בדקנו: לכמה קש נזדקק כדי לשבור את גב הגמל?

06/03/2011 ב- 07:33 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על בדקנו: לכמה קש נזדקק כדי לשבור את גב הגמל?
תגים:

בזמן האחרון אני מאזין לכל מיני טיפוסים שמספרים כי זה היה הקש ששבר את גב הגמל. מרוב פעמים כאלה, אני כבר חש כי שימוש נוסף בביטוי הזה יגרום לי לאשפוז ממושך במחלקה האורטופדית לשיקום הגב, ואולי בכלל לא אצליח להחלים עוד לעולם.

ביקשתי, אפוא, להתחקות אחר שורשי הביטוי, כי אומרים: המפתח לריפוי – דע את סוד המחלה!

מתברר כי הרופא הבריטי תומאס פולר הוא האחראי לכל סבלותיי. הלה ליקט להנאתו פתגמים מכל רחבי תבל, ואחד מהם היה המימרה הערבית "הנוצה האחרונה ששברה את גב הסוס". את הקובץ כולו פרסם בשנת 1732 תחת השם המחייב: Gnomologia – Adagies and Proverbs.

בין אלה שעיינו בקובץ הפתגמים נמנה הסופר המפורסם צ'ארלס דיקנס. בשנת 1848 יצא לאור ספרו Dombey and Son, ושם עשה שימוש מושכל בביטוי: "הקש ששובר את גבו העמוס לעייפה של הגמל". מאז, הקש, הגמל והגב השבור נמצאים איתנו לכל מקום אשר נלך, על חוף הים התכול, בשביל מיוער בין שדות מוריקים או בין חולות המדבר השוממים.

פשר הביטוי בלשון עממית: אסור להפריז בנטל, כי אף פעם אין לדעת מה יקרה. פתאום הכול עלול לקרוס בגלל דבר של מה בכך. כפי שיקרה לגמל, מעמיסים עליו עוד ועוד שקים, מבלי לדעת מהו סף הסיבולת שלו, כי הרי אינו מדבר ומדווח, ופתאום יתברר כי קש יחיד שהוספנו על גבו, קש שמשקלו זעום בהחלט, הוא שיגרום לו לצנוח ארצה ולא לקום יותר.

מעניין אותי לדעת האם מאחורי הביטוי מסתתרת אמת היסטורית: האם עמוד השדרה של בהמת משא כלשהי התרסק אי פעם בגלל משקל יתר? האם זה באמת קרה בגלל תוספת זניחה, עד שמרוב הפתעה החלו לספר על כך ברבים, ומפה קצרה הדרך ליצירת הפתגם הנודע?

האם ברנש כלשהו ניגש לבחון אי פעם את הסוגיה, העמיס על גבו של גמל טונה של קש עד שזה כרע מרוב הכובד, שקע בחולות או שנשברו רגליו?

מכיוון שאין ברשותי גמל ברגעים אלה, ואפילו לא אלומה אחת של קש, אבל עודני סקרן לגלות את התשובה, אנסה לברר אותה בשיטה חישובית.

משקלו של גמל בוגר הוא כ-700 קילוגרם. נהוג להניח על כל פרט בשיירת גמלים כ-150 קילוגרם של משא, אך לפרקי דרך קצרים ניתן להעמיס עליו כ-450 קילוגרם מבלי שיחוש בקושי רב.

קש הוא גבעול יבש של דגן החלול מבפנים. לכן גדול נפחו ביחס למשקלו. כתחליף לקש, אשתמש בקשית שתייה לצורך החישובים מפני שמימדיה דומים לזה של הקש.

אורכה של קשית שתייה סטנדרטית הוא 210 מילימטר, קוטרה 5 מילימטר ומשקלה 380 מיליגרם.

נפח הגליל הוא שווה ערך למכפלת הגובה בפאי וברדיוס בריבוע. לפיכך נמצא כי נפח קשית השתייה הוא 4128 מילימטרים מעוקבים. אולם, כשמניחים קשיות זו על זו, נוצרים חללים ביניהן בגלל צורתן הגלילית. הווה אומר, נפח כל קשית לצורך המדידה יהא 5000 מילימטרים מעוקבים בפועל.

במטר מעוקב ישנם מיליארד מילימטרים מעוקבים או מאתיים אלף קשיות שמשקלן 76 קילוגרם. ומכאן, אנו לומדים כי 450 קילוגרם של קשיות שתייה לוכדים נפח של ששה מטרים מעוקבים בקירוב. דומני כי מבחינה טכנית לא ניתן להעמיס על גבו של גמל כלשהו נפח במימדים שכאלה, מבלי שיאבד את שיווי משקלו בגלל תזוזת הכבודה. ואילו אנו מבקשים לבחון את סוגיית המשקל העודף ולא את נקודת האיזון שתפר את יציבותו בגלל נפח יתר, כי לא זו היתה כוונת המשורר. אם לכל היותר ניתן להעמיס על גב הגמל קשיות שתייה בנפח של כשלושה מטרים מעוקבים, הרי שמשקלן הכולל יהא 228 קילוגרם בלבד. בגללן לא יכרע הגמל.

מסקנה: הקש לבדו אינו מסוגל לשבור את גבו של הגמל.

מ.ש.ל.

 

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.