הזכות שהיתה לי

08/01/2011 ב- 13:17 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על הזכות שהיתה לי

ר' היתה אהבתי השלישית, אחרי סילביה ודיאנה. זאת היתה אהבה אחרת, אשר מעטים זוכים לה. אהבה שכזו לא חוויתי שוב. הנסיבות אשר בהן התפתחה בליבי לא תשובנה עוד אחר כך. ר' ניתקה עימי את הקשר כליל כבר לפני שנים רבות. פניתי אליה בתקופה האחרונה, אך היא השיבה את פניי ריקם, ומשום שלא נענתה כלל, לא יכולתי לבקש את רשותה לכתוב את סיפורנו. התלבטתי ארוכות האם לוותר על התיעוד על מנת שלא להפר את פרטיותה, אולם לבסוף גמרתי אומר לרשום אותו בכל זאת. סיבותיי עימי והן תיוודענה רחוק בזמן ככל האפשר. בכדי לא להטריד אותה משלוותה, גם לא ביקשתיה לעיין בדברים טרם פרסומם. לפיכך, אשתדל להימנע מפרטים מזהים ככל שניתן. היא עצמה לא תקרא דבר. תהום עמוקה פעורה בינינו, ואבדו הסיכויים שאי פעם תהרהר בזיכרונותיה מאותם ימים. מבחינתה אני כבר מת מזמן.

הכרתיה במקום העבודה שלנו, בבניין משרדים יוקרתי במרכז הארץ. היא מצאה חן בעיניי ממבט ראשון. דומני שאף אני בעיניה. ניגשתי בעקבותיה למטבחון כדי לשוחח, ובזמן ההפסקה כבר בילינו בצוותא. היא הרשימה אותי למדי. מרוב השתאות שכחתי להרשים אותה בעצמי. כשהסתיימה המשמרת הצעתי ללוותה אל תחנת האוטובוס. היא הסכימה בחיוך והסבירה כי היא נזקקת לשני קווי אוטובוסים על מנת לשוב לביתה, אז הודעתי שאסע עימה עד תחנת האוטובוס השני. הלילה היה בהיר, ישבנו זה מול זו, וסיפרתי לה מעט אודותיי, על מתכונת לימודיי, ועל דיאנה כמובן. לא הסתרתי ממנה את קיומה. אחר כך התעניינתי לדעת האם היא דתיה. ר' סיפרה שהיא נולדה למשפחה מסורתית, והיא שומרת את מצוות השבת מאז שסבא שלה נפטר. לי לא היה אכפת כל כך. היא נראתה נהדרת עם החצאית השחורה והארוכה.

בזמן ההמתנה לאוטובוס השני כבר התנשקנו. בדיעבד, נעשינו חברים לכל דבר מן הרגע ההוא, מבלי להכריז על כך. בפעם הראשונה מזה זמן רב שבתי הביתה נרגש. הרהרתי בה עד שעות הבוקר המוקדמות. לא יכולתי כלל להירדם. שוב ושוב העליתי את דמותה לנגד עיניי, ונזכרתי בהנאה כי בעוד שעות ספורות אראה אותה מחדש. ר' היתה בחורה נאה מאד, תמירה למדי ובהירה, עיניה מלוכסנות מעט, נמשים מעטרים את פניה, בעיקר את לחייה, ושיערה השחור והיפהפה עמד לפני התארכות ניכרת. אם זיכרוני אינו מטעני, כי אז על אחת מאמותיה השתרעה צלקת. אני כבר לא זוכר אם נולדה בברית המועצות, או שרק הוריה עלו משם. מכל מקום היתה ישראלית לגמרי.

למחרת התבוננתי בה כמי שאפילו נוכחותה אינה מצליחה להרגיע את הכיסופים. כה מקסימה היתה. שאלתיה מה יהא על דיאנה. ר' הגידה כי כל עוד היא לא כאן, אז לא אכפת לה. התמימות שלה סחפה אותי. התקשיתי להתנתק ממנה. מיעטנו להיפגש במהלך השבוע, ובמיוחד לאחר שעזבה לעבודה אחרת. במקום זאת, היינו משוחחים שעות ארוכות בטלפון. ומעת שנכנסה השבת ועד שהיתה יוצאת, נפשי היתה יוצאת אליה וכבר הייתי יוצא מדעתי. הייתי נתון בשיגעון מחמת הגעגועים. כיבדתי אותה בכל מאודי. לא הרשיתי לעצמי שתפר את קדושת השבת בגללי, וכמובן, נמנעתי מלסחוף אותה הרחק מעבר לציפיותיה. המתנתי בסבלנות שבועות אחר שבועות עד שתחוש מוכנה לקראתי. התקדמנו טיפין טיפין, ואני הייתי מסוחרר לחלוטין בגין העיכובים הבלתי צפויים. ללא ביקוריה של דיאנה, נותרתי נאמן לה, חרף הפיתויים היומיומיים. היא היתה מלאת הערכה כלפי החלטתי. אני הוקרתי אותה על כך.

הקושי האדיר מכול היה המרחק הרב שהשתרע בינינו. הגעתי למרכז הארץ רק יומיים בשבוע, מבוקר יום א' עד צהרי היום למחרת, מתוך רצון להתפרנס ולבקר את קרוביי. ברם, כשהלכה והתפתחה מערכת היחסים בינינו, השתנה גם לוח הזמנים ואני התחלתי להופיע בתל-אביב בסופי השבוע, ממתין לאוספה מתחנת האוטובוס מיד עם צאת השבת. הנסיעות הארוכות התישו אותי, המחשבות הנוגות נמשכו עד אין קץ, והבלבול בין ר' לדיאנה טרף את רגשותיי. ככל שהתגעגעתי לדיאנה היקרה, כך הלכתי והתאהבתי בר' החיננית. בפעם הראשונה בחיי אהבתי שתי נשים בו-זמנית, ועם שתיהן ניהלתי מערכת יחסים מקבילה וכמעט בלתי אפשרית מבחינה אמוציונלית. ההיגיון תבע ממני לוותר על אחת מהן, אבל אני לא נכנעתי לו, נלחמתי בו בכל מאודי ויכולתי לו.

ר' היתה קוראת לי יוד, בדיוק כפי שנוהגת ארוכת השיער. לפעמים קריאתה מביאה אותי לכדי צמרמורת. הזיכרון מכה בי בעוצמה. אף פעם לא שאלתי את ר' אם היה זה כינוי חיבה, או שבחרה בו בגלל עצלות. ארוכת השיער הבהירה – שניהם. מסקרן לדעת מה תהיה תשובתה של ר'. לכולם היא קיצרה את השמות. שמה של חברתה הטובה הוא בעל שלוש אותיות ושתי הברות, ואף אותו קיצצה להברה יחידה. באחד הערבים הגיעו שתיהן לנהריה ונפגשנו שם. ודאי שהדבר לא נשא חן בעיניי, כי רציתי להיות עם ר' ביחידות, אבל XXX היתה אדיבה וחביבה כל כך, עד שלא חלפה מחצית השעה, ואף אני התחלתי לקרוא לה XX. ללא ספק, חברתה היא אחת הבריות הנעימות ביותר שפגשתי בימי חיי.

היתה לי גם הזכות להכיר את בני משפחתה. זאת היתה חוויה יוצאת דופן במינה, ולעולם אכיר להם תודה על הכבוד הרב שרחשו כלפיי, בעודי נותר מהוסס שלא כהרגלי. לא ציפיתי להכנסת אורחים שכזאת. הכול ישבו בכיסאותיהם וציפו לראותי. ואם סברתי מלכתחילה כי אחמוק אל החדר אחרי אמירת שלום רפה, הנה מצאתי עצמי משוחח בעניין רב עם אחיותיה הנהדרות, ומרגיע את אמה מפני שחששה באמת לשלומי. מקץ שעה כבר הרגשתי בן בית במקום. לא הורשיתי מעולם ללון שם – אף כי הפרתי את האיסור פעם אחת – אולם בכל פעם שהגעתי, איש לא נעדר, והכול היו ממתינים לקראתי. אחותה הגדולה היתה לידידתי הטובה. אף היא אחת הבחורות הנפלאות ביותר שהכרתי אי פעם.

מלכתחילה ידעה ר' כי אני עומד לעזוב אותה ביום מן הימים כדי לשוב אל האמזונאס. על מנת לא להכביד עליה, לא דנתי עימה על מימוש תוכניתי עד שנותר חודש אחד לצאתי. הייתי מאוהב בה עד נימי נשמתי. התקשיתי להאמין לעצמי שאני עומד לעזוב יצור כה נחמד למען מיליוני יתושים. אולם, לבסוף לא היתה לי ברירה. ליטפתי את פניה ואמרתי לה שהפרק הזה בחיינו עומד להיגמר. אחזנו זה בידי זו, ובחרדה רבה ביררתי עימה האם היא כבר מוכנה. לעולם לא אשכח את המבט הנוקב בעיניה. היא היתה מוכנה אף מוכנה. אחרי שמנעתי את עצמי ממנה בקושי בלב הפארק הציבורי, הגענו לכלל הסכמה כי ליל האהבים הראשון יתרחש על חולות הים. אז נסענו לחוף דור.

היה זה סוף שבועי חלומי באמצע אוקטובר. זכיתי לראות עד כמה יפה היתה. זכיתי גם לומר לה כי אני אוהב אותה מאד. לא חדלנו לשוחח ולהצטחקק. נותרנו חבוקים מרבית הזמן, מבלי יכולת להיחלץ. מלבד זאת, ר' עדיין לא היתה מוכנה. אני כיבדתי אותה. היא סיפרה בלצון כי איך שהיא מכירה את עצמה, היא לבטח תהיה מוכנה בעוד חודש, אלא שאני כבר לא אהיה שם. מישהו אחר יקטוף את הפרי שטיפחתי בקושי רב. וכשביקשה לנסות שוב, ביקשתי ממנה להרפות. ליטפתי את ידה והבהרתי שאין זה נורא, וכי אני תמיד אוהב אותה.

הרישום העגמומי שהותיר חוף דור בזיכרונותיי מנע אותי לשוב אליו במשך כמעט עשור. חזרתי לשם עם שניים מחבריי, ולא הפסקתי להרהר על ר' אפילו לרגע אחד. אחרי שנשתכחה ממני במשך שנים אחדות, היא שבה בבת אחת אל מחשבותיי. השתרעתי על קו המים, משתעשע בהעלאת דמותה לנגד עיניי. לא היו אלה געגועים, אפילו לא טעמה של החמצה, היה זה זיכרון של אהבה אחרת, אהבה שונה עד מאד, מיוחדת במינה.

ואז דמות אחרת טשטשה את בבואתה של ר'. מולי הופיעה לראשונה ארוכת השיער. בחוף דור הכרתיה. היו אלה רגעים מוזרים, כשאני מתנודד בין עבר והווה, ולא מצליח להתמקד באף אחד מן הזמנים. כה משונה היתה השיחה הראשונה בינינו. לא רחוק משם, תשע שנים לפני כן, עדיין הבעתי נאמנות מוחלטת לבחורה שאהבתי, גם אחרי חודשים אחדים של ציפייה ללא תשורה. ואילו ארוכת השיער הבהירה לי באופן חד-משמעי, כמעט מיד, מה יחסה כלפי הנאמנות. היא הדהימה אותי, אולי אפילו חיללה את הטוהר שאחז במקום כל השנים הללו. כה השתניתי בתקופה שחלפה ביניהן. ר' היתה בחורה צנועה וענווה ואני התאהבתי בה בגין כך, ואילו העולה החדשה שנכנסה לחיי בסערה היא גאוותנית במידה רבה, ואני התאהבתי בה בגין כך. השתניתי.

אחרי שעזבנו את חוף דור, ר' ואני החלטנו כי כשאחזור מן המסע, ננסה לחדש את מערכת היחסים בינינו. זו היתה אהבה גדולה ורצינו להשאיר לה פתח סיכוי. אולם היתה קושיה אחרת שהתבקשנו לפתור. בדרכי לאמריקה הדרומית, התעתדתי לפגוש את דיאנה בספרד, ובפעם הזאת הבהירה ר' את עמדתה. אם אינני עוד נאמן לה, גם היא מסירה מעליה את חובת הנאמנות. אם היתה אומרת זאת שבועות אחדים לפני כן הייתי מגחך, מכיוון שאת נאמנותה לגופה הפגינה היטב, אפילו כלפיי, אולם היא עמדה להתחיל את לימודיה באוניברסיטה העברית. ר' הסבירה בחיוך שלא תחכה לי אם תמצא סטודנט נחמד. הבנתי לליבה והצטערתי.

הארץ געשה בימים ההם, בסוף אוקטובר 1995. הימין הקיצוני עשה ככל העולה על רוחו. דבר-מה לא טוב עמד להתרחש, אבל איש לא זיהה בוודאות את טיבו. כפעיל שמאל נמרץ התבקשתי גם אני לסייע בארגון העצרת נגד האלימות בכיכר מלכי ישראל. ודאי שרציתי להירתם למענה. את יצחק רבין הכרתי באופן אישי הן מפעילותי הפוליטית, והן בגלל שהיה קשור בענייני עסקים עם אבי. אבל, החיים הם מלאי תהפוכות, ואל העצרת המדוברת לא הגעתי בסופו של דבר.

כשטלפנתי אל ר' מן הצפון היא הודיעה בשמחה כי היא מרגישה מוכנה. היתה זאת השבת האחרונה לפני שאטוס מכאן. היא הזמינה אותי לירושלים. על הכף היו מונחות גאוותי וזכותי. האם להותיר אותה למישהו אחר? לא יכולתי ונסעתי אליה. היה זה סוף שבוע מדהים ומרגש, בלתי נשכח ממש. מי האמין שכך יגיע קיצו. הגעתי אל הבירה אחוז תשוקה, וזאת לא נתקררה גם כשר' גילתה לפתע שהיא טרם מוכנה. היינו חברים כבר תקופה ארוכה, אהבנו זה את זו עד כלות, וטרם הורשיתי לחצות את הסף.

כשהתעוררתי ב-4 בנובמבר לצידה, במיטה הצרה, אמרתי לעצמי שאם זה לא יקרה היום, אני כבר לא אזכה לראות אותה יותר. הבחור החדש שתמצא לה ישכיח אותי במהרה. מאוחר יותר, כששתינו מן התה, היא החלה להתייפח מעט. מעיניה ניבט שהיא כבר רוצה לשכוח אותי, שעזיבתי מאמללת אותה. אחר כך סיפרה על סטודנט שהכירה. כן, היא מעוניינת לצאת איתו. עוד הספיקה לבקש את רשותי.

אינני יכול לשכוח כיצד בן רגע שבתי להיות אני עצמי. הדבר אירע באופן בלתי רצוני. פיתיתי אותה, את אהובתי. הפעלתי עליה את כל קסמיי, לא נתתי לחושיה עוד להירגע עד שנכנעה. היה זה שבר מנטאלי שנאלצתי לחלוף מעליו, לעבור אותו כמי שהייתי אני. וכך, משחזרנו אל חדרה בשעת ערב מוקדמת, יכלה ר' לראות בעיניי את הנחישות האינסופית, לפני שכיבתה את האור.

ר' נותרה ללא מילים בפיה. היא הודתה לי בכתב. מרוב ערפול רשמה ה-3 בנובמבר. היא צחקקה וביקשה לתקן. זהו תאריך שלא יישכח, הוסיפה לומר, ואני משכתי אותה בחזרה אליי. לא נזדמן לי לשאול אותה לאחר מעשה אם כבר היתה מוכנה באמת. כיבדתיה בכל ליבי ואביתי לשמוע מפיה שהיתה מוכנה לבסוף, אולם לא הספקתי. בזמן ההוא השתנו סדרי עולם. הדלקתי את הרדיו כדי לעמעם רעשים בלתי רצויים, המוסיקה עינגה את חלל החדר, והנה ברגעים היפים ביותר שלנו יחדיו, הודיעו כי רבין נורה. איזה רגע נורא זה היה.

ראו גם המשכים:

השבוע הראשון של נובמבר 1995 – הסיפור שלי
בחזרה אל ריו דה ז'נירו – היממה המוחלטת
כבול באהבה קודמות עד שזה נגמר – לשוב אל ר'

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.