חמש דקות של התפעמות: דרדקים הפיקו בעצמם סרט על קרקוס והדרקון

01/11/2011 בשעה 13:12 | פורסם בדברים מעניינים יש בעולם | סגור לתגובות על חמש דקות של התפעמות: דרדקים הפיקו בעצמם סרט על קרקוס והדרקון

מעל גבעת ואוול, בקרבת נהר ויסלה, ניצבת טירה עתיקה ומרשימה. בקתדרלה שמצויה בין חומותיה קבורים רבים ממלכי פולין. מתחת לה נפרשת העיר העתיקה של קרקוב.

אבל זמן רב לפני ייסודה של קרקוב, בטרם הוקמה הטירה, התקיים שם ישוב קטן של אנשים שלווים, שעיבדו את אדמתם, קצרו את השדות ומשקיהם שגשגו. בערב, כשתמה העבודה והשמש שקעה, היו נאספים כולם סביב המדורות, והזקנים סיפרו סיפורים אודות הדרקון הרשע שחי לו במערה חשוכה ועמוקה בתוככי גבעת ואוול (Wawel).

הכניסה למערה היתה מכוסה בשיחים סבוכים וענפים קוצניים, ואף אחד לא העז להסתכן ולהישאר בקרבת הפתח זמן רב מדי, שמא יעיר את היצור שבפנים. אולם, חמישה נערים בלתי-אחראים, שלא האמינו לאבות אבותיהם, וסברו כי הסיפורים שסופרו להם הם שטותיים, החליטו להוכיח זאת בדרכם הפזיזה.

חרף אזהרות חמורות ששמעו מפי המבוגרים, הנערים הצעירים חימשו עצמם בלפידים ובאבני חלמיש והחלו לטפס על הגבעה. בעמל רב פילסו נתיב דרך השיחים העבים, והגיעו אל פתח המערה. התבוננו החמישה לתוך המערה באמצעות אור הלפידים שנשאו בידיהם ולא יכלו לראות דבר. הם נכנסו אט אט פנימה וחשו את נוכחותו של הרוע סביבם. האוויר היה מצחין כל כך עד שכבר רצו לנוס ולברוח משם, אך חששו להתמודד עם הבושה אם ישובו אל הכפר בגלל האימה שנפלה עליהם. הם התעקשו להתקדם אל תוך המערה הארוכה והצרה. הלפידים הטילו צללים מחרידים על קירותיה. הם יכלו לשמוע נשימות עמוקות, אבל עדיין המשיכו ללכת. לפתע, ראו מולם גוש ענק מתרומם. הוא היה מכוסה קשקשים ירוקים, וגרוע מכך, הוא התעורר משנתו.

למותר לציין, שהנערים פתחו בריצה הכי מהירה אי פעם בחייהם לעבר פי המערה. מאחוריהם נשמעו שאגותיו הרמות של היצור הנורא, והם הרגישו את נשימתו החמה על גבם. הם לא טרחו להסתובב ולהביט, אלא הידרדרו מטה בצדה של הגבעה, מועדים ברגליהם ומתגלגלים עד שהגיעו למרגלותיה. רק אז הסתכלו מעלה וראו את הדרקון האיום ניצב על הפסגה עם שיניו החדות ועיניו הבורקות מרוע. הדרקון עשה את דרכו במורד. הוא היה רעב מאד בגלל השינה ארוכה, וצעד היישר אל עדר הבקר שבשדות המרעה, שם חטף פרה חסרת מזל, ונשא אותה בחזרה אל המערה שלו. האנשים היו המומים ומפוחדים והנערים חמקו משם. הם נתקפו בושה בגלל כל מה שעוללו.

מאותו יום ואילך לא היתה שלווה בכפר. מדי בוקר הופיע הדרקון ונטל עימו קרבן. לפעמים כבשה, או נורא מכך, ילד או אפילו אדם מבוגר. אנשי הכפר קראו ליצור המחריד 'סמוק'. הגברים התאגדו כדי להרוג את הדרקון, אבל הנשק הפרימיטיבי שברשותם לא יכול היה לפגוע בקשקשים העבים שלו. אנשים רבים מתו בניסיון לפטור את הכפר מן הקללה הנוראה הזאת.

באותו כפר חי אדם מלומד בשם קרקוס (Krakus). חלק מן האנשים חשבו שהוא קוסם, כי היה משתמש בצמחי מרפא כדי לטפל בחולים. תושבי הכפר הגיעו אל קרקוס כדי לבקש את עזרתו. קרקוס הגה בדבר זמן רב, בחן את עשבי המרפא, וכל אותו זמן מלמל לעצמו. ואז  התחיל לרקוח משחה. הוא זימן את הכפריים וביקשם להביא כבשה אליו. הוא משח אותה בתערובת בעלת ניחוח רע, ונשא את הכבשה במעלה הגבעה והשליכה לתוך המערה.

לאחר כמה רגעים מותחים, נשמע קול רם של דרקון כשהוא רועם ושואג בדרכו אל נהר ויסלה. התערובת שנמשחה על הכבשה גרמה לו לכאב חד וקשה מנשוא. הדרקון שתה ושתה עד שהתחיל להתנפח. יש אומרים שלגם יותר ממחציתו של הנהר באותו יום. ובכל זאת שתה כדי להשקיט את הצריבה האכזרית בבטנו. פתאום היה פיצוץ גדול והדרקון התפקע!

אנשים שמחו על מותו של היצור המפחיד. הם התרשמו כל כך מחוכמתו של קרקוס עד שהזמינו אותו להיות שליטם. הם בנו מבצר בראש הגבעה ומתחתיו שגשגה העיר תחת שלטונו. העיר נקראה קרקוב לכבוד קרקוס. כאשר קרקוס מת, ערך למענו העם טקס קבורה מפואר, וברבות השנים הוקם תל מרשים מעל קברו. כל מי שביקר שם, הביא במו ידיו עוד עפר להניח על התל כדי להנציח את זכרו של המלך החכם.

האזכור המתועד הראשון של קרקוס היא בכרוניקה של מלכי פולין ונסיכיה משנת 1190, שנים רבות לאחר ייסודה של העיר. אך האגדה אודות מלחמתו בדרקון עודה מסופרת ברחבי אירופה. הרהיבו לעשות זאטוטים בני חמש בלבד, שעל פי ציוריהם ובעזרת קולם הופק סרט אנימציה מרשים בשם: קרקוס והדרקון.

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.