כואב הלב: השמאל הרדיקלי במשבר החמור ביותר מאז היווסדו בישראל

19/10/2011 בשעה 13:36 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על כואב הלב: השמאל הרדיקלי במשבר החמור ביותר מאז היווסדו בישראל
תגים:

לזכותם של השמאלנים הרדיקליים ייאמר כי פגשתי רבים מהם בערי האוהלים שקמו בקיץ האחרון ולא כולם מכוערים. אנו רגילים להיחשף למראה הזוועתי של מרצים רדיקליים מן האוניברסיטאות השונות, אך מתברר כי כמה בחורים עובדי כפיים, חרף היותם מטורללים לגמרי, דווקא נראים בסדר גמור. כמובן, עוד לא נולדה שמאלנית רדיקלית בעלת חן, אך מי יודע מה ילד יום.

יש גם לומר בשבחם כי למרות ששכלם משובש, נמצאים ביניהם דוברים שמצליחים להסביר ברהיטות ראויה להלל את משנתם הגזענית נגד יהודים, אבל אף אחד מהם לא היה מוכן להקשיב לדברי טעם המפריכים את השקפתם הכללית. כמו שור המובל בנזמו, כך השמאל הרדיקלי סגור ומסוגר מפני חשיפה לדרכים אחרות.

אחת הרדיקליות, שאינה מכוערת אך גם אינה יפה, הפליאה להסביר לי בקולה המיוסר שהיא תומכת בכל לבבה בשחרור חיילים חטופים, ומקווה כי אלה ילכו וירבו, כי זוהי השפה היחידה שמבינה ישראל המטומאת. למען האמת, לא הפריע לי כלל מה אמרה בשיחה ההיא. רציתי שתמשיך לדבר ולדבר, והוקסמתי עד לשד חושיי מן הקול המרטיט שניחנה בו. שמה מיכל, יש לה לשון ארוכה, ואם היא נמנית בין קוראותיי המזדמנות, אני הוא זה שמיששת את כתפי הפלדה שלו, אחרי שהערת לי כי נשרטתי כהוגן, ואני התנצלתי על כך שאיני חש דבר.

דומני כי אחרי שתמה עסקת שליט המוצלחת, אשר במתווה שלה תמכתי בכל לבבי, מצויה בידינו העת לערוך חשבון כולל של רווח והפסד למען מיכל הנחשונית וחוג חבריה שונאי-האמבטיות.

בשבוע שעבר, אחרי ששתי נערות נורבגיות נאנסו בברוטאליות בידי חבורה שמנתה חמישה ערבים, שוב קם קול זעקה נגד הממשלה המכהנת באוסלו, ושוב החרידו קריאות נקם את רחובות העיר ההומים ימניים קיצוניים. אווירת המהפך מורגשת היטב שם. מתברר כי רוב הנורבגים מרוצים מן העובדה שחלק מכריע מן הנטבחים באי היו מוסלמים, אבל את התוצאות המזעזעות של המשאל מסרב מכון המחקר לחשוף. התקשורת המקומית ניזונה רק מהדלפות מכוונות מצד יודעי דבר. מהי המשמעות? השמאל הנורבגי הוא המממן העיקרי של הפעילות האנטי-ציונית בארץ. כשהוא ייעלם מן הזירה הפוליטית, השמאלנים הרדיקליים שלנו יחטפו מכה אנושה, ממנה יתקשו להתאושש.

חתן פרס השלום הנורבגי, ברק אובמה, הפך במרוצת השנה האחרונה לזאב שהשיל מעליו את עור הכבש. לא רק שגמר אומר להרחיב את מחנה המעצר במפרץ גואנטנמו, במקום לסגור את שעריו כפי שהבטיח, עתה נראה כי החליט לחסל באופן ממוקד את יושביו העתידיים. בשנה הראשונה לכהונתו, פנו שוב ושוב, ללא לאות, בכירי השמאל הרדיקלי בישראל אל הדייר הראשי בבית הלבן, כדי שיימנע מצה"ל כל אפשרות של סיכול אווירי ומעצר מנהלי. הם תלו את תקוותיהם בנשיא האמריקני שהתנגד אף הוא בתחילה לשיטה הישראלית המקורית. לא עוד. אובמה תולה כעת את כל יהבו בהרג מחבלים ללא דין וללא דיין, ואם בטעות הם יילכדו חיים, ודאי שבאי הקובני הם לא יזכו לראות את הצדק שייעשה בעניינם בבית משפט. עד אחרית ימיהם הם ינמקו בכלאם, ויעונו בייסורים רבים. זהו אובמה, וזה ערכו האמיתי של פרס נובל לשלום.

השאלה הראשונה ששאלתי את דויד גרוסמן באוגוסט, אחרי שלחץ את ידי בחום רב, כשהוא מלווה בחבורת נשים הנמוכות אף יותר ממנו, היא מדוע תמיד מעלים את שמו של עמוס עוז בהקשר של פרס נובל, ואילו אותו מדירים מן הרשימה. הוא לא חייך, אפילו לא במבוכה. הבן שלו מת מות גיבורים על ידי אותם מחבלים שעמוס עוז מחבב כל כך. בניגוד לגרוסמן, שאותו כמעט אינני מכיר, הרי את עוז פגשתי פעמים רבות בחיי. בניגוד לסברה הכללית, הגורסת כי הצעירים הקיצוניים הולכים ומתמתנים בבגרותם, הרי נטען כי שאיפתו של עוז לפרס נובל לספרות מקצינה יותר ויותר את מהלכיו. אינני טוען חלילה כי פגישותיו הערטילאיות עם רב-המרצחים מרואן ברגותי נעשו לשם חנופה כלפי השבדים. הנני אומר כי אלה נערכו בדמיוננו מתוך האמונה בה דבק לאחרונה, לפיה חסידו של הארכי-טרוריסט יאסר ערפאת הוא אכן גיבור השלום כפי שהוא גיבור המלחמה.

והנה, הרקמות המדממות של מוחי מאפשרות לי להבין פרטים רבים, אך דבר אחד נמנע מהן: איך הפך מוג הלב לגיבור ברחוב הערבי, אחרי שנכנע ללא תנאי לשני חיילים מצ'וקמקים שהגיעו לבקר בדירתו באקראי? מדוע לא פתח עליהם באש? למה לא התנגד? כיצד לא ניסה להימלט? היכן התבטאה גבורתו אי-פעם?

אחרי שגרוסמן הסתלק שבתי לבהות במיכל. לשונה אינה הארוכה ביותר, אבל היא מצליחה ללקק את קצה אפה כשאני מפציר בה לעשות כן. דבריה אינם ריקים מתוכן והיא אינה מעודנת. בן זוגה, טיפוס מנומש בהחלט, קרא לה להפסיק להיענות לשיגיונותיי, ואמר שצריך "להטביע את פושע המלחמה בירקון". הרדיקלים היוו מיעוט מצומצם בערי האוהלים, אך היו הרעשניים ביותר. כמותה, גם הוא מלא כמיהה לחטיפתם של חיילים נוספים. ושניהם מפללים לזאת על מנת לראות במו עיניהם טרוריסטים נפשעים שרצחו בנו כשהם משולחים לחופשי. בארץ אחרת, היה נמאס לשלטונות ולשונותיהם היו מקוצצות, אבל הנה שוב פעם היא שולפת החוצה את לשונה. מישהי שפתאום צצה לה בינינו נתקפת בגועל. היא קוראת "לשחרר את מרואן", ועונה לשאלתי כי פושע המלחמה הוא חולדאי, כמובן.

והרי זו היתה יומרתם של בעלי הלשונות הארוכות מקרב האנרכיסטים שממעטים להתרחץ. את ברגותי הם רצו לראות בראש רשימת המשתחררים בעסקת שליט, ומשנודע לי באופן סופי, שהוא לא ייכלל בה כלל, נאנחתי אנחת רווחה, והתחלתי לתהות ברצינות בעניין כישלונותיהם ההולכים ומתעצמים של יפי הנפש: האם הם על סף הכחדה שאין לחזור ממנה? האם תם עידן הליקוק הבוגדני בתולדות האנושות? הרי המשענת הנורבגית מתערערת, אובמה מתקרב לביצוע טבח המוני במוסלמים, וברגותי ימשיך לנופף V כשידיו אזוקות.

זו שעתם המכוערת של יפי הנפש, אבל האמינו לי: רובם מכוערים עוד יותר.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.