שריפת חזיות סטייל העובדות הסוציאליות

29/03/2011 ב- 20:42 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על שריפת חזיות סטייל העובדות הסוציאליות
תגים: , , , , , , , ,

זהו החלק הראשון של המאמר. בחלק הבא נשזרים יחדיו הממחטות הלבנות של אוהדי ריאל מדריד שבמקום לנגב את זיעתם, מנופפים בהן בהרמוניה כדי להעצים את כוחם כלפי הנהלת המועדון; התרבוש אשר גורם אומנם להזעה, אך תושבי מצרים חובשים אותו על ראשם כדי להגביה את קומתם בעיני המתרשמים; ובולמוס החזיות היצירתיות, בהן עשויות מממחטות, שתקף את נשות מצרים בבקשן לזקוף קומה, ואף היה הצעד הראשון במסען אל כיכר השחרור.

אינני סוציולוג, אבל אני משתדל ללמוד מן ההיסטוריה את לקחיה. ואת זה הנני יודע: בכל מאבק ציבורי שקבוצה יוזמת אל מול הממסד, או מתמודדת כנגד צד אחר בחברה, ישנו רגע שבו היא עלולה לאבד את עיקר התמיכה בה – הן מבפנים והן מחוצה לה – בגלל טעות טקטית, שמתבררת כקריטית בסופו של דבר.

א. כך קרה לתנועה הפמיניסטית בגלל קומץ נשים רדיקאליות ששרפו חזיות ב-7 בספטמבר 1968. סוער במיוחד היה הקיץ ההוא בארצות הברית. הוא זכור בעיקר בגלל ההפגנות העצומות והאלימות שהתקיימו בשיקאגו בזמן כינוס הוועידה של המפלגה הדמוקרטית (Democratic National Convention). זמן-מה אחר כך התכוננו האמריקנים השלווים לבחור את מיס אמריקה לשנה ההיא, בדומה לטקס מלכת היופי שייערך הערב בישראל. התחרות התקיימה באטלנטיק סיטי, ומחוץ לאולם השתוללו והתפרעו 400 נשים מארגון "New York Radical Women", שגם שרפו חזיות לאות מחאה כנגד תחרויות היופי.

מאז, התנועה הפמיניסטית מנסה להתכחש לאירוע, הנחשב מזוויע בעיני רבים, אבל ללא הצלחה. המאורע תועד היטב בידי עדים אותנטיים, שפרסמו את רשמיהם כבר למחרת, בתארם אותו "הבליץ של שורפות החזיות", לאחר שנשים אלו כינו את פריט הלבוש הסטנדרטי כ"כלי עינוי" שהשיתו עליהן הגברים.

עד היום ההוא, הזדהו רבים ורבות באמריקה ובעולם כולו עם ערכיה הנאים של התנועה הפמיניסטית. היא לא נתפשה ככזו המאיימת על הסדר הציבורי. אחרי היום ההוא התהפכו היוצרות, ומאז מתקשה התנועה לחדור ללב ההמונים מחדש. חברות התנועה איבדו את אמונן של נשים קונסרבטיביות, השואפות אף הן לשוויון זכויות ולביטול האפליה, אך משום הרקע השמרני של סביבתן, הן אינן יכולות להזדהות עם מעשים שלוחי רסן כגון שריפת חזיות. הימנעות משימוש בחזייה הינה פסולה, ומלבד מתי מעט, הכול מתנגדים לה באופן נחרץ. גם גברים רבים נרתעים בשל סיבה זו מלהתייצב לצד הפמיניסטיות בהפגנותיהן, חרף מאבקן הצודק. הן נתפשות, שלא באשמתן, כמיליטנטיות המבקשות לערער את שורות החברה, בעוד הן מצוות עלינו רק תיקונים הכרחיים. אבל שריפת החזיות תקועה בעוכריהן.

חבורת נשים באכסטזה של שריפת חזיות. רק אלוהים יכול לדעת מה היה קורה לגבר תועה, אילו היה נקלע לשם בטעות.

מודעה מן הקמפיין 'לא שורפות חזיות'. בכתבה ב-Ynet אודותיו נכתב כי שריפת החזיות המדוברת התרחשה בנובמבר 1968. גם ויקיפדיה, בערך חזייה, גורסת כי האירוע התרחש בחודש הנזכר, והיא אף מצטטת את הכתבה ב-Ynet כמקור מוסמך. ובכן, שני האתרים בלתי מהימנים במקרה דנן. אולם הדבר המדהים יותר הוא שויקיפדיה מצטטת בין מקורותיה לתאריך שגוי זה, גם אתרים שמסתמכים באופן בלעדי על הכתוב בערך שלה עצמה. כלומר, אלה שהעתיקו מילה במילה את מה שנכתב בויקיפדיה על שריפת חזיות, הפכו להיות מקורותיה במרוצת הזמן.

ב. כך קרה למושל הווארד דין, שהיה המועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר, להוביל את המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2004. אולם, ערב אחד באיווה, בעת שהשתלהב יתר על המידה, הוא פשט מעליו את המקטורן, קיפל את השרוולים כמי שמלאכתו לפניו, ומנה בהתלהבות את מדינה אחר מדינה, במסע הבחירות שלו, עד שיכבוש את הבית הלבן. לבסוף הוסיף צרחה. הנאום זכה לכינוי "I have a scream", בהשאלה מן הנאום המפורסם "יש לי חלום", והצרחה המפחידה שודרה ללא הרף בטלוויזיה, כשפרשניה שולחים כלפי הווארד דין חיצי לעג שוב ושוב. התרחשויות אלה גרמו למצביעים הדמוקרטיים לחשוש מאד באשר לאופיו האמיתי של האיש, וכך סיכוייו להיבחר לראשות מפלגתם ירדו לטמיון.

הצווחה הבלתי נשכחת של הווארד דין:

ג. כך קרה לעובדות הסוציאליות, שרובן עושות מלאכת קודש בטפלן בנזקקים, ובשאיפתן לרפא פגמים חברתיים. דרישות השכר שלהן לא היו מוגזמות, וטוב עשו שפתחו בשביתה. אך מעת שקבוצה קטנה מקרבן שברה את הכלים, התפוררה אחדותן, וכבר לא היה להן סיכוי להצליח. במקום שתמשכנה להפגין ליד משרד האוצר בירושלים, הנתפש כישות עושקת, כמה עשרות מהן, בהשראת החוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטה, החליטו במפתיע להתקומם נגד מוסד ההסתדרות, שקיומו ומטרותיו נועדו לסייע להן. הציבור שנותר מבולבל, ואפילו המום מנקיטת הצעד האווילי הזה, חדל לתמוך בהן, וכתוצאה מכך נסתם הגולל על המאבק כולו.

הגדילו לעשות סטודנטיות גדולות-חזה, שהגיעו להפגנה ללא חזיות וצרחו במלוא גרונן. אני חלפתי שם, ברחוב ארלוזורוב, בדרכי לביתה של גברת אלבוחר, והובכתי מן החיזיון המשונה הזה. האם מהן תבוא הישועה? התברר שלא כך הוא הדבר.

הפגנה רועשת ובלתי מכובדת, סמוך לבניין ההסתדרות בתל אביב. צילם אלי דסה, מתוך הכתבה במעריב.

בשם הליברליות, נשים צפון-אירופאיות ממאנות ללבוש חזיות, גם כשהן עוברות לגור בארצות אחרות. בדרך זו הגיע נס המרד לישראל, וההפחדה מפני החזייה לובשת צורות מאיימות עוד יותר, ומתפשטת גם בקרב נערות צעירות. הנה קטע בן ארבע שנים ובעל חשיבות פולקלורית שהגעתי אליו דרך דף תוצאות החיפוש של 'חזייה' בגוגל.

דנה (שם בדוי) שואלת: אם ישנים עם חזייה בלילה, החזה לא גדל?

אני בכיתה ח' ואני בת שלוש עשרה וחצי. אני שמה חזייה כבר מתחילת השנה ואני גם ישנה איתה. אמרו לי שאם ישנים עם חזייה בלילה, החזה לא גדל. אני לא יודעת אם זה נכון ואני לא ידעתי את זה! אני נורא מפחדת שהחזה שלי לא יתפתח בעקבות זה! בבקשה, תרשמו לי אם אתם יודעים משהו בקשר לזה.

עונה לה מישהי בגילה:

דנה חמודה,

גם אני בת 13 וחצי והחזה שלי קטן. כן, אין מה לעשות. אומרים שאם אוכלים כרוב, החזה גדל. אבל לישון עם חזייה זה ממש לא טוב, הגוף צריך לנשום. וזה כן משפיע על גדילת החזה, כי בתוך החזייה אין עוד מקום לגדילה של החזה, והחזה גדל לא כמו שצריך. גם אני עד גיל 13 וחודש, ישנתי רק עם חזיות, ואז דיברתי עם אמא שלי ועם סבתא שלי, עם חברות, ואמרו לי שכדאי לישון בלי חזייה, ככה החזה יגדל יותר מהר, ויותר טוב, בצורה יותר טובה. ואני עשיתי את זה, ואת האמת, כן גדל לי החזה בצורה נכונה, אני יותר בריאה, יותר נוח לי, התחלתי לאכול כרוב, וגם גדל לי החזה. אומרים שלאכול שמרים גם מפתח חזה, אבל אני לא ניסיתי. אבל אין לך מה לדאוג, חמודה, החזה שלך יגדל בזמן שלו.

הרי לכם גרסה מודרנית ל-"רצחת וגם ירשת". גם ניזונה מכרוב וגם לא רוצה ללבוש חזיות.

קראו גם את החלק השני: כיצד הגיעה חזייה של רקדנית בטן אל כיכר תחריר

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.