מכת הדם הראשונה שניחתה על העולם לא היתה במצרים

19/04/2011 ב- 09:03 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על מכת הדם הראשונה שניחתה על העולם לא היתה במצרים

ספר שמות מלמדנו כי אחרי שפרעה מיאן לשלוח לחופשי את בני ישראל המשועבדים, הפך ה' את מימי היאור לדם, והוסיף והכה במצרים כל עוד עמד המלך במריו. פרשה חלקית ומקבילה למוטיב 'מכות מצרים' המופיע בסיפור המקראי, מצויה גם בספרות העתיקה של תרבות שומר, שנים רבות לפני שסופר זכר יציאת מצרים.

לפנים היה אדם ושמו שוכלתודה (Shukaletuda). גנן טוב וחרוץ כפיים היה האיש, אולם למרבה הצער, בכל עמלו קצר כישלון. אף על פי שהשקה ברוב דאגה את תלמיו וערוגותיו, יבשו שתיליו ואף קמלו. רוחות זעף וכל אשר נישא עימהן הטיחו בגידוליו את אבק ההרים. כל גני טיפוחיו היו לשממה. על כן נשא עיניו קדמה וימה, אל כוכבי השמיים, חקר ודרש באותות ולמד את חוקי האלים. אחר שקנה לו תבונה חדשה, נטע בגנו עץ ערבה, כדי שצילו לא ימוש לעולם. למן העת ההיא פרח בשדותיו כל ירק למינהו.

פעם החליטה האלה איננה (Inanna) לצאת מארך עירה, ולסייר בארץ. כשראתה את הערבה הגדלה בגנו של שוכלתודה, ניגשה אל העץ לתת מנוחה לגופה היגע ונרדמה בין שורשיו. הבחין בה שוכלתודה מקצה גנו, בא אליה והסיר את כסותה, ובעודה ישנה, שכב עימה תחת הערבה בנצלו את עייפותה הרבה. אחר כך קם ושב לביתו.

ויהי שחר, השמש עלתה, ותביט איננה סביבותיה בבהלה. ראתה כי כסותה הוסרה מעליה, וכי מישהו עולל לה רעה. כה כעסה איננה, וגמרה אומר בליבה להכחיד את בן התמותה אשר חילל את גופה, על ידי כך שתמיט חורבן על הארץ. היא מילאה את כל הבארות בדם. כל הבוסתנים והכרמים רוו דם. בבוא העבדים לקושש עצים, לא שתו אלא דם. בבוא השפחות לשאוב מים, לא מילאו אלא דם. לא ידעו אנשי שומר מתי יבוא הקץ לאסונם. הכריזה איננה: אמצא את האיש אשר שכב עימי ויהי מה.

אבל איננה לא מצאה את האיש שחילל אותה. נמלט שוכלתודה מפחד זעמה אל בית אביו, ושח לו על דבר הסכנה. האב יעץ לו: בני, לך והצטרף אל אחיך, אנשי ארץ שומר, ושב עימם. איננה לא תמצא אותך ביניהם. שמע שוכלתודה לעצת אביו, הלך אל אחיו וישב עימם. ואכן, איננה לא הצליחה למצוא אותו.

שבה איננה לכעוס על כי גופה חולל באופן כה מביש, וגמרה אומר להמיט חורבן נוסף על הארץ. היא רכבה על ענן, הרחיבה את חזה ונשפה בחוזקה, ושילחה רוחות הרס וסופות שמד על הארץ, שהחריבו את כל אשר נקרה בדרכן. לא ידעו אנשי שומר מתי יבוא הקץ לאסונם. הכריזה איננה: אמצא את האיש אשר שכב עימי ויהי מה.

אבל איננה לא מצאה את האיש שחילל אותה. הוא ישב בין אחיו, אנשי ארץ שומר. שבה איננה לכעוס וגמרה אומר להמיט חורבן על הארץ בשלישית. היא נטלה מוט גדול וחסמה בעזרתו את הצטלבות הדרכים העוברות בארץ. אנשי שומר לא יכלו עוד לעבור בארצם. לא ידעו אנשי שומר מתי יבוא הקץ לאסונם. הכריזה איננה: אמצא את האיש אשר שכב עימי ויהי מה. ברם, אותו לא מצאה.

במרי ליבה הבינה איננה כי אין לאל ידה לנקום את מעשה הנבלה שבוצע בה. כה זעקה: מי יפצה אותי על העוול אשר אירע לי? מי יכפר על הרעה אשר נעשתה לי? על כן שמה פעמיה אל העיר ארידו, מקום משכנו של האל אנכי, שיחווה את דעתו ויעוץ לה עצה. אמרה לו: רק אחרי שתתן בידי את האיש אשר שכב עימי ללא רצוני, אחזור אל מקדשי בעיר ארך. ענה לה אנכי: טוב ויפה, לכי לך ותמצאי את האיש ההוא.

שמעה זאת איננה ויצאה מביתו של אנכי. חלפה לה בשמיים והפעם לא הצליח שוכלתודה להיעלם בקרב האנשים שישב ביניהם. הפעם היא מצאה אותו. היא קראה אליו: מה זאת עשית לי? עוד בטרם הספיק להשיב, הכתה בו איננה והפכה אותו לצפרדע. ואז הודיעה לו: זה יהיה גורלך! כל חייך תחיה כצפרדע.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.