ביבי משקר לכם ו'מרץ' מורחת אתכם, אבל האיוולת היא כולה שלכם

17/06/2011 ב- 18:08 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על ביבי משקר לכם ו'מרץ' מורחת אתכם, אבל האיוולת היא כולה שלכם

הרבה אנשים שואלים אותי איך אני מסוגל להיות מיליטנטי נגד הערבים מחד, ולתמוך בנסיגת ישראל אל גבולות 67 מאידך (למעט העיר העתיקה של ירושלים). אני משיב בפשטות כי הכיבוש משחית את אמות-מידותינו, ומפני שהסכסוך הישראלי-ערבי רחוק מפיתרון, מוטב לה לישראל, למען לכידותה החברתית, להיאבק נגד ישות עוינת בדמות פלשתין, מאשר תיכנע ללחצים פנימיים ותכרע תחת עול המצפון, אם תמשיך לשלוט על עם זר.

הנני אדם הגיוני מדי, והמעשיות אודות קץ התביעות ההדדיות ותום הסכסוך, אינן אמינות בעיניי. לנצח נחיה על חרבנו בארץ הזאת, מפני שהיא מקודשת לכמה דתות שתפישותיהן שונות זו מזו, ודתות אלה אינן עומדות להיעלם מן העולם. הנני אדם שקול מדי, וכשצריך להכריע בין הטוב והרע שמונחים על כף המאזניים: הקמת מדינה פלשתינית ללא שלום עימה, או דחיית הקמתה עד קץ הימים כשיכונן שלום עימה, אני מעדיף את האפשרות הראשונה. צה"ל יוכל לתת מענה למדינת אויב היושבת ממזרח לנו, ואילו כלל מוחות האדם, אם יפעלו בשיתוף פעולה, לא ימצאו פיתרון לסוגיית מתן זכויותיהם של הפלשתינים, תוך שמירת צביונה היהודי של ישראל.

לכן, אני מלא תקווה שאבו מאזן וחבורתו לא יהססו לפנות אל עצרת האו"ם, ויבקשו מן המדינות החברות בו תמיכה סמלית במאווייהם, אף שלא תהיה לה כל משמעות מעשית למחרת, למעט הרעת מצבם השלטוני, וניסיונות לבודדם מבחינה מדינית כדי לעקר מכל תוכן את ההזדהות הבינלאומית עם שאיפותיהם. מעת שתקום מדינה כזו לצידנו, יתחיל קיצו של הכיבוש, אבל הסכסוך יישאר. עתה, קיים הכיבוש וקיים הסכסוך, וכל אחד יעשה את החשבון שלו, על פי ערכיו.

אם אפשר היה להמתין כמה שנים, אז הייתי נותן לאשליה להימשך עוד מעט. אם מישהו היה מסוגל לשכנעני כי החיפזון הוא רע מטבעו, ומוטב לסבול עוד קצת כדי לקיים חיים טובים יותר אחר כך, אז אולי הייתי מרפה ומחכה. אבל, אחרי האכזבות והתסכולים שנבעו מציפיותיי, אבדה תקוותי ונעלמה אמונתי. לא בדור הזה ייכון שלום, זו דעתי.

לפני כשבועיים נפגשתי באקראי עם סגן ראש השב"כ ישראל חסון. בתפקידו כראש מרחב בשירות, אחראי היה למרדף אחר חוליית חברון, שבי ראו אשם באחת ההימלטויות שלה – ובדיעבד בכל קרבנותיה – עד שנוקה שמי. הוא איש תמיר יחסית לבני דורו, נמוך ממני, אך אינו חסון כמשתמע משמו. הבעתי בדממה את התפעלותי ממבנה פניו הפרוסי. לידי ניצבה חבורת צעירים מאריתריאה, שלמעט צבעם והיעדר השפם דומים למראהו. בירכתיו וסיפרתי לו, לישראל חסון, אי שם בקרבת התחנה המרכזית של תל-אביב, כי ישנו מחסור חמור במתנדבים למען הפליטים, והוא שמע, חייך, ומיהר לדרכו. לרון חולדאי, שאותו פגשתי לא מכבר, אמרתי כי הצפונבונים מזדהים עם הסבל האנושי כל עוד אינו מצוי במגע עימם. הבהרתי לו גם שאותם שמאלנים רדיקלים מתנדבים לארגונים תומכי טרור, במקום לסייע באמת לאנשים במצוקה. מי שמטיל ספק, מוזמן ליצור קשר עם שני אנשי הציבור הללו ולוודא את אמיתות דבריי. הפלא ופלא, כמה ימים אחר כך, הציע ישראל חסון לחוקק חוק בכנסת נגד שירות לאומי בארגונים הממומנים בידי קרנות שבדיות ואחרות… טלפתיה בפי עמי-ארצות. הנה לכם תרומתי להתפתחות הפרפסיכולוגיה בישראל.

כבר כתבתי בעבר כי בכל מקום שבו התנדבתי למען שחורי-עור, לא ראיתי מעולם את אנשי הבוהמה התל-אביבית. הם מדברים בזכותם רק במקרני הטלוויזיה. היכן שאין מצלמות, שם לא תמצאו אותם. לכן הייתי די משועשע ממעשה הקונדס של איתמר בן גביר, כשהביא סודנים לבריכת גורדון כדי שנראה את כל הצפונבונים נסים מיד מתוכה, עת הזדהמו מימיה בגוון כהה מדי. נולדתי בתל-אביב עוד לפני שהקימו שכונות רבות כל כך מצפון לירקון, וגם אז, בזמן שהצפונבונים גרו מדרום לנחל, הם סבלו מאותה בעיה. חציית אפיק המים לא הרחיקה מהם את גזענותם. אולי אף הגבירה את התנתקותם הרגשית.

מדוע אני מתנדב? אני אוהב ללמד. 'התיבה הלבנה' ברובה מוקדשת ללימוד הציבור בנושאים שאינם ידועים לו, כי איש לא כתב עליהם בעברית ברשת, עד שאני בחרתי לעשות זאת. עם הפליטים מאפריקה נפגשתי כמה וכמה פעמים בשתי מסגרות שונות, והרציתי בפניהם על דברי ימי היהודים ותולדות ארץ ישראל. רצוי שידעו היכן הם חיים, כל עוד אנו מארחים אותם כאן. אחד הנערים, ג'יימס קוראים לו, אמר כך: הסכסוך שלכם עם הערבים קיים כמעט 150 שנה. חבל שלא פתרתם אותו בהתחלה. עכשיו כבר מאוחר מדי! על מה הסכסוך, שאלתיו כדי שיחדד את דבריו. וכך השיב: שני עמים שלא סובלים אחד את השני מתעקשים לגור באותם מקומות, לא ביחד, אלא אחד במקום השני. זה מצב שאין לו פתרון, אמר ג'יימס וצדק.

אין כל משמעות אמיתית לגבולות 49 ולגבולות 67 במאבק על הארץ ועל גודל המדינה. מדובר על ארץ ישראל כולה. היהודים כמהו לה במשך 1200 שנה, והסורים שהובאו אליה כמענה עות'מאני לגלי העלייה הראשונים במאה-19, כדי לחזק את היישוב הערבי, מגדירים עתה את עצמם כעם. והנה, שני עמים רוצים לרשת את הארץ. שניהם גרים בה יחדיו ורק אחד שולט בה מתוקף כוחו הצבאי. לזכויותיו ההיסטוריות לא נמצא מקום במשפט העמים. לזכויות הלאומיות של העם האחר מצאו מקום במשפט העמים מתוקף כוחו הפוליטי. אבל הוא דורש גם זכויות דתיות.

לפיכך, אין חשיבות של ממש בזכות השיבה שקבעו לעצמם הפלשתינים. לא בצאצאי הפליטים ממלחמת השחרור מדובר, אלא בעקרון אסלאמי שלפיו כל בן דת זו רשאי להתגורר בארץ ישראל. זהו מאבק טריטוריאלי-לאומי מצד ישראל, אך טריטוריאלי-דתי מצד הערבים. המאבק הזה החל מעת ששבטים מחצי האי ערב, שהתאסלמו בעידודו של מוחמד, התפשטו צפונה ופלשו אל מולדת אבותינו. לאחר הפוגה בת תריסר מאות שנים, שנבעה מגירוש רוב היהודים מארצם, התחדש המאבק כשזרם הציונות צמח והתחזק. שיבת עם ישראל למולדתו היא אומנם ראשיתו של הסכסוך המודרני בינינו לבין הערבים, אך אינה תחילתו כל עיקר, ואילו מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים הן רק שני שיאיו של המאבק בזמננו, אך לא על גבולותיהן הוא נסב. הן בנימין נתניהו משקר באומרו כי זהו סכסוך על גבולות 49, והן יריביו הפוליטיים משקרים באומרם כי זהו סכסוך על גבולות 67.

בל ניתן להלעיט אותנו בשקרים; המאבק לא נסב על תוצאותיהן של צמד התנגשויות צבאיות, אלא על סיבת ההתנגשויות – על רצונו של עם ישראל לחיות בחבל ארץ היסטורי זה. המוסלמים טוענים שזכות היסטורית זו, לדידם של היהודים, אינה רשאית להתקיים בדור הנוכחי או בכלל. חלקם אף מכחישים את קורותינו בימי המקרא, ואת תלי החרבות של בית מקדש הם מכנים תלי-תלים של בדיות. אני ממליץ להקשיב להם מאשר לשמוע פרשנויות של יהודים, הן משמאל והן מימין, לאלה דבריהם. "הטלפון השבור" לא יועיל לנו להתמודד עם המציאות. ומהי המציאות? אנו שולטים על עם זר שלא מכיר בזכותנו על הארץ. הבה נפסיק לשלוט בו, ואם לא יכבד את זכויותינו, נילחם בו. על חרבנו נחיה כאן, אבל נעשה זאת תחת הצו המוסרי.

הערה: אין בדברים הנ"ל, שמתייחסים לעת הזאת, כל כוונה מכלילה ביחס לאזרחי ישראל הערביים.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.