כיצד יודעים גורי הארנבון מהו המזון הטוב עבורם?

03/04/2011 ב- 17:15 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על כיצד יודעים גורי הארנבון מהו המזון הטוב עבורם?

כל אמא אנושית יודעת במה תאכיל את עולליה לאחר שתסיים להניקם. אבל בעולם החי אין אמהות מסורות כמו אצל בני האדם, ולא פעם נזקקים הגורים שנגמלו מחלב אימם למצוא את מזונם בעצמם, מבלי לקבל סיוע מהוריהם. בדרך כלל, שכיחה תופעה זו בקרב מינים צמחוניים, מפני שמזונם אינו דורש מאמץ מיוחד כדי להשיגו. אז כיצד אפוא יודעים הגורים אילו מזונות לאכול בלא עזרת המבוגרים?

את הדרך בה נלמדות העדפות המזון אצל גורי היונקים ביקשו החוקרים לבדוק בקרב ארנבונים, מכיוון שנקבות המין זה אינן כה מסורות לצאצאיהן. אחרי המלטתם, מותירה אותם אימן בתוך מחילות עמוקות, ושבה לראותם כמה רגעים בלבד במהלך היממה על מנת להניקם ואחר כך להסתלק. כעבור חודש נגמלים הגורים ויוצאים החוצה אל השדה הפתוח, אך אין מי שידריכם בסביבה החדשה. אימם כבר הזדווגה עם זכר אחר והרתה לו, ועסוקה עתה בהכנותיה לקראת שגר הגורים הבא שעומד לצאת אל העולם.

מרבית הצמחים המצויים בסביבה אינם ראויים למאכל עבור הארנבונים הצעירים, אך יותר מכך, לא מעט מהם עלולים להיות רעילים ולפגוע בבריאותם. מאותם צמחים הבטוחים למאכל, רבים אינם מהווים את המזון הנחוץ להם. אפשר שימלאו את בטנם בצמחים בעלי ערך תזונה נמוך ובגללם לא יתפתחו כראוי. לפיכך זקוקים הם למידע אודות המזון המועיל עבורם. הנחת החוקרים היתה כי האם העבירה להם את המידע הנחוץ עוד בטרם עזבו הגורים את המחילה.

בניסוי הראשון נבדקה העברת המידע באמצעות גללים. הן ידוע כי גורי יונקים רבים נוגסים פה ושם בגללים המונחים בקרבתם. מחקרים קודמים מצאו כי הגללים מכילים חומרי מזון שמוטב לנצלם ולמצות מהם את המרכיבים החיוניים, מאשר להניח להם להתפרק. אכילת הגללים גם מבטיחה את ההעברה מדור לדור של אותם מיקרואורגניזמים הדרושים לפירוק התאית הצמחית. עתה נבחנה האפשרות שהגללים מהווים מקור מידע על תזונתם של הארנבונים הבוגרים.

לשם כך סיפקו החוקרים מזון רגיל לקבוצת אמהות אחת, ומזון המכיל גרגרי ערער לקבוצת אמהות שנייה. נתברר כי הגורים שנגסו בגללים המכילים שיירי ערער, העדיפו בצורה מובהקת להיזון מערער גם בבגרותם, לעומת הגורים שנגסו בגללים רגילים. אם כך, דרך גלליה של האם מועבר לצאצאים מידע חיוני אודות מזונה שלה.

בניסוי השני נבדקה העברת המידע לעוברים השוכנים ברחם האם. לשם כך סיפקו החוקרים מזון רגיל לקבוצה אחת של אמהות הרות, ומזון המכיל גרגרי ערער לקבוצה שנייה של אמהות הרות. כשנגמלו גורי הנקבות שהוזנו בערער בזמן הריונן, הם העדיפו בצורה מובהקת להיזון מערער, לעומת גורי הנקבות שהוזנו במזון רגיל. כך קרה גם כשהגורים נלקחו מאימם מיד לאחר המלטתם, ונמסרו לאם מאמצת שלא ניזונה קודם לכן מגרגרי ערער. צאצאיה שלה, לעומת זאת, לא הראו כל העדפה לערער.

לפיכך נתברר כי עוברי הארנבון מקבלים את המידע אודות המזון שישמש אותם בבגרותם כבר בזמן השהות ברחם אימם. הם אינם נזקקים למגע כלשהו עם המזון לאחר בואם לעולם, ואת המידע החיוני כל כך עבורם הם נוצרים במשך כל תקופת ההנקה. כפי הנראה, המידע מועבר אליהם באמצעות אותות כימיים דרך מי השפיר והשליה.

בניסוי השלישי נבדקה העברת המידע לגורים באמצעות מגע פיסי עם הנקבה המניקה. לשם כך נטלו החוקרים גורים בני יומם מאימם, אשר סופק לה מזון רגיל בזמן הריונה, והעבירו אותם לידי אם מאמצת שניזונה מגרגרי ערער רק במשך תקופת ההנקה. לאחר גמילתם העדיפו הגורים להיזון מערער בצורה מובהקת.

הנה כי כן, מתברר שהגורים קיבלו את המידע אודות הערער מן הנקבה שהניקה אותם, אף שלא ידוע באיזו דרך הוא הועבר. יתכן כי ריח הערער דבק בגופה, אפשר כי רכיבים מסוימים בחלבה השפיעו על העדפות המזון שלהם, ואולי הרגלם של הגורים לרחרח את פיה, אחרי שהיא מלקקת אותם, הינה סיבת הדבר.

לקריאה נוספת:

Ágnes Bilkó, Vilmos Altbäcker & Robyn Hudson. 1994. Transmission of food preference in the rabbit: the means of information transfer. Physiology & Behavior Vol. 56, No. 5: 907-912

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: