה עוד יותר תימהון. לו יכולתי לדעת מה הגחיך אותו בשניות ההן.

מתוך הרגל השמור לאנשים חשובים, ציון אמיר מסיח את דעת הצופים ושולח יד אל מקטורנו. אין שם דבר, אבל אנשים כמותו מתבשמים מאותו הרגל תובעני לשלוח יד לפה ולכאן, כדי שנחשוב מה יש בפנים. הו, לבטח מסמכים חשובים. ומסמכים חשובים למי יש? לאנשים חשובים, כמובן.

יש להחליט מבין שתי אפשרויות: האם רואים אנו מבע קומי על פני השלושה, מעין התגנדרות התלויה בסיטואציה, או שאלה הם הנצחתם של מנעמי החיים, אותם תעלולים משפטיים שלפעמים פועלים, ולפעמים לא, אבל מרפדים בהחלט כמה כיסים.

קשה לדעת ממבט ראשון. הרי פלדמן לא נראה כה מיוסר מן ההרשעה "שנפלה כרעם ביום בהיר" על מרשו. אבי לביא, אם היה כמותי, כבר היה עומד לנעור. ואילו ציון אמיר עדיין "עסוק" עם המסמכים החשובים, כיאה לאנשים חשו…

מי עוד נמצא שם? צלם 'מעריב', כמובן. ומאחורי אזנו הבשרנית של פלדמן מתהלך אזרח, שמא עובר אורח תמים, שמא קשור הוא בהידוק לפרשה שלפנינו. שימו נא לב, לסדקים המרובים בדרך. מחורץ הכביש כמו פרצוף של נגן סקסופון בעיירת שחורים אמריקנית. שעות אחר שעות אני יכול להתבונן בתצלומי דיוקן כאלה, לעקוב אחר כתמים נעלמים מן העין ולמצוא שם הרבה חוכמה. והנה, מה רואות עינינו?

צלם! הנה עוד צלם!

שימו לב לזרועות החשופות מעל המקטורן המצוחצח של ציון אמיר. מישהו מצלם את עורפם של שלושת הסנגורים המכובדים. הוא צילם אותם לפני כן, כשהתקדמו אליו, והדבר אשר שעשע אותם כהוגן ודאי קשור אליו. הוא כבר מאחוריהם, והם ממשיכים לפסוע קדימה במרץ, אבל המפגש החזותי ביניהם הוא אשר גרם לאביגדור פלדמן להמתיק סוד במצמוץ גמלוני עם הצלם, הבא לקראתו; לאבי לביא להיראות כמי שלא ידע עדנה כזאת מימיו; ולציון אמיר לשלוח ידו באופן מגושם ל…

הרי כי כן, פענחתי את התמונה המופלאה הזאת.

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.