אני קורא אל הוגו צ'אבס להסיג את כוחותיו ממערכת העיתון 'הארץ החדשה'

20/05/2011 ב- 14:13 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על אני קורא אל הוגו צ'אבס להסיג את כוחותיו ממערכת העיתון 'הארץ החדשה'
תגים: ,

לפני שלושה ימים מצאתי ידיעה משונה ביותר ב'דואר ירושלים' (The Jerusalem Post). צוטטו בה דברים שהובאו בכתבה של היומון הגרמני 'תבל' (Die Welt) על כך שאיראן מקימה בסיס טילים בוונצואלה. יכולתי להבין את שיקוליו של עורך העיתון הירושלמי לפרסם את הידיעה הזו ולא להתעלם ממנה, אולם הרשיתי לעצמי להתייחס אליה בפקפוק רב.

כבר השכלתי לדעת כי דרכם של עיתונאים גרמניים לאתר מצע כתיבה, היא להפליג הרחק הרחק אל מחוזות הדמיון. פעם היו מחפשים עובדות לתולדות השבטים הגרמאנים בפינלנד, שאין לעמה ולתרבותה כל קשר לסקנדינביה ולטווטונים, ועתה הם מוצאים נושאים לכתוב בהם תחת השפעת סמי הזיה. אומנם לא כולם הם כאלה, אבל הללו שנותנים את הטון בעיתונות הגרמנית בהקשרים בינלאומיים הם הבדאים.

תמיד תיתכן אפשרות קלושה שהידיעה נכונה רובה ככולה, או שהיא מתבססת על מקור מהימן בדרך כלל, שמעת לעת מתיר לעצמו לשקר, אבל אני כאמור מטיל ספק בדבר. סר קארל פופר המנוח הדריכני שכל עוד לא מפקפקים בהנחה כלשהי, אין שום אפשרות רציונלית לאשש אותה, ולאחר חשיבה קצרה הקשתי כי הידיעה המוזכרת הינה שקרית. בסיס טילים איראני באדמת ונצואלה כמוהו כהכרזת מלחמה על אמריקה, וגם ברזיל, המעצמה העולה, שגובלת בה מדרום, לא תתיר שינוי אסטרטגי שכזה ביבשת.

ונצואלה מצויה במצב בלתי אפשרי כמעט. בדרכים דמוקרטיות היא השליטה על עצמה רודן פעם אחר פעם, שנהנה מפופולריות עצומה בקרב בוחריו, אם כי פועל בניגוד לאינטרסים שלהם. הוא חפץ להתעמת עם המערב בשם הסוציאליסטים המקופחים, בעוד ארצו התברכה במשאבי טבע שהם מן העשירים בעולם. התושבים כלל אינם מתעניינים ברצינות בפוליטיקה אלמנטרית, לא מקומית ולא בינלאומית, אלא מכורים לטלנובלות ולסיפורי שחיתויות פוליטיות שמדווחים בהרחבה בעיתונות הנפוצה כל כך בוונצואלה. על עקרון אחד מסכימים שם כולם: הם אינם רוצים מלחמה. תנו להם לעשות אהבה.

מי שלא ביקר בעיירות השדה בארץ רחבת ידיים זו, יתקשה לתפוש ברוחו את הגרעין המנטלי של האנשים הללו. מחד, כמעט כולם בוגדים בכולן בסתר, ולהיפך, אך גאים במעלליהם, ומאידך הם מחצינים מאד את רגשותיהם כלפי נאפופים. לכל אחת יש כמה מאהבים, לכל אחד יש כמה מאהבות, אבל הסברה הכללית שרווחת שם היא שזאת התנהגות פסולה. מבחינות מסוימות, הדברים דומים גם בקולומביה השכנה, אבל הוונצואלים הם אנשים יפים יותר ומשוחררים מאד מעכבות מיניות, כך שהתפרצות היצרים שלהם הינה סוערת למדי. לדידי, סבורני כי אם היו מכוערים במקצת, היו נעשים שלווים במעט, ולא היו עסוקים כל העת בפיתויים, בחיזורים, ובמריבות אינסוף בשל כך.

מפת התקשורת בוונצואלה חצויה לשניים מאז עלייתו של הוגו צ'אבס לשלטון, לאור העובדה שבאופיו הוא עוין את האליטות, ובכלל את כל מה שכרוך בסדר העולם הישן. צ'אבס איננו פרו-איראני יותר משהוא פרו-אנטי. כל מי שמצוי בצד שלו, הוא תומך בו. האיראנים מתנגדים לסדר העולמי שמשליטה ארצות הברית, אז הוא מוצא בהם שותפים אידיאולוגיים. ברם, תמיכתו של צ'אבס בכוחות הנגד אין לפרשה כהובלת המאבק בסדר הגלובלי. האיש נהנה מן החיים הטובים. הוא איננו מהפכן. גם אילי העיתונות בוונצואלה יודעים את הדבר, ולכן לא כולם יישרו קו עם חזונו. למשל, אם היה בעל תפישה מובהקת יותר, מיד היו מזדרזים העיתונים חפצי החיים לתמוך בו, כדי שלא יבולע להם, ונעשים לשופרי תעמולתו כפי שאירע במשטרים רודניים אחרים בהיסטוריה.

אין זאת אומרת שצ'אבס נוהג תמיד לפי הכללים שהתקבעו מאז ראשית שלטונו. לפעמים הוא מתיר את הרסן ומאפשר לשדרני רדיו להשתלח בו בעקיפין, ולפעמים הוא מזדעק כנגדם משל סיכנו את המולדת. למותר לציין, שטרם מצאו אצלו דפוסי התנהגות שלפיהם ניתן לנבא מתי ישתולל בפעם הבאה. אם היה מטורף באמת לא היה מנסים לאתר דפוסים כאלה כלל, אך מכיוון שהוא רק מתנהג כמו משוגע כשנחה עליו דעתו, מפעילים שירותי הביון האמריקנים אנליסטים שתפקידם לצפות כיצד יתנהג. עד כה הם אינם מצליחים במלאכתם. אולם מכיוון שצ'אבס איננו מטורף, מוסכם על הכול כי הוא אינו רוצה בעימות מזוין עם המעצמה הצפון-אמריקנית, ומכאן נהיר שלא יתיר לאיראנים לסבך אותו בקרבות עקובים מדם, עד כדי סיכון שלטונו.

אלא שאותם אמצעי תקשורת בוונצואלה שנוטים נגדו, קופצים על כל הזדמנות כדי לנגח אותו, אפילו כשהם יודעים כי לפעמים אין לדברים כל שחר. משום כך, פרסם העיתון 'הארץ החדשה' (El Nuevo Pais) את הידיעה מן העיתון הגרמני שלפיה צ'אבס עומד לסבך את הארץ במלחמה, מפני שהרשה לאיראנים להקים בסיס טילים על אדמתם. ודאי שהם יכלו לחקור בעצמם את הדבר ולדעת כי מדובר בעורבא פרח, אבל הם העדיפו להסתכן ובחרו להציק לנשיאם. צ'אבס ההמום מן הסטירה שניחתה עליו, שלח שוטרים כדי לסגור את בית הדפוס של העיתון. במבנה הוא שיכן פליטים מן השיטפונות האחרונים במדינה, כאילו שקיים מחסור במקומות מחסה.

לדעתי, צ'אבס לא נהג הפעם בהגינות. ראשית יש להבהיר כי בוונצואלה לא נהוגה צנזורה צבאית שדוחקת את כלי התקשורת המקומיים לפרסם ידיעות המסתמכות על מקורות זרים, כפי שנהוג בישראל. אם היתה צנזורה שכזאת, אפילו היתה נוקשה מאד ובלתי דמוקרטית, יכול היה צ'אבס מכוח החוק לתפוס את הבניין, ולאסור את הפצת העיתון לזמן מוגבל או באופן קבוע. מכיוון שצ'אבס לא יכול היה להשיג צו מבית המשפט, מה שעשה היה בניגוד לחוקים והוא חרג מסמכותו. הוא יודע שאיננו מסוגל להפעיל צנזורה על עם חובב מושבע של סקנדלים, ולכן הוא מרשה לעצמו להשתולל בשיטה רנדומלית שלא במסגרת החוק, כדי שלא יסתבך יותר מדי.

זהו למעשה אחד ההבדלים בין ישראל לוונצואלה. העם בישראל מבקש מממשלתו לאכוף צנזורה הדוקה על העיתונות, וצנזורה זו קבועה בתחיקה הדמוקרטית, מכוח שיתוף הפעולה בין הממשל לאזרחיו, ואילו בוונצואלה, המשטר מבקש לאכוף צנזורה בניגוד לדעת הכלל, ומפני שאינו מסוגל לעשות זאת בכלים דמוקרטיים, הוא פועל בניגוד לחוקי המדינה.

אילו צ'אבס היה מעוניין שהאיראנים יקימו בסיס טילים בוונצואלה, היתה לו עילה ממשית לנעול את שערי העיתון. מפני שאין לו כוונה תוקפנית שכזאת, ומדובר בבדותות, היה עליו להבליג לחלוטין, ואפילו לא לשלוח אזהרה לעורך העיתון. ודאי שאסור היה לו להתפרע ולאסור באופן בלתי חוקי את הפצת המהדורות הבאות. טוב יעשה אם יורה לפנות בהקדם את הפליטים מבית הדפוס ויסלק משם את שוטריו.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.