לראות ולא לגעת

16/01/2011 ב- 09:27 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על לראות ולא לגעת
תגים:

אין מקום בעולם מחוץ למזרח התיכון, שמצטופף בו ריכוז גבוה כל כך של ציבור שאינו ידוע כחובב ציון, כמו פוז דה איגואסו. וכשהישראלי המתייר בעיר מבקש להכיר בחורה נחמדה, תיכף יתברר לו כי היא ממוצא ערבי. והברזילאיות הללו אומנם אינן מעריצות מושבעות של היהודים, אולם עודן ברזילאיות, והדרך המועדפת להימלט מהן היא לחצות את הגבול לארץ השכנה, וכך מצאתי עצמי בארגנטינה עם מלוא תאוותי בידי. הייתי חופשי ממנה.

בדרך לפוארטו איגואסו הכרתי שני גרמנים ואורוגוואית אחת. התברר שהם מטיילים ביחד כבר זמן-מה. הם מדברים אנגלית. היא דוברת ספרדית בלבד. השניים הזמינו אותי להצטרף אליהם, אך הבחורה הורתה לי לחפש נתיב אחר, שמא חבר נוסף בקבוצה עלול להחריב את ההרמוניה שבנתה עליה. אחרי תלת-שיח קצר ביני לבינם, הפקרנו אותה בפינת רחוב והמשכנו בלעדיה. היא מיד הצטרפה, לא התנצלה בפניי, אך הוכיחה אותי בעיניה לאמור ששעתי עוד תגיע והיא תנקום בי. מחצית השעה אחר כך הצטרפנו לשתי אמריקניות, ויחד עימן איתרנו חדר בן שש מיטות במלון זול. לאחר מכן הלכנו לאכול ארוחת צהרים באיזשהו מקום עלוב, ובדרכנו חזרה התפצלנו. הגרמנים ביקשו את החדר לכמה שעות והאורוגוואית התלוותה אליהם. אני התפצלתי מן האמריקניות כמה דקות אחר כך. הן היו יהודיות, ואחרי שהות עם אותה ברזילאית שנסתי ממנה, כלו כוחותיי מלתאר שוב את ישראל.

כשחזרתי לחדר לקראת ערב, שהו בו רק האמריקניות. מבלי להתעכב יותר מדי על קנקני, הן החליטו על דעת עצמן להמשיך את המסע יחד עימי. שתיהן הסבירו שנוח להן לטייל עם ישראלי שגם דובר את השפה המקומית. הבהרתי להן שאני נוסע לבקר את משפחתי בבואנוס איירס, ושתיהן הודיעו שהן מצטרפות. אחר כך לא דיברנו יותר, ובעודי מטכס עצה עם עצמי כיצד להתנער מהן, נרדמתי.

זאת תמונתי היחידה בחברתה, והיא לא הצליחה להסביר אחר כך מדוע ביצעה מעשה מגונה לפני המצלמה. לילה שלם רדפתי אחר עקבותיה, וזאת היתה מתנת הפרידה שקיבלתי.

אין לי מושג בגלל איזו סיבה התעוררתי, האם מן הצחקוקים המטופשים של האמריקניות, או מן הגניחות החרישיות של האורוגוואית. תיכף התברר לי כי אי שם בעלטה, במיטה שבקצה החדר, ממשיכים הגרמנים במלאכתם, כאילו אין לילה, וכאילו אין אוזניים המקשיבות למעשיהם. מכל מקום, זה לא נמשך זמן רב. ובליבי ריחמתי על הבחורה הפעלתנית שלא ידעה לבחור היטב את מאהביה. הצעתי לה בבוקר למחרת לשמש עזר כנגדם, אך היא דחתה אותי. הרגע המכאיב ביותר היה כשהתפשטה לפניי בדרכה למקלחת, כדי שאחזה בגופה וכמו משה רבנו לא אורשה להיכנס לארץ המובטחת.

אל מפלי איגואסו נסענו רק ארבעה. הגרמני יפה-התואר והיהודיה השופעת החליטו להישאר בעיר. היה נעים בהחלט בחברת שלושתם, ושקלנו ברצינות להמשיך ולטייל יחדיו. עתה, כל שנותר לי היה לשדך בין הגרמני האחר לאמריקנית השנייה, ולקבל לידיי את האורוגוואית הלוהטת. בדרך חזרה למלון פגשנו את דנה, בחורה ישראלית שטיילה לבדה בזמן ההוא, והתוכנית הקודמת שהגיתי התבטלה מאליה. הבאתי את דנה למלון, ועברנו לגור בחדר משלנו. דנה, לזכותה יאמר, היתה כנה מאד. באופן הברור והנחרץ ביותר סיפרה שהיא אינה נמשכת אליי, ואולי זאת סיבה טובה להמשיך איתי. אחרי שהבהירה את אשר היה על ליבה, הודיעה שהיא הולכת לישון כעת, והציעה לי להיות שקט מאד או ללכת לטייל היכן שהוא. בקיצור, היא סילקה אותי החוצה.

למחרת נסעו דנה, הגרמני בעל הבלורית ושתי האמריקניות למפלים. האורוגוואית שרצתה להתבודד עם הגרמני שלה גירשה אותי מחדרם, ומפאת השעמום החלטתי לטייל מחוץ לעיר. מן האוטובוס ירדתי כשנגלה לעיניי פארק טבעי, ונכנסתי אליו מבלי לדעת מה צופן הוא בין אילנותיו. זאת היתה אחת ההחלטות הקסומות שידעתי בימות חיי.

בן זוגה צילם אותה במצלמתי. מיה נעמדה בפוזות שונות לפניו, וכשסיים הוא הצית סיגריה ואמר: אתה יכול לבוא אלינו, לצרפת.

מיד כשהתהלכתי בתוכו התברר שאינני לבד. דמות נשית פסעה במשעול שלפניי, וכשהתקרבתי לעברה עצרה ונתנה לי להמשיך הלאה. צעדתי בתוך שדה שפעם היה פורח, אולם מאות פרפרים המשיכו לקדם את פניי. היה זה מחזה מרהיב ואני התמוגגתי ממנו, כמעט כמו מן המפלים. ודאי שידעתי כי יותר מכך הוא בלתי אפשרי. אין מראה מענג יותר מן המפלים היפים בעולם, אולם היתה זאת טעות נהדרת לחשוב כך. נזדמנה לי אפשרות לצפות בחיזיון מרהיב אף יותר כשהגעתי לשפת בריכה טבעית נאה למדי.

עלמת החמד אשר בה נתקלתי קודם לכן, התרחצה בעירום מוחלט במי הבריכה. עמדתי שם והתבוננתי בה, והיא הבחינה בי ושחתה קדימה כמו בתולת ים, נעה בין האדוות ומפקירה את גופה לנגד עיניי. חיוך מבויש נח על שפתיה ואז שבה וחתרה לאחור. עיניה החייכניות לא הרפו ממני, ואז דיברה אליי ואמרה שלום בספרדית. נופפתי לה בידי, והתיישבתי על הארץ, ממשיך להביט בגוף המלבב שקיפץ מבין המים בשובבות מלהיבה.

לא ידעתי מה לעשות. מחשבותיי השתתקו כליל. כל מוחי היה מרוכז בה. היא מצאה מקום עמוק דיו לטבול בו, ורק פניה נגלו אליי לזמן מה. אחר כך שוב פנתה לעברי, חשפה את דדיה הבהירים לנגד עיניי, והסבירה בנימה מחייכת שאינה מדברת ספרדית. השבתי לה באנגלית שאני ישראלי, והיא צחקה בניגון נעים, לחצה את ידי ברושם רב ושבה אל הפינה העמוקה.

מה הייתי אמור לעשות? להנציח אותה לא יכולתי. המעמד הפלאי הזה היה נחרב כליל אם הייתי מזהם אותו בכמה צילומים. האם להצטרף אליה? לא יכולתי. החיזיון היה טהור מדי. רציתי להנציח אותו בזיכרוני כפי שהוא, מבלי לקלקלו בגופי שלי. כל שיכולתי היה להתבונן בה בקסם רב, וכמעט שלא להאמין למראה המרתק שניבט מולי. ההשוואה בין מראה עיניי למראה המפלים, היתה בלתי תקפה יותר. אני צפיתי ביפעת הטבע ממש, במחזה הנדיר והיפה מכול. הייתי בתוך חלום שלא רוצים להתעורר ממנו עוד. שכחתי את עצמי בתוך תוכי, עד שתפשתי כי היא מדברת אליי במבטאה הזר.

היא יצאה מן המים רטובה ומרהיבה, ואני אצתי להגיש לה את הבגדים. וכשראתה אותי מתבונן בה בעת שייבשה את ישבנה, כה נבוך הייתי מעצמי, עד כי הסתובבתי כליל והמתנתי עד שתאמר לי להניח שוב את עיניי עליה. היא הציגה את עצמה: מיה מצרפת, ושאלה האם נהניתי ממה שראיתי. הנהנתי בהסכמה ברורה. יצאנו מן הפארק ונסענו בחזרה אל העיר. שוחחנו באוטובוס אודות המפלים, וכשהגיע תורי לרדת בתחנה, נפרדתי ממנה בחיוך הכי מפעים שיכולתי להפיק מליבי אי פעם.

הגעתי לחדר המלון בעודי המום. דנה הבינה מכך שגם אני שבתי מן המפלים. אחר כך הבינה שנטלתי סמי הזיה, ולבסוף הבינה שראיתי אשה שהדהימה אותי, ובכל הזמן הזה לא אמרתי דבר. ואז דנה, בכנותה הבלתי נלאית, הבהירה שהיא אומנם אינה נמשכת אליי כפי שאולי הייתי רוצה, אבל מטבע הדברים היא ואני ניכנס למיטה מדי פעם, ושאלה האם אני מעוניין עכשיו, למרות שלא מתאים לה כל כך היום. היא עייפה ומעדיפה לנוח. בקיצור, היא סילקה אותי החוצה שוב פעם.

האורוגוואית שאלה האם אני רוצה להצטרף אליה. היא הולכת לקנות כמה בגדים. עד שהגענו לשוק היא הספיקה לומר את כל הדברים הרעים האפשריים אודות דנה, והמליצה לי להיפטר ממנה. אחרי ששתקתי כל הזמן, סיפרתי לה מה ראיתי, והיא, שכבר שכחתי את שמה, אמרה לי את המשפט שאזכור אותו לנצח: לך חפש אחריה!

לא היה לי מושג מהו שמה. שכחתי אותו מרוב הלם. רצתי ממלון למלון, מתאר אותה כבעלת שיער ארוך, אף שלא היה כזה כל כך. ראיתי כל פיסת עור מגופה במשך שעה תמימה, ומלבד תיאור השיער לא ידעתי לומר דבר. מוחי היה משותק, ואני נלחמתי נגד הזמן. מיה כבר ביקרה במפלים, והיתה זאת רק שאלה של זמן עד שתמשיך הלאה בדרכה.

באמצע הלילה, בשעה בלתי מתקבלת על הדעת, מצאתי אותה לבסוף. שוער המלון כה נבעת ממני כשהודיע על אורחת בשם מיה, עד כי תפש כי זהו מקרה חירום של ממש. הוא נחפז להעיר אותה מבלי לדחותי כלל עד שיעלה הבוקר. מיה יצאה אליי והיתה פקחית דיה להבין מה מתחולל. עד כדי כך? צחקה בחן מלא תום. עד כדי כך! אישרתי בעיניי. ואז נטלה את ידי לראשונה והובילה אותי אל חדרה, הצביעה על מיטתה, ואמרה כי הבחור שישן שם הוא בן זוגה. הוא אפילו לא התעורר כשהקיצו אותה מן השינה.

לא ידעתי מה לעשות, וגם מיה לא ידעה כיצד ניחלץ מן המצב הזה. היא חשה רחמים כלפיי והבינה לליבי. ישבנו בחדר האוכל של המלון עוד שעה ארוכה. היא תהתה האם ארצה לראותה שוב מתערטלת, והאם זה בכלל יכול לסייע או שמא יחמיר את מצבי. אחר כך הציעה שאצלם אותה עירומה כדי שתהיינה לי תמונות למזכרת. אני שתקתי כל הזמן, והיא ליטפה את ראשי כדי לעודדני, ואמרה שכה מצטערת היא על מפח הנפש שגרמה לי. כשכל זה לא עזר, אמרה שתלך לשאול את בן הזוג שלה האם יסכים שתבלה עימי כמה שעות. עצרתי בעדה, והיא לא הרפתה ממשיכתה והסבירה שהוא בחור די ליברלי. אבל אני רציתי יותר מכך, והיא ידעה, ואמרה שזה בלתי אפשרי, שהיא רוצה להיות איתו לעולמים.

היא ליוותה אותי אל שער המלון והשביעה אותי לשוב בבוקר ולא להתעכב. היא רוצה מאד להיפגש שוב לפני שתיסע. נישקתי את ידיה מרוב הערצה, ושבתי ברגל אל בית המלון שהתארחתי בו. דנה, שרק אלוהים יודע כמה היתה מסוגלת לישון, התעוררה כשהגעתי ומכיוון שכה התעצבנה, החליטה כי זוהי העת שאצטרף למיטתה, מפני שגם כך הערתי אותה. זה היה כל כך נורא עד שקראתי לה שתסתום כבר את הפה, ומשאמרתי זאת, היא קמה מן המיטה, החטיפה לי סטירה וחזרה לישון כלעומת שבאה.

לא ישנתי עוד בלילה ההוא. בבוקר הלכתי לפגוש את יקירת ליבי ובן הזוג שלה. הוא לא דיבר אף שפה זולת צרפתית בעת ההיא, אך מיה סיפרה כי התרשם מאד מפרשת מעלליה בבריכה ההיא. כשיצא לרגע מן החדר, היא שאלה שנית האם נשיקה עימי תסייע, אך שוב מיאנתי והיא כה התעצבה. החזקנו זה את ידי זו במשך זמן רב ולא דיברנו מילה. ואז בן זוגה הסביר לה שהם צריכים להמשיך בדרך. הוא ניגש לצלם אותי ואותה כמתנת פרידה, ובמלוא נדיבותו אף הזמין אותי לביתו בצרפת, שם חי עימה.

ליוויתי את הזוג הצרפתי עד תחנת האוטובוסים. מיה רצתה שתהא לה תמונה שלי, שתוכל להתבונן בה מדי פעם במהלך הדרך, אולם את כל סרטי הצילום בזבזה במפלי איגואסו, כך שנאלצתי להתעסק עם "פוטו רצח" ולהעניק לה תמונת פספורט שלי בבוקר ההוא.

כמה שנים התכתבנו די הרבה. המשכתי לקרוא לה לונג הייר (שיער ארוך), כפי שכיום אני מכנה את ארוכת השיער. היא ילדה לבן זוגה אחרי ששבה מן המסע, ולא נזדמן לנו להיפגש מחדש. הוא עצמו ביקר בישראל מאוחר יותר, ואירחתי אותו באופן הנדיב ביותר שיכולתי להרשות לעצמי. כשרוחנו טובה עלינו, שנינו הסכמנו בינינו כי מיה איננה היפהפייה האולטימטיבית, אולם הוא הבין לרוחי כי אחרי מחזה מענג שכזה, אי אפשר לשכוח אותו עוד לעולמים. אחר כך אמר: אם היית נכנס איתה למים, אולי כבר היית שוכח אותה. זה ברור לך? הוא צדק. השלמות לא יכלה להתקיים אם הייתי מטמא בידיי את הטוהר השמימי שציפה לי שם. לראות ולא לגעת, היתה אמרתה של מיה מאז ומתמיד.

בעשור החולף התכתבתי עימה שלוש פעמים יחידות במהלך השנים: 2002, 2007 ו-2009. למה זה לא נמשך עד קץ הימים? בשלב כלשהו מיה התמכרה לסיפור היפהפה שלנו, ולא רצתה לשלוח לי יותר תמונות שלה. היא ביקשה שאזכור אותה לנצח רק מהיום ההוא. בשנת 2002 ביקשתי לטוס אליה, אך מיה סירבה בגלל שלדעתה היא כבר אינה יפה. דעתי היא כי מעולם לא תפשה כי לא מערומיה שבו את עיניי לבדם, אלא המחזה הנעים בכללותו, ואליו התווספה מסכת ייסוריי בלילה ההוא כשיצאתי לחפש אחריה, והתברר לי שאיננה פנויה למעני.

מה קרה עם דנה ושאר הקבוצה אחר כך, אין לי מושג. משהו התחולל בי בעקבות המפגש עם מיה. חזרתי לפוז דה איגואסו, והבחורה שברחתי ממנה הסכימה לקבל את התנצלותי. לא נשארתי עימה זמן רב, והקשר התנתק אחרי שנפרדתי ממנה, אולם עשיתי זאת הפעם לפי רצונה. סה לה וי.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.