לרצות להתאבד על החולצה

10/01/2011 ב- 06:41 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על לרצות להתאבד על החולצה

אף פעם לא הבנתי מדוע אנשים מתגוררים בפתח תקווה, אבל הזדמן לי להגיע לשם לפני חודשיים ומחצה. יש לי גם סלידה מולדימיר ז'בוטינסקי, מכתביו, ממשנתו, וגם מן המשקפיים העגולים שלו שתמיד מבלבלים אותי: האם הוא שמאלני או האם הוא ימני שמחופש לעיגולדים? לא ברור לי. אך בעיקר אני סולד מן הרחוב על שמו. רצה הגורל ונקלעתי דווקא לרחוב הזה ביום ההוא.

אחד מחבריי החדשים גרר אותי לשם. הוא מצא אצל סוכן פתח-תקוואי מחיר מוזל עבור הדפסי חולצות. אני לתומי סברתי כי הייצור עבר לסין כבר במאה ה-20, אבל פתח תקווה, כפי שנוכחנו לדעת, נעצרה אי-שם בזמן. שאלתי את הסוכן כל מיני שאלות שנשאל עליהן לראשונה, לפי עדות פניו, ולבסוף נתתי ביטוי לצד ההיתולי המרצין שלי. ביררתי עימו האם ניתן להזמין חולצה אחת בלבד עם הדפס. אני צריך דוגמית, הסברתי לו. הוא בטח חשב שתצמח לו עסקה גדולה מכל הסיפור הזה. הוא הכריח אותי לצפות בקטלוג, עד שאני החלטתי לשים לזה קץ: "אני הולך להתאבד". זהו ההדפס שביקשתי. רציתי שיוציא לו מהראש את המחשבה שהוא עומד להרוויח ממני. אם אני עומד להיות בר מינן, העסקה הרי מצטמצמת לחולצה יחידה. עוד חולצות לא אצטרך.

בעוד אני מתענג מן ההברקה המבהילה שלי, פרצופו לבש פני מת. לא חלפה מחצית הדקה מאז שהחוויר, והוא החל לברר מידות, גדלים, צבעים, פונטים וכל מיני פריטים שאיש מלבדו לא היה שם לב אליהם. רק דבר אחד ביקשתי ממנו. כיניתי אותה "הבקשה האחרונה": שלא יכריח אותי לחזור עוד פעם לפתח תקווה. שישלח אליי את החולצה על ידי שליח.

למען האמת, לא ידעתי מה לעשות עם הקנייה המשונה שלי, ופתאום הייתי תקוע עם חולצה חדשה. זכרתי גם שביקשתי להדפיס את הכיתוב מקדימה, אבל לא התכוונתי לחולל מהומת אלוהים בגלל זה. כלומר, לא באמת תכננתי ללבוש את החולצה הזו. אלא שהחיים מלאים תהפוכות.

אני אמרתי לעצמי כי ההזדמנות היחידה שלי ללבוש את החולצה תהא בקרבת הבית, ולזמן קצר בלבד. הבניין ממול ביתי הוא בן ארבע קומות על עמודים, ובקומה הרביעית גרה אשה משונה שהולכת כל ערב עד לגינה עם מזון לחתולים בתיקה, מפזרת במהירות את הפכסמים ונמלטת. אף פעם לא הבנתי למה. כשראיתי אותה ביום ההוא, החלטתי כי עליה אבצע את הניסוי.

בבניין שלה יש מעלית, אך עליתי ברגל, ודפקתי על דלתה. היא זיהתה אותי. היא לא יודעת איך קוראים לי, אבל כבר זמן רב היא די בטוחה שאני מעורער בנפשי. אני לפעמים יושב בגינה ומתבונן בנמלים, וכשהיא חולפת שם, לפני שהיא נסה במהירות לביתה, היא מביטה בי במבטים משונים. מה אתה רוצה? היא שואלת אותי.

שאלתי אותה אם יש ברשותה את המפתח של הגג. אמרתי לה שהיה בידי מסמך חשוב, והרוח חטפה אותו והעיפה אל על, עד שנחת על גג ביתה. היא חיטטה בתוך אגרטל בהיר, וכשקלטה שאני שם לב לכך, דרשה ממני להסתובב ולא לראות מה היא עושה. אבל אני לא יכולתי להסתובב עדיין. היא התעצבנה ואז הגישה לי את השרוך עם המפתח ברוגז רב.

הודיתי לה. איחלתי לה את מיטב האיחולים ושתשמור על עצמה, וכשהיא נועצת בי את מבטיה המשונים, התחלתי לעלות לעבר הגג. כזכור, על חולצתי מאחור היה הכיתוב "אני הולך להתאבד". עוד לא עליתי שבע מדרגות, ובמתקפת אמוק פרועה למדי, היא הצליחה לחטוף את המפתח, לברוח אל דירתה, ואחרי שנעלה את הדלת צרחה: אתה משוגע!

כשיצאתי מחדר המדרגות, היא המתינה לי במרפסת, עודה צורחת בקולי קולות: אתה רוצה למות, תמות בבית שלך. אל תמות על הגג של הבית שלי! אני אגזים אם אספר שחלפו יותר משישים שניות עד שכבר היו לידי ארבעה שכנים. הם צעקו לעברה שתחדל, ומבלי שארצה התחוללה מהומת אלוהים. אני בכלל שכחתי מן החולצה, ואז אחת השכנות פונה אליי: בלו, האם ראית מה כתוב לך בחולצה מאחורה? התעשתי מיד והשבתי בתמימות: למה את מתכוונת? ואז הגברת מן הקומה הרביעית כמעט נפלה מטה מרוב שמחה וצהלה: אתם רואים בעצמכם, הוא רוצה להתאבד לי על הגג.

מסקנות:

א. נקרתה לי הזדמנות לערוך ניסוי אנושי מן הסוג החביב עליי. אני באמת ובתמים סקרן לדעת כיצד תפעלנה הבריות במצבים משונים ובתנאים משתנים. כפי הנראה, הניסוי היה מדרגה קיצונית, ולא הייתי קשוב היטב למוחי, במידה שאכן הזהירני מפני הבאות וממה שעלול להתרחש.

ב. אני בחרתי באשה הזאת לא מתוך משטמה כלפיה חלילה, אלא מפני שסברתי כי היא הנבדקת האופטימלית. מטרתי היתה להוכיח לעצמי שאנשים הופכים להיות בלתי-אכפתיים כלפי הזולת כאשר הם מתעבים אותו. ציפיתי כי אדם שאכפת לו ממני יעצור בעדי. הערכתי שהיא תאפשר לי לעלות לגג חרף ידיעתה "שאני עומד להתאבד". התנהגותה היתה לפיכך בלתי צפויה. נמצא כשל חמור בתכנון שלי. לא חישבתי מראש את כל האפשרויות, מפני שהייתי ממוקד מדי במטרה.

ג. אני לא ממליץ לאיש ללבוש חולצה דומה, ולעלות לקומה האחרונה בבניין משרדים גבוה. בראשי זמזמה תוכנית כזאת בגלל היותי הרפתקן. אני מניח כי לתוצאותיה יכלו להיות השלכות חמורות על הסביבה. בני אדם נכנסים להיסטריה מוקדם מדי מן הצפוי.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.