כבול באהבה קודמת עד שזה נגמר

15/01/2011 ב- 12:14 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על כבול באהבה קודמת עד שזה נגמר

הפרק הקודם: הזכות שהיתה לי – ההיכרות עם ר'
מבחינה כרונולוגית, הפרק הקודם: בחזרה אל ריו דה ז'נירו – עולם כמנהגו נוהג

בשובי ממסעי באמריקה הדרומית בשנת 1996 היה לילה. בעוד המטוס מתקדם לעבר מקום חנייתו, נחתו צמד מטוסי קרב בזה אחר זה. אחר כך נפגשתי עם השלט "ברוכים הבאים לישראל", ועם בחור מבקרת הגבולות שהודיע לי: מר יהודה בלו, יש לך מברק! כשהאיר השחר טלפנתי למרסיה. הגעתי, אמרתי לה, אבל אני לא יודע אימתי נשוב להיפגש. ואז נסעתי הביתה.

שעתיים אחר כך הגעתי למקום העבודה שציפה לי. תחושת הדחיפות העיקה עליי. כמה ימים לפני כן השתזפתי בקופה קבנה, ועתה הייתי מעונב וכלוא בתוך חליפה מחויטת. בצהרים ההם נפגשתי עם ל', ישראלית שהכרתי בריו. היא נדהמה לראותי לבוש כך. התעניינתי לדעת אם היא רוצה להיפגש הלילה. היא הסתכלה עליי עוד יותר נדהמת, ואז תהתה כמה זמן חלף מאז ישנתי לאחרונה. כשנחתתי במיטתי מאוחר יותר, נרדמתי לתוך שנת ישרים ארוכה, ורק כשהתעוררתי למחרת התחלתי להרהר אודות ר'.

לפני שטסתי מן הארץ נפרדנו בהסכמה, מתוך הנחה כי זהו פסק זמן, ונשוב זה לזו ביום מן הימים. מדוע רצתה להיפרד לזמן מה פתאום? האם בגלל ששוב אני נפגש עם דיאנה? היא לא אמרה לי את כל הסיבות. מכל מקום, בשבוע ההוא יצחק רבין נרצח, ודיאנה התחשבה בי ולא תבעה דבר. לילות התענוגות הצפויים עימה התחלפו בסיורים רגליים ברחובות מדריד, וברוב עליבותי נפגשתי גם עם אנדריאה, הספרדיה שבישרה לי כמה שנים לפני כן, כי חלום חיי הראשון התגשם: הנהר הזה הוא האמזונאס, אמרה בבוקר הקסום ההוא.

המחשבות על ר' לא הובילו אותי לשום מקום. לא קיבלתי ממנה אפילו מכתב אחד בכל החודשים הללו, והחלטתי אפוא שלא להודיע לה על בואי. הייתי שלם עם החלטתי ביום ההוא, אבל נופי הארץ הזכירו לי אותה שוב ושוב, ודמותה לא הרפתה ממני. אז טלפנתי אליה. זו היתה שיחה קשה מאד. היא היתה בהלם מוחלט שאני נמצא בארץ מזה ימים ולא טרחתי להתקשר אליה. אני לא האמנתי לה שהיא שלחה מכתבים, אף שנשבעה עשרות פעמים, ומלבד זאת, היה לה חבר שהיא אהבה. אחר כך התברר ששלחה, וכולם שבו בדואר חוזר לשולחת, אבל כשקראתי לה שקרנית, היא ניתקה את השיחה.

הידיעה שיש לה חבר אחר שיגעה אותי כהוגן. במשך שבועיים-שלושה יצאתי לבלות עם נעמי, מוכרת ספרים חמודה להפליא, ששילמה את כל הוצאותיי, מפני שהייתי מרושש כמעט לחלוטין. ערב אחד הודעתי לה שאני אוהב מישהי אחרת ושלחתי אותה לביתה. טלפנתי לר', והייתי קשוח עימה מן ההתחלה. הודעתי לה כי אני מגיע אליה מחר, ומוטב לחבר שלה שלא יהיה בסביבה. היא סיפרה שכבר נפרדה ממנו ונפגשת עתה עם בחור אחר. היא הבטיחה שלא אפגוש אותו, ואמרה כי היא מתגעגעת ואני חסר לה כל כך.

למחרת, היישר מן העבודה נסעתי להר הצופים, אל מעונות הסטודנטים. ר' ציפתה לי עם שיער ארוך עוד יותר מזה שהיה לה, וזאת היתה הפתעה נעימה. ביקשתי להעניק לה נשיקה על לחייה המנומשת, אך היא לא נעתרה. כל החברות שלה הגיעו לפגוש אותי, ומרוב התפעלות חסרת פשר, החלו לשדל אותה לשוב אליי מיד, אחרת אחת מהן תחטוף אותי. הלבוש עושה את האדם, וביגוד מחויט עושה את זה גם לסטודנטיות. אחר כך הלכתי עימה לאוניברסיטה. חבר שלה בא לקראתנו, בירך אותה לשלום ונעלם מבלי להחליף עימי מילה, וכך ניצל. ר' כעסה על חוסר הנימוס שלי, והתחילה לחקור מה פתאום אני מגיע אליה עם אקדח.

היא השתנתה ללא היכר. יפה הרבה יותר, ואישיות אחרת היתה לה. זאת לא היתה הנערה התמימה שאהבה אותי כל כך. התפלאתי לראות כי הדתיה החסודה לובשת חצאיות מיני כדרך שגרה. איפה החצאיות הארוכות שלך, שאלתיה, והיא לא ענתה. אני בכלל לא עניינתי אותה. הייתי מישהו מן העבר הרחוק, מכר מחיים קודמים. היא לא התגעגעה אליי, מסתבר. ר' היתה לנערת מסיבות, בניגוד מוחלט למי שהיתה לפני בואה לאוניברסיטה. אותי היא רצתה כגבר השעשועים שלה. נסחפנו לקשר מיני מבלי שיכולתי להיחלץ ממנו.

בעודי עובד בתל אביב והיא לומדת בירושלים, היתה מודיעה לי אינספור פעמים על המסיבות שתלך אליהן, ואחר כך היתה מיידעת אותי מה קרה לאחריהן. ביקשתי להצטרף אליה, אך היא לא הסכימה. רק אחרי שידולים ארוכים אמרה לי ערב אחד שאוכל לבוא הפעם עימה למסיבה, ואני נסעתי אליה מיד.

הקשר בינינו נהיה מצוין, אהבנו זה את זו מאד, והיינו מדברים בטלפון ללא הפסקה, אבל לא חזרנו להיות חברים כמקודם. הייתי המאהב שלה, אף שלא בישרה לי על כך באופן רשמי. ודווקא במסיבה הזאת, החלטתי לשים לזאת קץ. תרתי בעיניי אחר הסטודנטית היפה ביותר ברחבת הריקודים, ומצאתיה על נקלה. מסביבה התקבצו כמה בחורים, ואני ניגשתי לבחון מקרוב את תלתלי הזהב המקפצים שלה. התבוננתי בה, וכשהבחינה בדבר, החלטתי להמר על כבודי: אני אהיה פה עוד דקה כדי להמתין לך. אחר כך אלך ואת תישארי איתם.

שישים שניות חלפו והיא לא התכוונה כלל להיעתר לי. משהסתובבתי ללכת, קראה: בוא הנה, אני איתך! כל הלילה ההוא רקדתי עימה, ליד ר' ובן זוגה לריקוד. ר' הודתה שהיא יפה מאד, ותהתה אם כך מדוע אני ממשיך להשגיח עליה. אז חדלתי מכך. לקראת השעה שלוש לפנות בוקר, הודיעה לי בת זוגי בערב ההוא שהיא אומנם אינה נוהגת כך אף פעם, וכדאי שלא אחשוב עליה שהיא כזו, אולם בכל זאת היא מזמינה אותי לחדרה. כששמעתי זאת, צעדתי לקראת ר', סילקתי מעליה את הטפיל ההוא, והודעתי כי המסיבה נסתיימה מבחינתי. כל הדרך חזרה היא השתוללה מזעם, וכשהגענו לחדרה העדיפה לישון במיטה השנייה, והותירה אותי בגפי כל הלילה ההוא. בבוקר בישרה לי: אנו חוזרים להיות חברים, וחיבקה אותי כפי שמעולם לא חיבקה.

כך החלה הטרגדיה שפקדה אותנו, מבלי שנוכל בכלל לנבא אותה. בפרק הראשון, המכונית שר' נסעה בה נתקעה, ומשאיחרה להגיע למקום המפגש, חזרתי הביתה. בפרק השני, ר' הגיעה לביתי ערב אחד, ומשלא הייתי, סירבה השותפה שלי להכניס אותה פנימה ורצתה להזמין משטרה. בפרק השלישי, נדברתי עם ר' ללכת איתה לקונצרט, ולבסוף הלכתי עם אחותה הגדולה כי גם הבטחתי לה. בפרק הרביעי והאחרון, דיאנה נחתה בארץ. ר' המזועזעת והממוטטת מכל המעללים הללו פרצה בטלפון בבכי מר שעה ארוכה, ואמרה שהיא לא רוצה לראותי עוד לעולם, וכל מה שהיא תעשה מעתה והלאה, יהיה לשכוח אותי.

בסוכות, הזמינה אותנו אחותה הגדולה למקום מגוריה של חברתה לבלות עימה את החג. מבלי שנהרהר על כך יחדיו, ר' ואני הגענו להחלטה משותפת שנישאר ידידים טובים ולא יותר מכך. זה היה בלתי אפשרי כבר אחרי שעה. היא תבעה ממני בתחינה את הקמע שלי, ורצתה לתלות אותו מחדש על צווארה. אני כעסתי שהסתפרה מעט, ודרשתי ממנה להאריך שוב את השיער. כשהשתרעתי על המיטה, ר' נעלה את הדלת ולא יצאה ממנה עוד עד למחרת. מכל האהבה הגדולה והמיוחדת שפרחה בינינו כשהכרתיה, נותרה עתה רק תשוקת בשרים. ומשהגיע הידיד שלה לבקרה וחש מאוים מדי, היא אמרה שכל זה הספיק לה, ובצער רב ביקשה אותי ללכת.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.